תפקידו האפשרי של בית הספר במניעת השמנת יתר בילדות, בהתבגרות ובבגרות הצעירה

מבוא: תופעת השמנת היתר הגיעה לממדי מגפה עולמית. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים העוסקים בתוכניות למניעת השמנת יתר בבתי הספר. עד כה העידו ממצאי מחקרים על חוסר עקביות באשר ליעילותן של התוכניות הללו והתעוררה השאלה האם כדאי כלל להקצות להן משאבים.

עם זאת, לא נערכו די מחקרים בשיטת מטה-אנליזה הבוחנים את יעילותן של התוכניות. בנוסף, מעטים המחקרים שעסקו בזיהוי אוכלוסיות בסיכון להשמנת יתר, אוכלוסיות העשויות להפיק תועלת מתוכניות מניעה בית-ספריות.

מטרה: מטרת המחקר על שני חלקיו הייתה לבחון את  יעילותן של תוכניות בית ספריות למניעת השמנת יתר, תוך שימוש בסקירה סיסטמטית ומטא אנליזה, ולזהות אוכלוסיות העשויות להפיק תועלת מתוכניות אלו, תוך שימוש בנתונים מסקר אורך נרחב.

שיטה: יעילותן של תוכניות בית ספריות למניעת השמנת יתר נבחנה באמצעות מטה-אנליזה. סיכום נתוני המחקרים נעשה באמצעות רפליקציה של שיטת המטה אנליזה של מחקרם של קמת ושות' (Kamath et al., 2008), הסוקר מחקרים העוסקים בהתערבויות מניעה התנהגותיות של תזונה ופעילות גופנית בבתי-ספר, אשר נערכו  עד שנת 2006, כמודל לסקירת מחקרים שנערכו עד 2012. המחקר התבסס על סקירה סיסטמתית של המחקרים באמצעות השלבים הבאים: אסטרטגיית חיפוש (Search strategy), בחירת המחקרים (Study selection), הוצאת נתונים Data abstraction)) וניתוח נתונים .(Data Analysis)

זיהוי אוכלוסיות בסיכון נעשה תוך שימוש בנתונים מתוך סקר אורך לאומי אמריקני שעקב אחר חייהם של ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים  (NLSY79 Child and Young Adult Cohort) . הניתוח התבסס על נתונים מתוך 3172 נחקרים בין הגילאים 25-6, שנאספו בשנים 2010 - 1986. הערכות לימודיות והתנהגותיות בבי"ס ונתוני מדד מאסת הגוף (BMI) נמדדו בילדות (6-9), בהתבגרות (10-14). נתוני גובה ומשקל נאספו על סמך דיווח עצמי בבגרות המוקדמת (15-18) ובבגרות הצעירה (19-25). מוקד הניתוח היה הקשר שבין תפקוד בית ספרי בקרב ילדים ומתבגרים לבין השמנת יתר בקרב מבוגרים צעירים.

תוצאות: תוצאות המטא אנליזה בחלקו הראשון של המחקר אשר בחנו את יעילותן של תוכניות למניעת השמנת יתר בבתי הספר הראו, כי בהתבסס על 32 מחקרים, נמצאו התוכניות הללו יעילות באופן מתון לפחות, בצמצום מדד מאסת הגוף, בהשוואה לקבוצות הביקורת שם לא בוצעה התערבות.  מחקרים של תוכניות למניעת השמנת יתר בקרב ילדים הראו תוצאות משמעותיות, בעוד מחקרים בקרב מתבגרים לא הראו תוצאות משמעותיות, למרות שההבדל בין שתי הקבוצות לא נמצא משמעותי.

ניתוח של מטא רגרסיה הצביע על הירארכיה לינארית משמעותית של מחקרים, כאשר ההשפעה הגדולה ביותר על צמצום מדד מאסת הגוף הייתה בעיקר לתוכנית ארוכת טווח- למעלה משנה, ומקיפה- שכללה את כל התנהגויות סגנון החיים - הגברת פעילות גופנית, הפחתת התנהגות יושבנית, הגברת הרגלי אכילה בריאים והפחתת הרגלי אכילה שאינם בריאים, באמצעות שינוי תפיסה קוגניטיבית, ניטור אחר התנהגות וחתירה לשינוי הסביבה, זאת בדגש על מעורבות הורים בתכנית.

תוצאות חלקו השני של המחקר – מחקר אורך רחב היקף הראו, שבהתבסס על רגרסיה לוגיסטית המחולקת לפי מין ואתניות, נמצאו ליקויים בהישגים לימודיים והתנהגותיים במהלך הילדות וההתבגרות  כגורמי סיכון לבגרות הצעירה, עם הבדלים מסוימים במין ובאתניות.

השכיחות הגבוהה להשמנת יתר לפי אתניות ומין היא כדלקמן: נשים שחורות/היספניות, שנמצאו ברבעון הנמוך ביותר בקריאה ובמתמטיקה בהתבגרות (32.8%) :גברים שחורים/היספנים, שנמצאו ברבעון הנמוך ביותר בקריאה בהתבגרות (26.1%): גברים לבנים, שנמצאו ברבעון הגבוה ביותר בבעיות התנהגות (21.9%): ונשים לבנות,  שנמצאו ברבעון הנמוך ביותר במתמטיקה בהתבגרות (23.9%).

סיכום: בשונה ממחקרים קודמים, מחקרים מהעת האחרונה מספקים עדות משכנעת לכך שתוכניות למניעת השמנת יתר בבתי הספר הינן יעילות בצמצום מדד מאסת הגוף בקרב ילדים. ממצאי המחקר תומכים בהשקעת משאבים בתוכניות בית ספריות למניעת השמנת יתר שהינן מקיפות וארוכות טווח, במיוחד בקרב ילדים. ילדים ומתבגרים עם תפקוד בית ספרי נמוך נמצאו בסיכון להשמנה בבגרות. מסקנות אלו עשויות להיות בעלות ערך לבתי ספר כאשר הם מעצבים ומתכננים תוכניות למניעת השמנת יתר לפי המאפיינים המוצעים לעיל, ומכוונים ומייעדים אותן לאוכלוסיה הנמצאת בסיכון להשמנה ועשויה להפיק תועלת מירבית מהתוכניות הללו.