תפקידם של משאבים כלכליים, אישיים ובינאישיים בהסתגלותו הנפשית של הפרט בעקבות נגיף הקורונה

בסוף 2019 התפרץ באזור ווהאן שבסין נגיף הקורונה (Covid-19) והתפשט לרוב חלקי העולם Torales et al., 2020)). מטבע הדברים, ההגנה על הבריאות הפיזית בעת הזו הייתה בראש סדר העדיפויות, אולם התמודדות עם ההשלכות על הבריאות הנפשית חשובה לא פחות ואף יכולות להיות השלכות שליליות ארוכות טווח על בריאות הנפש (גרשטנמן-שלף וזלצמן, 2020). בעקבות התסמינים המאופיינים עם טראומה, אובדן השליטה, חוסר האונים וחוסר הוודאות, שכלל האוכלוסייה חוותה בעקבות נגיף הקורונה בכלל תחומי החיים, ניתן להגדיר מצב זה כטראומה קולקטיבית (בר- טור, 2020; עינת, 2020).

המחקר הנוכחי מתבסס על תיאוריית שימור המשאבים של הובפול, המדגישה את תרומתם של משאבי הפרט להסתגלותו הנפשית בעקבות טראומה או משבר (Hobfoll, 1989, 2001 ). מחקרים שונים הראו שבריאותם הנפשית של אנשים בעלי משאבים פחות מושפעת מחשיפה לאירועי חיים טראומטיים ומצבי משבר לעומת אנשים מדוללי משאבים (Hobfoll et al., 1991; Hobfoll et al., 2003).

המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין תפיסת הפרט את קיומם או אי קיומם של אובדן במשאבים כלכליים, אישיים ובינאישיים להסתגלות הנפשית של הפרט בעקבות משבר הקורונה (חרדה ורווחה נפשית). כמו כן, המחקר בחן האם גיל ממתן את הקשר בין קיומם או אי קיומם של אובדן במשאבים להסתגלות הנפשית.

במחקר השתתפו  142משתתפים; 87 צעירים בגילאי 18-55 ו55 מבוגרים בגילאי 60 ומעלה שהוגדרו בישראל ובאירופה כקבוצת סיכון לחלות בנגיף הקורונה ולסבול מסיבוכי מחלה. כל המשתתפים ענו על שאלונים מקוונים, הכוללים: שאלון משאביםCORE , שאלוני רווחה וחרדה נפשית ושאלון סוציו-דמוגרפי. נערכו ניתוחים סטטיסטיים בתוכנת  SPSSלבחינת הקשר בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים. בנוסף, נעשה שימוש בפרוצדורת PROCESS לבחינת גיל כממתן את הקשר בין קיומם או אי קיומם של אובדן במשאבים להסתגלות הנפשית של הפרט בעקבות נגיף הקורונה.

ממצאי המחקר מעידים כי נמצא קשר בין אובדן משאבים אישיים, בינאישיים וכלכליים, בעקבות משבר הקורונה, לבין ההסתגלות הנפשית של הפרט. כלומר, אובדן משאבים קשור לרמת רווחה נפשית נמוכה יותר וחרדה גבוהה יותר. בנוסף, נמצאה אינטראקציה מובהקת בין גיל הפרט לאובדן משאבים אישיים בהסבר החרדה, כאשר בקרב משתתפים צעירים נמצא קשר חזק יותר בין אובדן משאבים אישיים לחרדה, מאשר בקרב מבוגרים. כמו כן, נמצאה אינטראקציה בין גיל הפרט למשאבים משפחתיים בהסבר רמת החרדה, כאשר בקרב משתתפים מבוגרים נמצא קשר מובהק בין אובדן משאבים משפחתיים לתחושת חרדה, ובקרב משתתפים צעירים לא נמצא קשר זה. זהו משאב אשר לא הוגדר כחלק מהשערות המחקר. 

ממצאי המחקר מאפשרים הבנה מעמיקה יותר אודות תפקידם של משאבים כלכליים, אישיים ובינאישיים בהסתגלות נפשית ארוכת טווח לאחר משבר. כמו כן, הממצאים עשויים לתרום ידע יישומי לאנשי מקצועות הטיפול ולגורמים המסייעים בהתמודדות עם מצבי משבר ייחודים. ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות המשאבים האישיים כמסייעים להסתגלות הנפשית בהתמודדות עם מצבי משבר ייחודיים בקרב המשתתפים הצעירים, את מערכת התמיכה המשפחתית בקרב המשתתפים המבוגרים ואת המשאבים הכלכליים באוכלוסייה הכללית, ועשויים להוות בסיס לתוכניות התערבות שיתמקדו בהגברת החוסן הנפשי ויכולת ההתמודדות של אותן אוכלוסיות.