הקשר בין תפיסות עולם שליליות וחשיפה לאירועים טראומטיים קודמים לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע טראומטי נוכחי

מבוא

אירועים טראומטיים המאיימים על שלמותנו הנפשית והפיזית הינם חלק בלתי נפרד מעולמנו. רבים מהאנשים מפתחים מצוקה פוסט-טראומטית המתבטאת בסימפטומים פוסט-טראומטיים, אולם רובם אינם מפתחים תסמונת מלאה (Irish et al., 2008). אנשים נבדלים זה מזה בעוצמת הסימפטומים, לכן עולות שאלות לגבי הגורמים הקשורים להבדלים אלו. רוב המחקרים מצביעים על כך שאירוע טראומטי מותיר את הפרט עם משאבי התמודדות דלים יותר ולכן פגיע יותר, ובסיכון גבוה יותר לפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים בעת התמודדות עם אירועים טראומטיים נוספים. לכן ככל שהפרט עבר יותר אירועים טראומטיים, כך גובר הסיכוי שיחווה סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע טראומטי נוכחי. עוד מצביעה הספרות על כך שאירועים טראומטיים קודמים הקשורים ליחסים בינאישיים, בהם קיים תוקף אשר פוגע באדם אחר בכוונת תחילה (למשל אונס, שוד וכדומה) מעלים את סיכויי הפגיעות באירוע הבא לעומת אירועים טראומטיים קודמים מסוגים אחרים (כמו אסונות טבע או מחלות). חוקרים רבים דנו בהשלכות של אירוע טראומטי בילדות על הפגיעות של הפרט לפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע נוסף בבגרות,  אך מסקנותיהם חלוקות. 

גורם נוסף אשר קשור הן לאירועים טראומטיים והן לפיתוח סימפטומים פוסט-טראומטיים הינו תפיסות עולם. אלו הן הנחות היסוד, הסכמות בהן אוחז הפרט לגבי עצמו ולגבי העולם. הנחות אלו מלוות את הפרט במשך חייו ומשמשות בסיס לקבלת החלטות, התנהגויות ואופן התפקוד וההסתגלות באינטראקציות שונות (Ehlers & Steil, 1995; Janoff-Bulman, 1989). מחקרים מצאו כי אירועים טראומטיים קשורים לשינוי לרעה בתפיסות העולם, במיוחד כאשר מדובר באירועים טראומטיים בינאישיים. כמו כן, קיים קשר בין תפיסות עולם שליליות לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים.

בעבודה זו יבחן כיצד שילוב הגורמים הנסקרו לעיל, קרי, מאפיינים של אירועים טראומטיים קודמים במהלך החיים ותפיסות עולם שליליות, קשורים לחומרת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שיתפתחו בעקבות אירוע טראומטי נוכחי.

השערות המחקר

השערות המחקר נעשו תחת הנחת המודל לפיו תפיסות עולם יהוו גורם מתווך בקשר שבין אירועים טראומטיים קודמים לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע טראומטי נוכחי. השערות המחקר היו שימצא קשר בין המאפיינים של האירוע/ים הטראומטי/ים הקודם/ים (מספר האירועים הקודמים, סוג האירוע/ים והגיל בו התרחש/ו)  לחומרת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים כפי שדווחו לאחר אירוע טראומטי נוכחי. השערה שנייה טענה לקשר בין תפיסות עולם שליליות לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים. בהשערה השלישית נטען שמשתתפים שעברו טראומות קודמות מסוג בינאישי ידווחו על תפיסות עולם שליליות יותר לעומת משתתפים שחוו בעבר טראומות שאינן בינאישיות. לבסוף, לפי ההשערה האחרונה תפיסות עולם יתווכו את הקשר בין חשיפה חוזרת לאירועים טראומטיים לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע טראומטי נוכחי.

שיטת המחקר

נתוני המחקר מבוססים על מסד נתונים קיים ממחקרם של שלו ופרידמן, אשר נאסף בין השנים 2003-2007, בקרב נפגעי טראומה אשר הגיעו למיון בבית החולים "הדסה" (Shalev et al., 2011; Shalev et al., 2012). אוכלוסיית המחקר מונה 735 משתתפים אשר בראיון טלפוני, שנערך לאחר שחרורם מבית החולים, דיווחו על סימפטומים של הפרעת דחק חריפה (ASD) או מצוקה אחרת ובעקבות כך זומנו והגיעו לראיון קליני.  רוב המשתתפים הגיעו למיון בעקבות תאונת דרכים, השאר בגין אירוע טרור תאונות עבודה או אירועים אחרים. משתני המחקר נמדדו באמצעות ראיון קליני לאבחון סימפטומים פוסט-טראומטיים (CAPS), שאלון לזיהוי אירועים טראומטיים קודמים (SLESQ) שאלון לבחינת תפיסות עולם (PTCI) ושאלון סוציו-דמוגרפי.

ממצאים

תוצאות המחקר מצביעות על קשר בין חשיפה קודמת לאירועים טראומטיים לתפיסות עולם שליליות וכן בין תפיסות עולם שליליות לסימפטומים פוסט-טראומטיים חמורים יותר. עם זאת, לא נמצא קשר בין המאפיינים של אירועים טראומטיים קודמים לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים לאחר האירוע הנוכחי.  השערת התיווך אשר בחנה את המודל בכללותו אוששה ונמצא כי תפיסות עולם מתווכות את הקשר שבין אירועים טראומטיים קודמים לחומרת סימפטומים פוסט-טראומטיים לאחר אירוע טראומטי נוכחי.

מסקנות

הממצאים מאששים מחקרים קודמים ומחדדים את החשיבות של תפיסות העולם בעת התמודדות עם אירועים טראומטיים. המחקר תורם לידע התיאורטי הקיים כשמציע שתפיסות העולם מתווכות בין אירועים טראומטיים בעברו של הפרט לפיתוח סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות אירוע נוסף.  באופן מעשי, שימוש במידע שהתקבל במחקר יאפשר איתור יעיל יותר של מטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים ולסבול מהפרעה פוסט-טראומטית לאורך זמן. בהתאם אנשי הטיפול יוכלו להציע את הסיוע הנפשי הנדרש.