גיבוש זהות אישית של בוגרים צעירים חרדים הנמצאים בתהליכי שינוי של רמת הדתיות - תרומתם של המשפחה, מוצא עדתי, ויסות רגשי ומערכות תמיכה

הציבור החרדי בישראל מנה בשנת 2019 כ- 1,125,000 נפש, שהם 12.5% מהאוכלוסייה בישראל, ובשנת 2022 האוכלוסייה החרדית מנתה 1,280,000 נפש, 13.3% מכלל האוכלוסייה. קצב הגידול שלהם הוא הגבוה בחברות המערביות, כ-4.2% לשנה.

בשנים האחרונות נצפית מגמת שינוי בחברה החרדית, כשחלקים משמעותיים בתוכה משתלבים יותר בהוויה הישראלית.

המחקר הנוכחי עוסק בגיבוש זהות של צעירים חרדים (31-18) שעל פי הגדרתם עברו מזהות חרדית מסורתית, שאפיינה את משפחת המוצא שלהם לזהות חרדית מודרנית. הלכה למעשה בחן המחקר כיצד רמת הויסות הרגשי, רמת התמיכה המשפחתית הנתפסת, רמת התמיכה החברתית הנתפסת ותפיסת השייכות לקהילה מסבירים את גיבוש הזהות האישית של צעירים אלו.

השערות המחקר היו: 1. יימצא קשר חיובי בין גורמי התמיכה (הורים, חברים) לבין גיבוש זהות אישית, כך שככל שרמת התמיכה תהיה גבוהה יותר כך הליך גיבוש הזהות יהיה גבוה יותר. 2. יימצא קשר חיובי בין רמת הויסות הרגשי של הצעיר לבין גיבוש הזהות האישית, כך שככל שרמת הויסות הרגשי תהיה גבוהה יותר כך גיבוש הזהות יהיה גבוה יותר. 3. רמת הויסות הרגשי תמתן את הקשר שבין משאבי התמיכה לבין רמת גיבוש הזהות האישית של הצעיר, כך שככל שרמת הויסות הרגשי תהיה גבוהה יותר כך הקשר בין משאבי התמיכה  לבין גיבוש הזהות יהיה חלש יותר וההיפך.

במחקר השתתפו 157 בוגרים צעירים שגדלו בחברה החרדית המסורתית ועברו תהליכים של שינוי בזהות הדתית בחייהם הבוגרים כך שהם מגדירים עצמם כיום כחרדים מודרניים.

ממצאי המחקר מעלים כי קיים קשר חיובי בין גורמי התמיכה – משפחתית, חברתית ותפיסת השייכות לקהילה לבין גיבוש זהות אישית. ככל שרמת התמיכה גבוהה יותר כך גיבוש הזהות גבוה יותר. בהקשר זה נמצאו קשרים חיוביים מובהקים בין מחויבות לזהות לבין תמיכה משפחתית, תמיכה חברתית ותחושת השייכות לקהילה. בנוסף נמצאו קשרים שליליים בין חקירה רומנטיבית לבין תמיכה משפחתית, חברתית ותחושת השייכות לקהילה. עוד נמצא כי כאשר התמיכה המשפחתית והחברתית גבוהות, הנטייה לדיכוי רגשי נמוכה יותר וכן ככל שהתמיכה החברתית גבוהה יותר כך קיים שימוש גבוה יותר באסטרטגיה של ויסות רגשי מסוג הערכה מחדש. יחד עם זאת לא נמצא קשר בין תחושת שייכות לקהילה לבין אסטרטגיות של ויסות רגשי.

ממצא נוסף מראה כי ככל שהמשתתפים נוטים להשתמש באסטרטגיה של ויסות רגשי מסוג  הערכה מחדש ופחות באסטרטגיה של ויסות רגשי מסוג דיכוי רגשי - כך המחויבות שלהם לזהות גבוהה יותר. יתר על כן, ככל שהמשתתפים משתמשים יותר בדיכוי רגשי כך החקירה הרומנטיבית גבוהה יותר. למרות זאת לא נמצא קשר בין אסטרטגיית הערכה מחדש לבין חקירה רומנטיבית.

לבסוף, נמצא כי הקשר בין תמיכה חברתית לבין מחויבות לזהות הולך ונחלש ככל שעולה השימוש באסטרטגיית הערכה מחדש. משמע, ככל שרמת הויסות הרגשי עולה, כך מתמתן הקשר בין התמיכה החברתית לבין גיבוש הזהות. לעומת זאת, רמת הויסות הרגשי לא ממתנת את הקשר שבין התמיכה המשפחתית ותפיסת השייכות לקהילה לבין גיבוש הזהות.

המחקר תורם ברמת התיאורטית להבנת תהליכי גיבוש זהות בקרב צעירים המגדירים עצמם חרדים מודרניים. ברמה הפרקטית תורם המחקר לזיהוי המשתנים שעשויים להיות חיוניים בהתערבות עם אוכלוסייה זו, שתופסת נתח הולך וגדל באוכלוסייה החרדית בחברה הישראלית.