תרומתם של משתנים אישיים, זוגיים וחברתיים להחלמתם האישית של אנשים עם מחלת נפש החיים בזוגיות

המחקר הנוכחי מבוסס על הגישה העכשווית להחלמה בתהליך ההתמודדות עם מחלת נפש. תהליך זה כולל שינויים בגישותיו של הפרט, באמונותיו, בערכיו וביכולותיו. גישה זו מדגישה את הצורך בבנייה של משאבים אישיים ומשמעות אישית בתהליך ההחלמה. גישה זו ממוקדת באינדיבידואל. אולם, התייחסותה ליחסים הזוגיים ולזיהוי משאבים הקשורים בזוגיות כחלק מהמסע להחלמה אישית - מועטה. עקב כך, המחקר הנוכחי נשען גם כן, על מודל ההתמודדות הדיאדית שפיתח בודנמאן (Bodenman, 1995) המשלים את גישת ההחלמה במרכיב הזוגי. על פי בודנמאן, יש לראות את תהליך ההתמודדות עם מחלת נפש כתהליך המשותף הן לפרט עם המחלה והן לבן או בת זוגו.

מטרת המחקר הנוכחי היתה לחקור את תהליך ההחלמה האישית של הפרט עם מחלת הנפש מנקודת מבט אשר עד כה טרם נבדקה. מבט זה הוא תרומתם של יחסי הזוגיות והמשאבים הקיימים בזוג, ותגובת הסביבה החברתית לתהליך ההחלמה האישית של הפרט עם מחלת הנפש. המודל התיאורטי, שנבדק לראשונה במחקר זה, מאגד משתנים אשר טרם נבחנו בקרב אנשים עם מחלת נפש החיים בזוגיות. למטרה זו נבדקה תרומתם של שלושה אשכולות משתנים להחלמתו האישית של הפרט עם מחלת הנפש: 1. משתנה אישי – אסטרטגיות התמודדות אישית; 2. משתנים הקשורים בזוגיות – אסטרטגיות התמודדות דיאדית והסתגלות זוגית; ו- 3. משתנים חברתיים – תמיכה חברתית והכרה באובדן. נוסף על כך, נערכה השוואה בין גברים לנשים ובין שתי קבוצות נוספות: משתתפי המחקר שלקחו חלק בטיפול זוגי לבין משתתפי המחקר שלא לקחו חלק בטיפול זוגי.

אוכלוסיית המחקר כללה 127 אנשים המתמודדים עם מחלות נפש קשות: דיכאון מג'ורי, סכיזופרניה, והפרעה דו-קוטבית - החיים בזוגיות עם בן או בת זוג שלא מתמודד/ת עם מחלת נפש קשה. אוכלוסיית המחקר התבססה על מדגם נוחות ו"כדור שלג". כל המשתנים נבדקו באמצעות סולמות מובנים, הכוללים את השאלונים הבאים: שאלון פרטים אישיים, שאלון הערכת החלמה, שאלון הסתגלות זוגית, שאלון התמודדות אישית, שאלון התמודדות דיאדית, שאלון הכרה באובדן, ושאלון תמיכה חברתית.

השערות המחקר כללו: 1. מידת ההחלמה האישית בקרב נשים תהיה גבוהה יותר מזו שתימצא בקרב גברים. 2. בקרב משתתפי המחקר שלקחו חלק בטיפול זוגי תהיינה: רמות התמיכה החברתית, ההסתגלות הזוגית, התמודדות הדיאדית, ההתמודדות האישית החיובית, ההכרה באובדן, וההחלמה האישית - גבוהות יותר מאשר בקרב משתתפי המחקר שלא לקחו חלק בטיפול זוגי. 3. ככל שהתמיכה החברתית תהיה גבוה יותר, ההתמודדות האישית החיובית, ההכרה באובדן, ההתמודדות הדיאדית, ההסתגלות הזוגית וההחלמה האישית יהיו גבוהות יותר. 4. ככל שההתמודדות האישית החיובית תהיה גבוהה יותר וההתמודדות האישית השלילית תהיה נמוכה יותר, ההכרה באובדן, ההתמודדות הדיאדית וההסתגלות הזוגית, וההחלמה האישית יהיו גבוהות יותר. 5. ככל שההכרה באובדן שחווים משתתפי המחקר תהיה רבה יותר, ההתמודדות הדיאדית וההסתגלות הזוגית וההחלמה האישית, תהיינה גבוהות יותר. 6. ככל שההתמודדות הדיאדית תהיה גבוהה יותר, ההסתגלות הזוגית וההחלמה האישית יהיו גבוהות יותר. ו- 7. ככל שההסתגלות הזוגית תהיה גבוהה יותר, מידת ההחלמה האישית תהיה גבוהה יותר.

