תרומתם של גורמים אישיים ותעסוקתיים לטראומה משותפת וצמיחה מקצועית פוסט־טראומטית בקרב מטפלי בריאות הנפש בזמן מלחמת ״חרבות ברזל״

רקע: מלחמת "חרבות ברזל", שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, כללה התקפות נרחבות על בסיסי צה"ל, יישובים בעוטף עזה ומתחם מסיבת "נובה", לצד ירי של אלפי טילים לעבר ישראל (בלנק ואחרים, 2024; Pitcho, 2024). מלחמה זו, אשר השפיעה על כלל התושבים, מוגדרת כאירוע טראומה קולקטיבי ((Cypress, 2021. נוסף לכך, ניתן להגדירה אף כמציאות טראומטית משותפת (Shared Traumatic Reality), שהינו מצב בו מטפלי בריאות הנפש (מטפלים) הם חלק מהקהילה הנפגעת, ולפיכך הם חשופים ונפגעים מהאירועים וגם מגישים סיוע ומגוון מענים טיפוליים לנפגעים מאותה הקהילה שנפגעה.

במצב זה מטפלים חשופים גם ישירות וגם בעקיפין לאירוע הטראומטי באמצעות הקשר הטיפולי (Baum, 2010; Dekel et al., 2016; Ali et al., 2023). חשיפה ישירה ועקיפה לאירועים טראומטיים עלולה להוביל להשלכות שליליות, כגון טראומה משותפת, המורכבת מטראומה אישית-משנית וממיומנויות מקצועיות.טראומה אישית-משנית, היא סוג ספציפי של טראומטיזציה משנית, בה תכנים שמטופלים מעלים באשר לאירועי הטראומה הקולקטיבית, עשויים להוות טריגר בעבור המטפלים ולגרום להם להימנע מלדון בהם, וליצור כשל אמפטי ((Tosone et al., 2021, p. 4. נוסף לכך, מטפלים עשויים להשתמש במיומנויות מקצועיות, כגון: חשיפה עצמית וטשטוש הגבולות ((Baum, 2010; 2014; Tosone et al., 2012; Tosone & Cohen-Serrins, 2023. לצד זאת, עשויות להיות גם השלכות חיוביות, כמו ״צמיחה מקצועית פוסט־טראומטית״ (Tosone et al., 2016).

מטרת המחקר: מחקרים הן באשר לתופעת הטראומה המשותפת והצמיחה המקצועית הפוסט־טראומטית והן באשר למשתנים התורמים להתפתחותם, הינם מעטים ומציגים ממצאים לא עקביים, כמו כן, המחקרים באשר לאירועי טראומה קולקטיביים מסוג מלחמה נערכו חודשים ולעיתים אף שנים לאחר שהמלחמה הסתיימה. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את תרומתם של משתנים אישיים ותעסוקתיים בקרב מטפלים, לשונות בטראומה משותפת וצמיחה מקצועית פוסט־טראומטית, לפי המודל של טוסון (Tosone et al., 2016), בסמוך לפרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״.

שיטת המחקר: המחקר היה כמותי-מתאמי ונערך בקרב 183 מטפלי בריאות הנפש: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים בהבעה וביצירה. משתתפי המחקר ענו, מה-9 בנובמבר 2023 ועד ה-31 בדצמבר 2023, על שאלונים: (א) שאלון פרטים אישיים-מקצועיים; (ב) שאלון טראומה משותפת וצמיחה מקצועית פוסט־טראומטית (ג) שאלון חשיפה לאירועים עם פוטנציאל טראומטי לפני המלחמה ובמהלכה (ד) שאלון חומרת תסמיני לחץ אקוטי בקרב מבוגרים (ה) שאלון הדרכה ותמיכה בעבודה (ו) שאלות על: עוצמת קונפליקט בין בית לעבודה, מסוגלות מקצועית ובהירות התפקיד. עבודת המחקר מתבססת על נתונים שנאספו במסגרת מחקר בהובלת דר׳ תמר לביא מעמותת נט״ל, פרופ׳ רחל דקל מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ׳ זהבה סלומון מאוניברסיטת תל-אביב.

ממצאים: ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שבסמוך לפרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, חשיפה של מטפלים לאירוע בעל פוטנציאל טראומטי לפני המלחמה קשור לפחות טראומה אישית-משנית. כמו כן, נמצא שעוצמת קונפליקט גבוהה יותר בין הבית לעבודה קשורה ליותר טראומה אישית-משנית ולשימוש רב יותר במיומנויות מקצועיות. נוסף לכך, נמצא שגיל צעיר יותר של מטפלים קשור לשימוש מופחת במיומנויות מקצועיות. כמו כן, נמצא שחשיפה ליותר אירועים עם פוטנציאל טראומטי במהלך המלחמה וקבלת יותר הדרכה קשורים ליותר צמיחה מקצועית פוסט־טראומטית. באשר לממצאי המחקר המצביעים על תיווך, נמצא כי מצוקה פוסט־טראומטית מאירועי המלחמה מתווכת את הקשר בין קונפליקט בין הבית לעבודה לבין טראומה אישית-משנית, מיומנויות מקצועיות וצמיחה מקצועית פוסט־טראומטית. כמו כן, נמצא כי מצוקה פוסט־טראומטית מאירועי המלחמה מתווכת גם את הקשר בין גיל המטפלים לבין טראומה אישית-משנית.

דיון: המחקר הנוכחי הוא הראשון המבקש לבדוק טראומה משותפת וצמיחה מקצועית פוסט־טראומטית בקרב מטפלי בריאות הנפש בתחילת מלחמת ״חרבות ברזל״ וכן, הראשון אשר בוחן את תרומתם של משתנים אישיים ותעסוקתיים כגורמי סיכון וחוסן. תוצאות המחקר העלו כי ניתן לזהות צמיחה מקצועית פוסט־טראומטית בסמוך לתחילתו של אירוע טראומה קולקטיבי מסוג מלחמה, כדוגמת מלחמת ״חרבות ברזל״, וזאת במקביל לעוצמת מצוקה פוסט־טראומטית נמוכה יחסית. כמו כן, ממצאי המחקר מדגישים את הנחיצות שבמתן הדרכה לקידום תהליך של צמיחה מקצועית פוסט־טראומטית. זאת ועוד, מהממצאים עולה הצורך להעניק סיוע למטפלים החווים קונפליקט נאמנויות בין תפקידם המשפחתי לבין תפקידם המקצועי, באירוע טראומה קולקטיבי, כיוון שקונפליקט זה קשור לשימוש במיומנויות מקצועיות במרחב הטיפולי.