הבניית משמעות אידאולוגית בקרב אנשים ששכלו בן או בת משפחה קרובים במלחמה או בטרור באזור עוטף עזה

אובדן של אדם קרוב הוא טרגדיה שאין דומה לה עבור מרבית הנותרים מאחור. זו חוויה המזעזעת ומטלטלת את המערך הנפשי, החשיבתי והפיזי, ואת עולמם החברתי, הבין אישי והרגשי של האבלים. תהליך האבל, המתחיל עם היוודע דבר המוות, הוא חוויה קשה ומתמשכת, הכוללת תהליכים עמוקים, משמעותיים ואינטנסיביים, ומטרתו היא להביא בסופו של דבר להסתגלות מחודשת לחיים ללא הנפטר, לשיקום ולאיזון מחודש (רובין, 1993). האבל הינו תהליך הוליסטי והוא ייחודי עבור כל אדם שחווה אובדן אובייקט משמעותי ומעוצב על ידי המשמעות הייחודית המיוחסת על ידו לאובדן. סוג האובדן הנבחן במחקר זה הינו מעורר לחץ נפשי גדול על האדם החווה אותו. דחק פוסט טראומטי בעקבות לחץ הוא בעיקרו תוצאה של  ניפוץ  הנחות היסוד שיש לנפגעים על עצמם ועל עולמם (Janoff-Bulman , 1985).

מחקר זה מתבצע לאורה של הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית (constructivism), כלומר התיאוריה ההבנייתית. תיאוריות הבנייתיות מתייחסות לכך שהמציאות היא סובייקטיבית ומבוססת על פי המשמעותיות שנותנים המשתתפים לתופעה, כלומר, קיימות מציאויות רבות. האדם מפרש את המציאות סביבו על מנת להיות מסוגל לצפות אירועים דומים בעתיד ולדעת כיצד להגיב להם. פירוש המציאות באופן זה נקרא הבניית משמעות אישית. באמצעות ההבנייה האישית האדם מסוגל לפתח זהות עצמית המורכבת מעולם ערכים ואמונות המאורגנים באופן הדרגתי (Kelly, 1991). לצד זאת, הבניית משמעות חברתית דנה בכך כי התודעה מבנה את המציאות, כלומר המציאות אינה עובדה אובייקטיבית, אלא מצב דינאמי, והוא תוצר של יחסי גומלין, שייח ופעולות עם הסביבה (Rosen, & Kuehlwein, 1996).  למעשה, האדם החברתי נתפס כסובייקט פעיל המבנה את הסדר החברתי על פי תפיסותיו ותוך פעולות גומלין עם סובייקטים אחרים.

תיאוריית הבניית המשמעות דנה בכך שלאחר אובדן של אדם קרוב, האדם השכול חווה קריסה של הנרטיב שמוכר לו ותפיסותיו לגבי העולם מתערערות (Gillies, Neimeyer, & Milman, 2015; Neimeyer, 2000). מחקר זה מתמקד בחוויית הבניית משמעות אידאולוגית. אידאולוגיה מוגדרת כתיאור המציאות החברתית בה אדם חיי וממקם את עצמו ביחס למציאות זו (Geoghegan, 2003). כלומר, כל המערכות של האמונות הפוליטיות, הדתיות והמוסריות שהאדם מחזיק בידיו. מסקירה של הספרות בנושא ניכר כי מרבית המחקרים נעשו בהקשר של הבניית משמעויות דתיות ורוחניות ואילו מעט מאד נעשה בהקשר האידאולוגי (Barak, & Leichtentritt, 2015).

המחקר ביקש לבחון את חווית הבניית המשמעות האידאולוגית בקרב אנשים המתגוררים בעוטף עזה, ואיבדו אדם משמעותי קרוב בנסיבות פוליטיות. משנת 2000 תושבי אזור הנגב המערבי חשופים לירי מתמשך של טילי קסאם מרצועת עזה. חשיפה למצב לחץ מתמשך עלולה להוביל למצוקה נפשית אשר יכולה להתבטא בתחושות של חרדה, פחד ומתח ואף לפתח תסמונת פוסט- טראומטית (נוטמן-שורץ, 2009). הנחת המוצא במחקר זה היא, כי יש לבחון את חוויתם של האנשים השכולים, אשר איבדו את יקירם בנסיבות פוליטיות, וממשיכים לחוות מידי יום את המציאות הפוליטית של הסכסוך הישראלי פלסטינאי תחת איום הרקטות. מיקוד המחקר הוא בהבניית המשמעות האידאולוגית החדשה וההבנה כי למקרה הבודד של המשפחות השכולות יש משמעות בתפיסה הגלובאלית בה הם מחזיקים.

