התרומה של אינטליגנציה רגשית והשתתפות בטיפול רגשי כמשאבי חוסן לטיב היחסים הבינאישיים (בזוגיות ובעבודה) של ניצולי וניצולות פגיעה מינית בילדות

פגיעה מינית בילדות (פמ"ב) היא תופעה נרחבת המהווה בעיה כלל עולמית וכוללת סוגים רבים של פעולות מיניות פוגעניות כלפי ילדים. אחד התחומים המרכזיים שעשוי להיפגע כתוצאה מפמ"ב הינו היחסים הבינאישיים. בשנים האחרונות התרבו המחקרים המעידים על הקושי של ניצולי פמ"ב ביצירת יחסים זוגיים מיטיבים. תחום מרכזי נוסף בחייו הבוגרים של האדם הוא תחום העבודה, אך בניגוד לידע הרב יחסית אודות הקשר בין פמ"ב ובין קשיים ביחסים זוגיים, הקשר בין פמ"ב ובין טיב היחסים הבינאישיים בעבודה כמעט לא נחקר. במחקר הנוכחי היחסים הבינאישיים בעבודה נבחנו באמצעות שלושה מרכיבים מרכזיים: שביעות רצון נתפסת מהיחסים בעבודה, בדידות ותוקפנות בעבודה. 

בשנת 2018 נכנסה לתוקף ב- ICD-11אבחנה של CPTSD כנבדלת מאבחנת PTSD. ממחקרים ראשוניים עולה כי ניצולי פמ"ב סובלים מרמות סימפטומי CPTSD גבוהות יותר, והם בעלי סיכוי רב יותר להשתייך לאבחנת CPTSD יחסית לניצולי טראומות אחרות, אך דרושים מחקרים נוספים לביסוס הטענה. כמעט לא נבחנו הבדלים בטיב היחסים הבינאישיים בין אנשים המשתייכים לשתי האבחנות כפי שנוסחו ב- ICD-11.

מחקרים רבים, אם כן, עוסקים בהשפעות השליליות של הפמ"ב על הניצולים. לעומת זאת, במהלך העשורים האחרונים הולכת ומתרחבת ההכרה בכך שישנם משאבי חוסן אשר יכולים למתן את השפעת הפגיעה ולאפשר תפקוד חסין. המחקר הנוכחי נשען על "תיאוריית שימור המשאבים" (Hobfoll, 1989) שהינה תיאוריית חוסן, לפיה ככל שלאדם משאבים רבים יותר, כך הוא חסין יותר בפני אירועי דחק. הדינמיקה של פמ"ב, שהיא ליבו של מחקר זה, מובילה לאובדן משאבים מכל הסוגים לאורך החיים. בין יתר האובדנים, בפמ"ב מתדלדלים משאבים קריטיים ליצירת יחסים בינאישיים מיטיבים. יחד עם זאת, השגת משאבים כשלעצמה מובילה להשגת משאבים נוספים. לכן יש חשיבות רבה בחקר משאבים ותרומתם לחוסן היחסים הבינאישיים של ניצולי פמ"ב. לאור זאת, במחקר הנוכחי נבחרו שני משאבים שכמעט לא נחקרו בהקשר של יחסים בין אישיים של ניצולי פמ"ב - אינטלגנציה רגשית והשתתפות בטיפול. אינטליגנציה רגשית (א"ר) היא מערך של יכולות (מילוליות ולא מילוליות) שמאפשרות לאדם לכוון, לזהות, לבטא, להבין ולהעריך את הרגשות של עצמו ושל אחרים במטרה לכוון את המחשבות וההתנהגויות באופן יעיל, בהתאם לדרישות וללחצים של הסביבה. במחקרים הוכח כי א"ר תורמת לאיכות היחסים הבינאישיים, אולם לא נבדק אם הדבר נכון גם בקרב ניצולי פמ"ב. השתתפות בטיפול רגשי נמצאה תורמת לשיפור מצבם הנפשי של ניצולי פמ"ב, ובמיוחד להפחתת סימפטומי PTSD. מחקרים מעטים בלבד בחנו את התרומה של השתתפות בטיפול רגשי לשיפור היחסים הזוגיים של ניצולי פמ"ב, וככל הידוע לא נבדקה כלל התרומה של השתתפות בטיפול לשיפור יחסיהם בעבודה.

