חזרה הביתה: חוויותיהן הזוגיות של נשים משרתות מילואים במלחמת "חרבות ברזל"

מלחמת "חרבות ברזל", אשר פרצה באוקטובר 2023, הביאה עמה גיוס מילואים רחב היקף, המאופיין בהשתתפות חסרת תקדים של עשרות אלפי נשים במערך הלוחם ובתפקידי תומכות לחימה במספר סבבים ממושכים. מציאות היסטורית זו ערערה את חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית בעת חירום, והציבה אתגרים מורכבים בפני התא המשפחתי והזוגי כאשר האישה היא המגויסת לאורך זמן. הספרות המחקרית מלמדת כי היעדרות ממושכת מהבית, חשיפה לתנאי לחץ קיצוניים, פערים בתפיסת המציאות בין החזית לעורף וקשיי מעבר חזרה לשגרה, הן תופעות  העלולות לעורר מתחים, לפגוע באינטימיות ולערער את האיזון המערכתי הזוגי (Allen et al., 2011; De Burgh et al., 2011).

מחקר זה מתמקד בחוויותיהן של נשים משרתות מילואים הנמצאות במערכת זוגית, מתוך מטרה לבחון את ההשלכות של שירותן הממושך על הקשר הזוגי שלהן מנקודת מבטן. המיקוד באוכלוסייה זו חיוני, שכן מרבית המחקרים בתחום צבא ומשפחה התמקדו בגברים כמשרתים ובנשים כבנות זוג של לוחמים בעורף. כך קולן של הנשים המשרתות עצמן כציר המרכזי שנעדר מהבית נותר חסר בספרות. הבנת חוויותיהן מאפשרת להביא בחשבון את המורכבות המגדרית הייחודית של אישה המנווטת בין זהות מבצעית לציפיות חברתיות וזוגיות מסורתיות בעת מלחמה.למורכבות זו נוספה מציאות חייהן של מרבית המשתתפות במחקר, הנמצאות בקשר זוגי שבו גם בן הזוג משרת כאיש קבע או מילואים. בכך מתגבש תא משפחתי המהווה 'בית צבאי'. 

המחקר נערך בגישה איכותנית, פנומנולוגית-תיאורית, המבקשת לחשוף את מהות התופעה מתוך החוויה של המשתתפות. אוכלוסיית המחקר מנתה 16 נשים בגילאי 21-35, אשר שירתו בתפקידים שונים במאמץ המלחמתי, במשך חודש ומעלה בזמן מלחמת "חרבות ברזל", ונמצאו במערכת זוגית של שנה ומעלה טרם פרוץ הלחימה. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים שנערכו בין פברואר 2024 לפברואר 2025, תחת מציאות מתמשכת של לחימה וחוסר ודאות. התמלילים נותחו באמצעות שיטת ניתוח תמטי פנומנולוגי, המשלבת זיהוי שיטתי של קודים ודפוסים משותפים, ומתוכם עלו ארבע תמות מרכזיות המשקפות את דינמיקת הקשר.

ניתוח הממצאים העלה ארבע תמות מרכזיות המשרטטות תמונה מורכבת, אך מצביעות על מגמה כוללת של הידוק הקשר הזוגי. התמה הראשונה, המהווה את הציר המרכזי, עוסקת בקרבה מחודשת בזוגיות לנוכח הקיום המתערער, ובוחנת את הפונקציות המגוונות והחיוניות שהקשר הזוגי שימש עבור הנשים כעוגן ומקור חוסן. התמה השנייה מתארת ירידה בשיתוף וצמצום כמנגנון התמודדות, המציגה את הנטייה לצנזורה עצמית והסתרה מגוננת מול בן הזוג. התמה השלישית מתמקדת באינטימיות הפיזית כמרחב מובחן של פגיעות ושינוי, המהווה זירה ייחודית לעיבוד החזרה והקרבה. התמה הרביעית, בין שליחות לאשמה, חושפת כיצד שירות המילואים של הנשים נחווה כערעור על הסדר המגדרי והזוגי, תוך הצפת מתחים בין הציפיות החברתיות לתפקיד המבצעי. למרות המתחים המגדריים והצמצום בשיתוף, חוויות המשתתפות מדגישות כי המערכת הזוגית אצל מרבית המרואיינות לא קרסה, אלא נעה לעבר העמקת האינטימיות והצמיחה.

חשיבותו של מחקר זה טמונה בהרחבת גוף הידע האקדמי המגדרי בהקשר של דינמיקה משפחתית וזוגית במצבי חירום לאומיים, תוך מתן קול ייחודי ואותנטי לנשים בישראל משרתות המילואים במערכי הלחימה ותומכות הלחימה. ברמה היישומית, הממצאים מספקים תובנות קליניות יקרות ערך וכלים מעשיים עבור אנשי מקצוע בשדה הטיפולי, המלווים זוגות בתהליכי חזרה, הסתגלות מחדש ושיקום הקשר והאינטימיות בצל ובסיום מצבי לחימה ממושכים.