שאלת המחקר המרכזית ניסתה להבין מהו תהליך הבניית המשמעות האידיאולוגי בקרב בני משפחה המתגוררים בעוטף עזה ואיבדו בן משפחה קרוב בקונפליקט הישראלי פלסטינאי, כפי שנתפס על ידם. כל המרואיינים מתגוררים באזור, אשר מבטא כבר עשרים שנה את הקשיים היומיומיים של הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. בשל מיעוט המחקרים בתחום, נבחרה שיטת מחקר איכותנית, אשר התבצעה לאורה של המתודה הפנומנולוגית התיאורית, זאת על מנת להבין את המשמעות המרכזית של האדם אשר חווה אובדן בעקבות נסיבות פוליטיות וכיצד הוא מבנה את המשמעויות האידאולוגיות שלו (Holloway, 2005). איסוף הנתונים נדלה מתוך ראיונות אישיים עם תשעה אנשים שכולים שנמשכו כשעה וחצי בין השנים 2018-2019. הראיונות התבססו על מדריך ראיון מובנה למחצה והפניה להשתתפות במחקר נעשתה לאנשים שנתנו ביטוי באופן פומבי לתהליך הבניית המשמעות האידיאולוגית שלהם באמצעות התקשורת, הרשתות החברתיות, או באמצעות פעילות פוליטית ציבורית.

ניתוח הממצאים התבצע באמצעות שיטה איכותנית בגישת הפנומנולוגיה התיאורית. נאספו תיאורים קונקרטיים, אשר סווגו לביטויים של דפוסים המסוגלים לתאר באופן קונספטואלי את החוויה, והיה בכוחם לתאר את "מהי החוויה" וכיצד כלל האלמנטים מתחברים יחד (Todres, 2005). כלל הנתונים נקראו בצורה רוחבית, נדלו "יחידות משמעות" והן נאגדו לכדי תמות מרכזיות. תהליך זה נועד לתיאור והבנת החוויה באופן הרחב ביותר.

הממצאים העלו מספר תמות מרכזיות. התמה הראשונה עסקה בחיפוש אחר משמעות אידאולוגית אשר החלה עם ניפוץ התפיסות לגבי הנפטר ותחושת החסר כבסיס לחיפוש משמעות חדשה. התמה השנייה עסקה בדיאלוג אידאולוגי אשר מתבצע עם "האחר" כבסיס להבניית משמעות חדשה. הדיאלוגים האידאולוגים הופנו בעיקר כלפי הזירה הפוליטית, התקשורת והנפטר עצמו. במסגרת תמה זו כל המרואיינים דיברו גם על הנצחה והפעילות החברתית בה עסקו. התמה האחרונה התמקדה בחיים בצל טרור מתמשך. במסגרת תמה זו המרואיינים דיברו על דור ההמשך – הוותיקים דיברו על דור הבא אחריהם אשר כבר קיים, ואילו הצעירים יותר דיברו על דור ההמשך שעתיד להיות להם.

הממצאים אוגדו למודל אינטראקטיבי ובו ניתן לראות כי ישנם פערים בציפיות מהמערכת הפוליטית והחברה הישראלית ופער בתפיסות לגבי הנפטר, אלו מקושרים עם דיאלוגים אשר מתבצעים עם הזירה הפוליטית, עם התקשורת ועם הנפטר עצמו. כל אלו מובילים לתחושת כישלון בקרב המרואיינים והם בוחנים את אפקטיביות האקטיביזם באופן מתמיד ובוחרים האם להמשיך בפעילות החברתית או להניח לה.

ביכולתו של מחקר זה, להעלות למודעות את כוחה של הבניית המשמעות האידאולוגית כאמצעי להתמודדות עם שכול טראומטי אשר נגרם בנסיבות פוליטיות. אוכלוסייה זו, לצערנו, רק הולכת וגדלה, ועל כן קיים הצורך בפיתוח מענים מתאימים להתמודדות עם האסון שחוו ופיתוח החוסן האישי, המשפחתי והקהילתי עבור האנשים השכולים. כל זאת באמצעות ניצול הזדמנות של שיח ציבורי ועשייה חברתית.