עד אמצע שנות ה-80 לא הייתה כמעט מודעות ציבורית ומחקרית לתופעת הפמ"ב בבנים. כיום ידוע כי פמ"ב איננה נחלתן של בנות בלבד, וכי מדובר בתופעה שכיחה גם בקרב בנים. מתוך מחקרים עולה כי לפמ"ב השלכות חמורות לניצולים משני המגדרים, אולם אין תמימות דעים לגבי דמיון ושוני בהשלכות.

פמ"ב היא מושג כללי שמתאר מנעד רחב של מצבים אשר עשויים להיחשב כאירוע פגיעה. ידוע כי מאפייני הפמ"ב (גיל הפגיעה, משך הפגיעה, מידת הקרבה לפוגע ומידת האימה בזמן האירוע) עשויים להשפיע על ההשלכות הנפשיות השליליות בעתיד, אולם כמעט לא נחקר האופן שבו מאפייני הפגיעה עשויים להשפיע על היחסים הבינאישיים של הניצולים.

מטרות המחקר

מטרת המחקר הראשונה הייתה לבחון את ההשערה כי פמ"ב תורמת לירידה בטיב היחסים הבינאישיים של הניצולים בזוגיות ובעבודה יחסית לאנשים שלא חוו טראומות ויחסית לניצולי טראומות אחרות. המטרה השניה הייתה לבחון את ההשערה כי הסיכוי של ניצולי פמ"ב להיות מאובחנים כסובלים מCPTSD- גבוה יותר משל אנשים שחוו אירועים טראומטיים אחרים, ועוד יותר מכך, משל אנשים שלא חוו אירועים טראומטיים. נוסף על כך לבחון את ההשערה, כי היחסים הבינאישיים של הסובלים מ-CPTSD יהיו רעועים משל הסובלים מ-PTSD. המטרה השלישית הייתה לבחון האם א"ר והשתתפות בטיפול רגשי תורמים לשיפור יחסיהם של ניצולי פמ"ב בזוגיות ובעבודה, ויכולים עקב כך להיחשב משאבי חוסן ליחסי הניצולים. המטרה הרביעית היתה להרחיב את הידע אודות הדמיון והשוני המגדרי בהשלכות הפמ"ב על היחסים הבינאישיים של הניצולים. המטרה החמישית הייתה לבחון את הטענה כי מאפייני הפגיעה יתרמו להיווצרות סימפטומי PTSD, ונוסף על כך יתרמו לסימפטומי CPTSD וישפיעו על היחסים הבינאישיים של ניצולי הפמ"ב בזוגיות ובעבודה. 

שיטה

המחקר אושר על ידי וועדת האתיקה של האוניברסיטה. בוצע בגישה כמותית-סטטיסטית מסוג "מחקר חתך" (cross sectional). השתתפו בו 296 גברים ונשים מעל גיל 18, אשר נמצאים בזוגיות מעל שנה ועובדים באותו מקום עבודה מעל שנה. איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלונים שפורסמו ברשתות החברתיות ובמיילים. נוסף על כך, הועברו שאלונים למטופלים ביחידות לטיפול בפגיעות מיניות של אגף הרווחה. מתוך ניתוח השאלון ל"זיהוי אירועים טראומטיים קודמים" נוצרו שלוש קבוצות: 92 ניצולי פמ"ב, 172 ניצולי טראומות שאינן פמ"ב, 32 ללא אירוע טראומטי.

