להיות אח של מתמודד עם תסמונת פוסט-טראומטית

English שלחו לחבר
סטודנט/ית
יעוז יעל
שנה
2019
תואר
MA
תקציר

הפרעת דחק פוסט טראומטית Post-Traumatic Stress Disorder)) הינה ההפרעה הנפוצה ביותר לאחר אירועים טראומתיים. ההפרעה כוללת ארבעה קלסתרים של סימפטומים עיקריים: סימפטומים: חודרנות, הימנעות, שינויים שליליים ברגש ובקוגניציה ועוררות יתר. מכאן, שלהפרעה זו השלכות רבות על המתמודד עמה. לפי ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי, DSM5 (2013), הסימפטומים השונים של מצוקה פוסט טראומטית (פטס"ד), באים לידי ביטוי במגוון אופנים, ביניהם: חוויית האירוע הטראומטי מחדש, דבר הבא לידי ביטוי בזיכרונות חוזרים וחודרניים של האירוע, סיוטים טראומטיים, תגובות דיסוציאטיביות שונות שיכולות להגיע אף למצב של אובדן מלא של מודעות ותגובות פיסיולוגיות ברורות בשל חשיפה לגירויים הקשורים לטראומה. בנוסף, תיתכן הימנעות מתמשכת מגירויים המזכירים את הטראומה והקהיה של אופן התגובה הכללית של האדם. דבר זה, בא לידי ביטוי בניסיונות להימנע ממחשבות, תחושות או שיחות אשר מתקשרות לטראומה, וכן ניסיונות להימנע מאנשים או ממקומות המעוררים את זיכרונות הטראומה. בנוסף, ייתכנו שינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח שהחלו או החריפו לאחר האירוע הטראומטי. 

מטבע הדברים למצוקה הזו, ישנן השלכות לא מבוטלות על סביבתו הקרובה של הפרט הכוללות בין השאר צורך בהיערכות והסתגלות מחודשת לשינויים החלים בקרבו של הפרט המתמודד עם פטס"ד וכן שינויים החלים במערכת המשפחתית כולה ובפרטים השונים בה. בין ההשפעות וההשלכות השונות על הקרובים למתמודדים עם פטס"ד ישנה השפעה משמעותית המכונה ה"טראומטיזציה המשנית" (Figley, 1983). טראומטיזציה משנית מתייחסת לחוויית הטראומה באופן עקיף וחווים אותה אנשים אשר נמצאים בקשר קרוב עם אנשים אשר חוו אירוע טראומטי.

מטרות המחקר הנוכחי היו לבחון את חוויית האחים למתמודדים עם פטס"ד, את הופעת תסמינים של טראומטיזציה משנית בקרבם ואת ההשלכות של התסמונת על היחסים בין האחים.

המחקר הנוכחי הינו מחקר איכותני והתבצע באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. אוכלוסיית המחקר הינה 14 אחים בגירים למתמודדים עם פטס"ד בעקבות אירועי חיים שונים, ברובם אירועים ביטחוניים. כמחצית מהאירועים הטראומטיים שחוו אחיהם, התרחשו בעוד המרואיינים היו קטינים, וכמחצית התרחשו כאשר היו בגירים.

ניתוח הממצאים היה ניתוח תוכן וניתוח קטגוריאלי, אשר העלה שלוש תמות עיקריות אשר מהוות שלושה סוגים שונים של השלכות על האחים: אחריות ומעורבות, תחושת חוסר אונים וצמיחה. בכל תמה התייחסות לרמה האישית ולרמה המשפחתית. בתמה הדנה על אחריות ומעורבות, ניתן להבחין כי מידת המעורבות נעה על ציר שבין מעורבות טוטאלית, עד כדי טיפול הדוק באח ומגורים עימו, לבין מעורבות מינימאלית עד כדי ניתוק קשרים. כמו כן, ניתן להבחין בתנועה שחלה בקרב המרואיינים לאורך השנים במידת המעורבות ובתחושת האחריות כלפי אחיהם. בתמה הדנה בחוסר האונים, ניכר כי תחושת חוסר האונים מלווה באופנים שונים ובמידות שונות, את בני המשפחה של המתמודד עם פטס"ד. תחושת חוסר האונים החלה להופיע לרוב סביב ההבנה שחל שינוי בקרב האח וסביב האבחנה, וממשיכה לאור  האתגרים העולים בהתמודדות האישית והמשפחתית בעקבות התסמינים של האח המתמודד עם פטס"ד. כמו כן, נמצא שאחים אשר היו ביחסים מאוד קרובים ואף מגורים משותפים עם אחיהם המתמודד עם פטס"ד, חוו תסמינים של פוסט טראומה משנית. בתמה בנושא הצמיחה, ניכר כי חוויית הצמיחה קיימת באופן מועט בקרב המרואיינים, אך עם זאת, חלקם חשו שהתמודדותו של האח הובילה אותם להיות אנשים רגישים יותר כלפי הסביבה.

מן הממצאים עולה כי האחים למתמודדים עם פטס"ד מושפעים באופנים שונים מהתמודדותו של אחיהם, מידת ההשפעה קשורה בין השאר למידת הקרבה לאח. כמו כן, ניכר כי לאורך השנים חל שינוי ברמת הקרבה ובמידת האחריות או לחילופין, מתנהל דיון פנימי של האחים סביב נושא הקרבה והאחריות כלפי אחיהם וכלפי המערכת המשפחתית. בנוסף, ניתן לראות במחקר זה, את ההשפעה על כלל המערכת המשפחתית, אשר לרוב חל בה שינוי משמעותי, בעקבות הפגיעה של האח.

מחקר זה הינו ראשוני, בבחינת ההשפעה של הפטס"ד על אוכלוסיית האחים, שכן ניכר כי לסימפטומים של מצוקה פוסט טראומטית יש השפעה על הסביבה של המתמודד עם מצוקה זו (Dekel & Monson, 2010 ). אך עד כה לא נמצאו מחקרים על השפעת פוסט הטראומה על האחים. ממצאי המחקר הנוכחי עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים הדנים בהתמודדות של בני משפחה למתמודדים עם פטס"ד ובהתמודדות של אחים לאנשים עם צרכים מיוחדים, נכויות ומחלות פיסיות ונפשיות. לפי פייגלי ופייגלי (2009), טראומה מטבעה היא בינאישית ולכן הינה ישות מערכתית. כתוצאה מתסמינים שונים שנחווים בעקבות אירוע טראומטי, הסביבה הקרובה, בדרך כלל בני משפחה וחברים, מושפעים גם הם מהחוויות ומהאינטראקציה עם האדם אשר חווה את האירוע הטראומטי. מכאן, ניכר כי כאשר פרט אחד במשפחה מתמודד עם קושי ועם תסמינים המלווים לקושי זה, שאר בני המשפחה מושפעים מכך, לרבות המערכת המשפחתית כולה. המחקר הנוכחי פותח על מנת לפתוח צוהר למחקרים נוספים בנושא וחשיבותו היא מעצם העלאת המודעות סביב התמודדות האחים בפרט והתמודדות המערכת המשפחתית בכלל כאשר בן משפחה מתמודד עם פטס"ד. כמו כן, חשיבותו של מחקר זה היא בהעלאת הצורך של מערכות תמיכה עבור האחים בפרט ובני המשפחה בכלל, הכוללת ליווי וקבלת מידע על התמודדות עם פוסט טראומה עם קבלת האבחנה וליווי פרטני ומשפחתי לאורך השנים.