המחלה היא אני? הקשר בין מידת הכללת המחלה בעצמי לבין התנהגויות מקדמות בריאות בקרב חולי לב

כאשר החוויה הגופנית משתנה בעקבות המחלה החולה נדרש להתמודד עם מחיר פסיכולוגי כפול. נוסף על ההתמודדות עם החולשה, הכאב והמוגבלות הנחווים בגוף, נאלץ החולה להתמודד גם עם ערעור מושג העצמי שלו (Segal, 2018). הזהות האישית היא התחום בו אדם עובר את השינוי הגדול ביותר כאשר הוא מתמודד עם מחלה קשה או מצב מסכן חיים. המחלה דורשת ממנו להעריך מחדש את חייו ושוויים כמו גם להוביל לשינוי יסודי במשמעות, כיוון ומטרת החיים (Rasmussen et al., 2007). חוקרים שונים הדגימו כיצד מחלה קשה משבשת את העולם המובן מאליו ובהתאמה מובילה לפירוק של החוויה הנורמטיבית של העצמי וכן של העצמי ביחס לאחרים (Bury, 1982; Frank, 1991; Kleinman, 1988; Good, 1994;).

עד כה, המחקר האמפירי מעולם הפסיכולוגיה הרפואית התמקד בדרך כלל בהשפעה של המחלה על היבטים ספציפיים של אובדן עצמי כמו למשל מטרות של העצמי והיבט העצמי החברתי. נוסף על כך רוב המחקרים שעסקו בחווית ערעור העצמי עשו זאת בקרב אוכלוסייה של אנשים עם פגיעות ראש. חיפוש אינטנסיבי בספרות לא העלה מחקרים נוספים, ובכללם איכותניים, שהתמקדו בצורה רחבה בהמשגת המושג ערעור העצמי בעת מחלה ובהשלכות והקשיים הנובעים מערעור זה. כיוון שכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבסס לראשונה מושג תיאורטי אשר ישקף את החוויה האנושית הכרוכה בערעור העצמי בעת מחלה.  לשם כך, המחקר הנוכחי יתמקד במושג תיאורטי חדשני – הכללת המחלה בעצמי- המבטא את המידה בה  המחלה משתלטת על זהותו של החולה. היות שמדובר במשתנה תיאורטי חדש, נעשה שימוש בספרות הקיימת במושגים מעולמות תוכן קרובים של זהות ותפיסת מחלה. נוסף על תרומתו התיאורטית,  המחקר הנוכחי תרם לפיתוחו של כלי מדידה חדש עבור המושג התיאורטי הנחקר.             המחקר הנוכחי  התמקד בעולם התוכן של מחלות לב כמקרה מבחן.  מחלת לב היא מחלה כרונית ומסכנת חיים, כאשר חולי לב נמצאים בסיכון גבוה להישנות האירוע ולתמותה בטרם עת. בניגוד למחלות אחרות בהן עיקר הריפוי תלוי בתרופות או בטיפולים, מחלת לב דורשת בעיקר שינוי התנהגותי. על כן היא מאפשרת קונטקסט יעיל לבחינה עד כמה מידת הכללת המחלה בעצמי תורמת להתמודדות טובה יותר או פחות עם המחלה.

לאור חידושו של המשתנה התיאורטי, בראש ובראשונה בדקנו באופן גישושי את התפלגות המשתנה במדגם הנוכחי וכן עד כמה הוא קשור במשתנים סוציודמוגרפיים ורפואיים. לאחר מכן נבדק הקשר  בין משתנה זה למדדי בריאות נפשית; דיכאון וחרדה. בהמשך נבחנה תרומתו של משתנה זה להתנהגויות מקדמות בריאות בקרב אנשים המתמודדים עם מחלת לב.

הקשרים בין הכללת המחלה בעצמי למשתנים הדמוגרפיים והרפואיים נבחנו באופן גישושי. בנוגע לקשר עם משתני הבריאות הנפשית שיערנו כי ימצא קשר חיובי בין המשתנים כך שרמות גבוהות של הכללת המחלה בעצמי תקשרנה עם  רמות גבוהות של דיכאון וחרדה. בנוגע לקשר בין הכללת המחלה בעצמי להתנהגויות מקדמות בריאות, השערת המחקר היתה כי ימצא קשר קורבילינארי בין המשתנים כך שבקרב משתתפים אשר ידגימו הכללה נמוכה או גבוהה של המחלה בעצמי  יראו מידה נמוכה של נקיטת התנהגויות מקדמות בריאות:  פחות הפסקת עישון, פחות לקיחת תרופות ופחות הצטרפות לתוכנית שיקום בהשוואה למשתתפים בעלי רמה ממוצעת של הכללת המחלה בעצמי.

מדובר במחקר כמותי מתאמי, המבוסס על חלק ממסד נתונים של מחקר אורך פרוספקטיבי שנערך בקרב חולי לב ובנות זוגם. המחקר נערך בקרב 143 גברים בזוגיות, בגילאי 33-85 בעלי אבחנה של אירוע לב אקוטי (ACS;MI, UA)  או דום לב (CA), שטופלו ביחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים "שיבא" בתל השומר, ונתנו את הסכמתם להשתתף במחקר. תשאול המשתתפים נעשה בשני שלבים: בעת האשפוז וארבעה חודשים לאחר מכן בבית החולה. במחקר הנוכחי נמדדו התנהגויות מקדמות בריאות בשלושה תחומים – הפסקת עישון, לקיחת תרופות והצטרפות לתוכנית שיקום.  מושג הכללת המחלה בעצמי וכן מדדי הבריאות הנפשית נמדדו בשני שלבי המחקר. הנתונים הרפואיים והדמוגרפים הוצאו מתיק החולה. ניתוח הנתונים נעשה באמצעות ניתוח מתאמים, מבחן חי ורגרסיה לוגיסטית.

ממצאי המחקר העלו כי  ככל שמשתתפים דרגו את הכללת המחלה בעצמי בזמן 1 כגבוהה יותר כך הם היו צעירים יותר, בעלי מצב סוציו-דמוגרפי נמוך יותר וכן בעלי היסטוריה של מחלת לב במשפחה. בהתאם להשערת המחקר, נמצא קשר חיובי בין הכללת המחלה בעצמי בשני שלבי המחקר לבין מדדי בריאות נפשית של חרדה ודיכאון. משתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של  הכללת המחלה בעצמי נמצאו גבוהים גם במדדי החרדה והדיכאון. לגבי התנהגויות מקדמות בריאות לא נמצאו קשרים מובהקים.

חשיבותו של מחקר זה הינה בתרומתו להבנת מרכיב הזהות בעת התמודדות עם המחלה.  הממצאים הנוכחיים מצביעים על הקשר בין הכללת המחלה בעצמי לבין חרדה ודיכאון. נמצא כי ככל שהמחלה תופסת יותר חלקים בזהות של החולה כך הבריאות הנפשית יורדת. לחילופין, כאשר הבריאות הנפשית ירודה עולה הסיכוי להכללה גבוהה יותר של המחלה בעצמי.

מבחינה קלינית, מומלץ כי הצוותים הפסיכולוגיים והסוציאליים יאתרו חולים אשר המחלה תופסת חלק גדול בעצמי שלהם. התערבות לשינוי הכללת המחלה תוכל, אולי, לצמצם את הדיכאון והחרדה של חולים אלו.