ממצאים

ממצאי המחקר הצביעו על כך ששביעות הרצון מזוגיות של ניצולי פמ"ב נמוכה באופן מובהק מזו של ניצולי טראומות אחרות ומשל משתתפים שלא חוו אירועים טראומטיים. בהקשר של טיב היחסים הבינאישיים בעבודה נמצא, כי בקרב ניצולי טראומות (גם פמ"ב וגם טראומות אחרות), התוקפנות בעבודה רבה יותר מזו שבקרב משתתפים שלא חוו אירועים טראומטיים. לא נמצא הבדל בין שלוש הקבוצות בשביעות הרצון הנתפסת מהיחסים בעבודה וברמות הבדידות בעבודה. בהיבט המגדרי, לא נמצאו הבדלים בין ניצולי פמ"ב ובין ניצולות בכל האמור בטיב היחסים בזוגיות ובעבודה.

נמצא כי ניצולי פמ"ב סובלים באופן מובהק מרמות גבוהות יותר של סימפטומי PTSD ו-CPTSD יחסית למשתתפים משתי הקבוצות האחרות. כמו כן, ניצולי פמ"ב אובחנו באופן מובהק כסובלים יותר מאבחנת CPTSD לעומת משתתפים שחוו אירועים טראומטיים אחרים. נמצא קשר מובהק בין רמות סימפטומי PTSD ו-CPTSD ובין יחסים בינאישיים, באופן שככל שרמת הסימפטומים גבוהה יותר, כך שביעות הרצון מהזוגיות נמוכה יותר, שביעות הרצון הנתפסת מהיחסים בעבודה נמוכה יותר ורמות התוקפנות והבדידות בעבודה גבוהות יותר. כאשר נבחנו משתתפים שענו על הקריטריונים לאבחון PTSD לעומת CPTSD, לא נמצאו הבדלים בין משתתפים משתי האבחנות לגבי טיב היחסים בזוגיות ובעבודה, אך נמצא כי רמות גבוהות של סימפטומי CPTSD, מעבר לסימפטומי PTSD, תורמות באופן מובהק לבדידות בעבודה.

בבחינת התרומה של א"ר כמשאב חוסן ליחסים בינאישיים של ניצולי פמ"ב נמצא, כי ככל שהא"ר גבוהה יותר שביעות הרצון מהזוגיות גבוהה יותר, שביעות הרצון הנתפסת מהיחסים בעבודה גבוהה יותר ורמות הבדידות והתוקפנות בעבודה נמוכות יותר. הדבר נמצא נכון הן לכלל המדגם והן לאוכלוסיית הניצולים. כמו כן נמצא כי ככל שבני זוג תופסים את הא"ר של בני זוגם כגבוהה יותר, שביעות רצונם מהזוגיות גבוהה יותר.

בבחינת התרומה של טיפול רגשי כמשאב חוסן ליחסים בינאישיים של ניצולי פמ"ב לא נמצא קשר בין השתתפות בטיפול ובין שביעות רצון מזוגיות וטיב היחסים בעבודה. הודגש כי יש להתייחס בהסתייגות לממצאים הקשורים להשתתפות בטיפול, מאחר שקבוצת ניצולי הפמ"ב שלא השתתפו בטיפול הייתה קטנה ביותר. עקב כך לא ניתן להסיק על סמך ממצאי המחקר הנוכחי על המידה שבה השתתפות בטיפול תורמת לשביעות הרצון מהיחסים הבינאישיים של הניצולים, ודרושים לשם כך מחקרי המשך. בבחינת מאפייני הטיפול (סוג הטיפול, משך הטיפול, מידת האמון במטפל, הערכת תוצאות הטיפול) נמצא כי אמון במטפל קשור לשביעות רצון גבוהה יותר מהזוגיות ולשביעות רצון נתפסת גבוהה יותר מהיחסים בעבודה. לא נמצא קשר בין מאפייני הטיפול האחרים ובין טיב היחסים הבינאישיים של ניצולי פמ"ב.

