קורבנות ברשת – הקשר בין מיומנות דיגיטלית ואסטרטגיות ניטור של הורים לבין קורבנות של ילדיהם ברשת והשוואה בין תפיסת ההורים את הקורבנות לבין תפיסת ילדם

בעשור האחרון התרחשו שינויים טכנולוגיים גדולים שהשפיעו באופן משמעותי על הדרך בה אנשים מתקשרים האחד עם השני. קבוצה מרכזית שאימצה את הטכנולוגיות האלו לחיי היום יום שלה הם קבוצת המתבגרים. כיום, רוב מוחלט של המתבגרים מקושרים לרשת האינטרנט, מה מאפשר להם להיות בקשר תמידי עם חבריהם ועם חברת השווים. מציאות זו, אשר לה יתרונות רבים, חושפת את בני הנוער גם לסכנות חדשות. אחת הסכנות היא שהמתבגר יהפוך להיות קורבן לבריונות ברשת.

בריונות ברשת (cyberbullying) היא סוג של אלימות, שמתבצעת על ידי התוקפן כלפי קורבנותיו באמצעות טכנולוגיות תקשורת מתקדמות.  מחקרים מצאו שקרוב לחצי מהילדים, בשלב מסוים של חייהם, נפלו קורבן להתעללות ברשת וכי יש קשר בין קורבנות לבין תסמינים בעיתיים כמו דכאון, נשירה מלימודים והתמכרות לחומרים מסוכנים. עובדות אלה והחשיפה של מקרים קיצונים עם תוצאות טרגיות נחשפים בפני הציבור באמצעות כלי התקשורת ומדיות חברתיות. הסכנות החדשות מהוות מקור לדאגה בקרב ההורים נדרשים למצוא דרכים להגן על ילדיהם בפני הבריונות ברשת ולסייע להם להתמודד עם הפגיעה לאחר שנפלו קרבן.

מטרת מחקר זה היא לבדוק עד כמה ההורים מודעים לך שילדם נפגעו בעת שימושו באינטרנט ולראות האם יש קשר בין מיומנויות דיגיטליות, אוריינות דיגיטלית ואסטרטגיות ניטור של ההורים לבין הסיכוי שילדיהם יחווה קורבנות ברשת.

שיטות: מדגם המחקר הכיל 109 צמדי הורה- ילד. הילדים, תלמידי בכיתות ז' עד יא' משני בתי ספר במרכז הארץ. הן להורה והן לילד ניתנו שאלונים אנונימיים שיצרו ביחד יחידה משפחתית. בעת מילוי השאלון נתנו ההורים את הסכמתם כי ילדם ישתתף במחקר.

הילדים נשאלו אודות פעילותם ברשת, על חוויות של קרבנות ברשת ושיטות התמודדות. ההורים נשאלו אודות אוריינות ומיומנויות טכנולוגיות, השיטות שבהן הם נוקטים לניטור פעילות ילדיהם ברשת, תפיסתם את המידה שבה ילדם היה קורבן לפגיעה ברשת, וכיצד הם עוזרים לילדיהם להתמודד במידה ונפגעו

התוצאות: רוב מוחלט של הילדים נמצאים במרחב האינטרנטי והם בעלי טלפון חכם. הם מתכתבים הרבה בטלפון הסלולרי ורובם פעילים ברשתות החברתיות. מחקר זה מצא  כי כמעט חצי מהילדים נפלו קורבן לבריונות ברשת  אך מתוך קבוצה הזו, כמעט חצי מהם דיווחו שלא ממש נפגעו מהאירוע . סוג הבריונות הנפוצה היה קריאה בשמות גנאי. מתוך הקבוצה שנפלו קורבן לבריונות ברשת ולא דיווחו שלא נפגעו, קצת פחות מחציים שיתפו את הוריהם. בכל מקרה, רוב המתבגרים עשו משהו ורק עשירית דיווחו שלא עשו כלום כשחוו התעללות.

רוב מוחלט של ההורים מחזיקים בבעלותם טלפון חכם ומשתמשים במדיה החברתית. הם גם מתקשרים עם ילדיהם באמצעותו וגם עוקבים אחרי ילדיהם במדיות החברתיות. רוב ההורים משתמשים באינטרנט לצרכי עבודה ומטלות אישיות. הם גם מדווחים שהם מרגישים מיומנים בהפעלת הטלפון והמחשב שלהם.

רוב ההורים אינם מבצעים ניטור אחר פעילות ילדיהם באינטרנט בצורה רחבה  אלא נוקטים שלש שיטות ניטור מרכזיות: שיחה על הסכנות והסיכונים שיש כיום באינטרנט, קביעת כללים יחד עם הילדים בדבר השימוש באינטרנט וחברים של ילדיהם רשתות החברתיות. ההורים ציינו שהסיבה לכך היא שהם סומכים על ילדיהם.

במחקר זה נמצא קשר חלש אך מובהק בין תפיסת ההורים את חוויות הקורבנות ברשת של ילדיהם לבין  דיווח הילדים על חוויה זו. ההורים זיהו  והיו מודעים לעובדה שהילד חווה התעללות ברשת רק לא זיהו בדיוק מאיזה סוג התעללות נפגע.  נבדקו משתנים דמוגרפיים כדי לזהות איזה סוג הורה נוטה לזהות באופן מדויק יותר,  אך לא נמצאו ממצאים משמעותיים.

לא נמצאו קשרים מובהקים בין רמת המיומנות של ההורה בשימוש בטכנולוגיה או רמת האוריינות הדיגיטלית לבין האפשרות שהילד יחווה קורבנות ברשת. כמו כן, לא נמצאו עדויות לקשר בין רמת הניטור של ההורה לבין  האפשרות שהילד יהפוך להיות קרבן ברשת.

מסקנות: הורים מודעים למה שהילדים חווים כקרבנות לאלימות ברשת וזה מעודד. המודעות אינה תלויה ברמת המיומנות הדיגיטלית אלא במיומנויות הוריות טובות שעוזרות להם לסייע לילדיהם להתמודד עם מה שהם חווים. נראה על פניו שניטור אחר הילדים אינו יעיל ולכן עדיף לשמור על אפיקי תקשורת פתוחים בין הורים לבין ילדיהם.

הורים צריכים לקיים שיח פתוח עם ילדיהם  גם בנושא זה וללמוד מהם על חוויותיהם הדיגיטליות אלא שלא תמיד יש להם את היכולת לסייע לילדם להתמודד עם מה שהוא חווה. גם בתי ספר צריכים להתמודד עם הילדים וחוויותיהם המתוקשבות משום שהם משלבים תקשוב בתוכניות לימוד.