תרומתם של מאפיינים אישיים, משפחתיים וקהילתיים להתנהגויות סיכון בקרב מתבגרים דתיים

גיל ההתבגרות מהווה תקופה של מעבר ביולוגי רגשי וחברתי מכונן. תקופה זאת כוללת בתוכה משימות התפתחותיות רבות. על רקע התהליך של השגת נפרדות וגיבוש של זהות עצמית אוטונומית יש נטייה מוגברת של המתבגר להתנהגויות הכרוכות בסיכון. לאור זאת, מחקרים רבים עסקו בהתנהגויות סיכון בקרב מתבגרים. יחד עם זאת, רק מחקרים מעטים התמקדו בהתנהגויות סיכון בקרב מתבגרים שגדלו בחברה הדתית לאומית. אוכלוסייה זו נחשבת ייחודית בשל כך שבמקביל לתהליך גיבוש הזהות אותו עובר כל מתבגר, עליה לעבור תהליך נוסף של גיבוש זהות בתחום האמוני-דתי. תהליך זה כרוך לעיתים במאבק תרבותי מול החברה הסובבת את המתבגרים. המטרה המרכזית של המחקר הנוכחי הייתה לבחון מהם המאפיינים האישיים, המשפחתיים והקהילתיים שעשויים להסביר התנהגויות סיכון בקרב מתבגרים דתיים. המאפיינים האישיים שנבדקו הם: התרחקות מן הדת, הערכה עצמית ותפיסת עתיד. המאפיין המשפחתי היה קרבה מול דחיה הורית והמאפיין הקהילתי: תחושת השתייכות לקהילה.

 המחקר נערך לאורה של המסגרת התיאורטית של בלוס (Blos, 1979), התופסת את גיל ההתבגרות כשלב התפתחותי בו מתרחש תהליך ספרציה-אינדיבידואציה שני. לדידו של בלוס, בתקופת גיל ההתבגרות משימתו ההתפתחותית של המתבגר הינה להגיע לשחרור יחסי מהתלות בהורים ולפתח עצמאות פסיכולוגית. תהליך התפתחותי זה דורש רגרסיה לשלבים מוקדמים יותר של ההתפתחות. זהו שלב התפתחותי חשוב והמשימה המכרעת להתפתחות נורמאלית בגיל ההתבגרות היא חווית נפרדות והיכולת של המתבגר לפעול בנפרד מהמשפחה. חידושו של בלוס הוא בכך שראה ברגרסיה הזאת תהליך התפתחותי תקין. כאשר מתרחשים כשלים בתהליך זה, המתבגר "יתנהג" , לפי בלוס, את המצוקה ובשפת המחקר הנוכחי- יפגין רמה גבוהה של התנהגויות סיכון. בהקשרו של מחקר זה, מהווה המודל מצע תיאורטי להבנת התהליך האישי, המשפחתי והקהילתי אותו המתבגר הדתי עובר.

במחקר השתתפו 645 מתבגרים בגילאי 14-19, אשר גדלו במשפחות דתיות-לאומיות. הפניה אליהם נעשתה לאחר אישור ועדת האתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית. גיוס המשתתפים נעשה בשיטת "כדור השלג" דרך רשתות חברתיות, רכזי נוער וקשרים אישיים ומקצועיים של החוקרת. המחקר היה מחקר חתך, מתאמי-כמותי. המשתתפים התבקשו למלא שאלונים מקוונים אשר התייחסו לששת המשתנים: התרחקות מן הדת, הערכה עצמית, מידת הקרבה להורים, השתייכות לקהילה, תפיסת עתיד, נטילת סיכונים ושאלון דמוגרפי שנבנה לצורך המחקר הנוכחי. הובהר למשתתפים שהם יכולים להפסיק למלא את השאלון בכל שלב בו יחפצו.

ממצאי המחקר איששו את השערותיו המרכזיות. נמצא בהקשר האישי, כי מתבגרים שדיווחו על התרחקות גדולה יותר מהדת היו מאופיינים ביותר התנהגויות סיכון. מתבגרים שדיווחו על הערכה עצמית ותפיסת עתיד נמוכות יותר היו גם הם מאופיינים ביותר התנהגויות סיכון. בהקשר המשפחתי, נמצא כי ככל שמתבגרים דיווחו על תחושה כי הוריהם דוחים אותם יותר, כך הם היו מאופיינים ביותר התנהגויות סיכון. ואילו בהקשר הקהילתי נמצא כי מתבגרים אשר חשו יותר השתייכות לקהילה היו מאופיינים בפחות התנהגויות סיכון. בבחינת התרומה הייחודית והמשולבת של משתני המחקר להסבר השונות של התנהגויות הסיכון נמצא כי לאחר ניכוי התרומה של המשתנים הדמוגרפיים אשר נמצאו קשורים להתנהגויות סיכון של המתבגרים (גיל, מגדר, מגורים בישוב או בעיר ואבחון של הפרעת קשב וריכוז), המשתנים אשר תרמו תרומה ייחודית להסבר השונות של התנהגויות סיכון היו התרחקות מהדת וקבלת האם. בנוסף, השתייכות לקהילה נמצאה מתווכת באופן חלקי את הקשר בין התרחקות מהדת להתנהגויות סיכון.

מחקר זה הוא בין הראשונים שבחנו את הקשרים הספציפיים להתנהגויות סיכון בקרב מתבגרים דתיים ובכך ייחודו. מבחינה תיאורטית, ממצאי המחקר הנוכחי מרחיבים את התיאוריה של בלוס (Blos, 1979) ומספרים כי בחברות שמרניות, כמו החברה הדתית-לאומית, בהן הקהילה הינה גורם משמעותי בחיי המתבגר ומשפחתו, המתבגר עובר תהליך של נפרדות לא רק מהוריו ומשפחתו, אלא גם מהקהילה בה הוא חי. לתהליך נפרדות זה יש משמעות גדולה באופן בו יצלח את גיל ההתבגרות וברמת המעורבות שלו בהתנהגויות סיכון בתקופה זו. הממצאים הנוגעים להתרחקות מהדת והשתייכות לקהילה מצביעים על כך שמתבגר הגדל בחברה הדתית-לאומית ובוחן את זהותו הדתית, כחלק מתהליך גיבוש הזהות הטבעי המתרחש בגיל הזה, נמצא בסיכון מוגבר להתנהגויות סיכון. כמו כן, לתחושת ההשתייכות של המתבגר לקהילה בה הוא מתגורר יש קשר משמעותי הן להתרחקות מהדת והן להתנהגויות סיכון. גם לתפיסת המתבגר את עצמו, ברמת ההערכה העצמית, תפיסת העתיד והצורה בה הוא תופס את הוריו כדוחים או מקבלים אותו יש קשר להתנהגויות סיכון.