בהקשר של מאפייני הפגיעה נמצא, כי ככל שגיל הפגיעה היה נמוך יותר, ומשך הפגיעה היה ארוך יותר, רמות סימפטומי ה-PTSD וה-CPTSD היו גבוהות יותר. ככל שתחושת האימה בזמן הפגיעה הייתה רבה יותר, רמת סימפטומי ה-PTSD הייתה גבוהה יותר. ככל שמשך הפגיעה היה ארוך יותר, רמת התוקפנות בעבודה הייתה רבה יותר. בניתוח רגרסיות, הקשר היחיד שנשאר מובהק היה הקשר בין תחושת אימה בזמן הפגיעה ובין עלייה ברמות סימפטומי PTSD. לא נמצא קשר בין מאפייני הפגיעה ובין שביעות רצון מהזוגיות, שביעות רצון נתפסת מהיחסים בעבודה ובדידות בעבודה.

דיון ומסקנות

המחקר מחזק את היידע אודות הקשר בין פמ"ב ובין ירידה בשביעות הרצון מזוגיות, ומוסיף ידע חסר אודות טיב היחסים הבינאישיים של ניצולי פמ"ב בעבודה. מהמחקר עולה כי בניגוד לשביעות רצון מזוגיות, ניצולי פמ"ב אינם שונים באופן מובהק משאר האוכלוסיה בטיב יחסיהם בעבודה. יתכן שהקשר המובהק שנמצא בין רמות סימפטומי PTSD ובין ירידה בטיב היחסים בעבודה רומז כי לרמות הסימפטומים תרומה רבה יותר לטיב היחסים בעבודה של הניצולים מאשר לסוג הטראומה. המחקר הוסיף יידע חשוב לגבי העדר הבדלים מגדריים מובהקים בטיב היחסים הבינאישיים של ניצולי וניצולות פמ"ב. ממצאי המחקר מחזקים את התפיסה התיאורטית החדשה שלפיה לניצולי פמ"ב סיכויים גבוהים לסבול מתסמונת CPTSD יחסית לניצולי טראומות אחרות. המחקר מחדש בכך שנמצא כי ככל שרמות סימפטומי CPTSD בנוסף לרמות סימפטומי PTSD גבוהות יותר, טיב היחסים הבינאישיים בזוגיות ובעבודה נמוך יותר. חשיבות תיאורטית נוספת של המחקר הנוכחי היא בכך שלראשונה נחקרו א"ר והשתתפות בטיפול כמשאבי חוסן לטיב היחסים של ניצולי פמ"ב. נמצא כי א"ר תורמת ליחסים הבינאישיים של ניצולי הפמ"ב הן בזוגיות והן בעבודה, ובכך יכולה להחשב משאב חוסן ליחסיהם הבינאישיים. העובדה שמבין מרכיבי הטיפול, אמון במטפל נקשר לשביעות רצון גבוהה מהיחסים בזוגיות ועבודה מלמדת על חשיבות נושא האמון בטיפול בניצולי פמ"ב.

לממצאי המחקר חשיבות יישומית. חיזוק ההבנה התיאורטית כי פמ"ב עשויה בסבירות גבוהה להביא להיווצרות CPTSD, יביא לבניית תוכניות התערבות מתאימות. כמו כן, העובדה שנמצא קשר בין רמת א"ר ובין טיב היחסים הבינאישיים של הניצולים תאפשר שילוב טכניקות של הגברת הא"ר בתוכניות התערבות ייעודיות לאוכלוסייה זו. מכיוון שנמצא כי א"ר תורמת ליחסים הבינאישיים של ניצולי וניצולות פמ"ב באותה מידה, מתחדדת ההבנה כי יש לבנות תוכניות התערבות לשני המגדרים. עריכת מחקר בקונטקסט של מקום עבודה מעלה למודעות את חשיבות היחסים הבינאישיים של ניצולי פמ"ב בעבודה, ואת תשומת הלב שיש לתת לנושא זה במחקר ובטיפול.

מגבלות המחקר ורעיונות למחקרי המשך נוסחו בפרק האחרון.