אבות בבית בזמן הקורונה: חוויות של זהות, גבריות ואבהות

מגפת הקורונה הביאה לשינויים משמעותיים בכלל תחומי החיים של החברה והפרט באופן שטרם נראה בעבר. האוכלוסייה ברחבי העולם נאלצה להתמודד עם הגבלות משמעותיות על תחומי העבודה, התנועה והחינוך, שנבעו ממדיניות הממשלות להילחם בנגיף. בעקבות הגבלות על יציאה לעבודה, גברים רבים, וביניהם אבות, מצאו את עצמם מבלים זמנים ארוכים בביתם, עם בנות זוגם וילדיהם. התוצאה הייתה שינוי באופי ההשתתפות של אבות במרחב הביתי וחיי המשפחה לעומת תקופות שגרה. מחקר איכותני פנומנולוגי זה מביא מקולותיהם וחוויותיהם של אבות ששהו זמן משמעותי בביתם בעת הקורונה, באופן שאינו מאפיין את חייהם טרם לכן. התקיימו ראיונות עם 8 אבות אשר שהו זמן משמעותי בביתם בתקופת הקורונה בהם שיתפו מחוויותיהם והשקפתם על האירועים. ממצאי המחקר שופכים אור על סוגיות שמתוארות כמשמעותיות למרואיינים במסגרת ההתמודדת עם התקופה. מקרב הממצאים, דגש משמעותי הינו על האופן בו מתמקמים הגברים כבעלי תפקיד להגן על הבית מפני מה שהם תופשים כהתפרקות חברתית ומציאות קטסטרופלית, והמחקר מציע ביאור תיאורטי לתופעה, המתבסס על היזון הדדי בין הממצאים. כמו-כן, המרואיינים מתארים כי התקופה הביאה מבחינתם לתוצאות חיוביות ביחסים במשפחה והשפיעה על חווית האבהות שלהם. ממצאי המחקר יכולים לסייע להבין את המורכבות של תגובות של אבות בעת משבר, ואת הדינמיקה בין גבריות, משפחתיות ואבהות בתקופות של אינטראקציה אינטנסיבית וסגורה של אבות עם משפחתם. מכך, יתאפשר לפתח כלי התערבות למשפחות המתמודדות עם תקופות משבריות או שינויים קיצוניים בדפוסי החיים.