מרבית השערות המחקר אוששו, וממצאי המחקר העיקריים מצביעים על תרומתן של התמודדות אישית, תמיכה חברתית, הסתגלות זוגית, התמודדות דיאדית, והכרה באובדן לתהליך ההחלמה האישית של הפרט המתמודד עם מחלת נפש. יתרה על כך נמצאו קשרים בין משתני המחקר השונים, שהחשובים מהם הם: קשר חיובי בין התמודדות דיאדית להתמודדות אישית והסתגלות זוגית, כך שככל שהתמודדות הדיאדית רבה יותר ההתמודדות האישית וההסתגלות הזוגית גבוהות יותר. ממצא מרכזי נוסף הוא שלהכרה באובדן תרומה חיובית להסתגלות הזוגית ולהתמודדות הדיאדית. נמצא עוד, שבקרב נשים ההחלמה האישית גבוהה יותר מאשר בקרב גברים. וכן, שמשתתפי המחקר שלקחו חלק בטיפול זוגי, העריכו את מידת ההחלמה האישית שלהם כגבוהה יותר בהשוואה להערכה של אלו שלא לקחו חלק בטיפול זוגי. ממצא מעניין נוסף שעלה במחקר הנוכחי בהתייחס לטיפול זוגי הוא- כי בקרב גברים שלקחו חלק בטיפול זוגי, מדד השיתוף במשתנה הסתגלות זוגית היה גבוה יותר מזה שנמצא בקרב גברים שלא לקחו חלק בטיפול זוגי. ממצאים אלו מעידים על החשיבות של הראייה ההוליסטית של הפרט המתמודד עם מחלת נפש. על פי ראייה זו רצוי כי הטיפול בפרט יתמקד בחלקים האישיים, כמו גם בחלקים הזוגיים או המשפחתיים, שכן היבטים אלו אינם ניתנים להפרדה. כמו כן, ממצאי המחקר מנכיחים ומבליטים את חשיבותם של משאבים זוגיים ואת חשיבות הטיפול הזוגי לתהליך ההחלמה האישית כגורמים המאפשרים להוציא לפועל את גישת ההחלמה.

מחקר זה פורץ דרך בכך שנבחן לראשונה הקשר בין ההתמודדות הדיאדית וההכרה באובדן שחווה הפרט המתמודד עם מחלת נפש קשה להחלמתו האישית, ונבחנה תרומתם של משתנים אלו להסתגלות הזוגית. נוסף על כך, במחקר הנוכחי נבחנה לראשונה תרומתה של השתתפות בטיפול זוגי להסבר כלל משתני המחקר. על בסיס הממצאים שהתקבלו, ניתן להרחיב את שיטות ההתערבות הקיימות המבוססות בעיקר על התייחסות פרטנית להתערבויות הכוללות גם את המרכיב הזוגי. התערבויות אלו תסייענה בצורה אפקטיבית יותר לאנשים המתמודדים עם מחלת נפש קשה לשמור על זוגיותם, ולגייס כוחות אישיים וזוגיים להחלמתם האישית. לשם כך, ניתן לפתח מודל טיפולי שיכלול גם את מערכת יחסי הזוגיות, ויתמקד בתהליך ההתמודדות עם מחלת נפש כתהליך דיאדי. כמו כן, ניתן לשלב במודל התייחסות למשתנה הכרה באובדן שחווים אנשים המתמודדים עם מחלת נפש ובני זוגם. יש למקד את ההתערבות הטיפולית גם בהכרה הדדית של האובדן שחווה כל אחד מבני הזוג בעקבות מחלת הנפש.

מילות מפתח: התמודדות אישית, התמודדות דיאדית, הסתגלות זוגית, הכרה באובדן, החלמה אישית