הקשר בין משתני אישיות של הורים (סגנון התקשרות ומודעות עצמית), הטמפרמנט של הילד והערכת הקשר הזוגי לבין תפיסת דחק בהורות ושביעות רצון מהחיים, בקרב הורים לילדים בגיל הרך: השוואה בין אימהות לאבות

השנים הראשונות בהורות מאופיינות בשינויים במגוון תחומי חיים והיכולת להתמודד עם אותם שינויים תלויה במידה רבה במאפיינים אישיים, אישיותיים וסביבתיים של ההורים ושל ילדיהם (Nelson, Kushlev, & Lyubomirsky, 2014). מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את תרומתם המשולבת של משתנים אישיותיים: חרדה והימנעות בהתקשרות, מודעות עצמית (רומינציה ורפלקציה), תפיסת הטמפרמנט של הילד (רגשי, פעיל, חברותי וביישן) והערכת הקשר הזוגי, לניבוי תפיסת הדחק בהורות (מצוקת ההורה, אינטראקציה שלילית עם הילד ותפיסת הילד כקשה להתמודדות) ושביעות הרצון מהחיים. בנוסף, מטרת המחקר הייתה לבחון האם קיימים הבדלים בין אבות לאימהות במשתנים אלו. 
המחקר נערך, בקרב 147 אבות ו- 147 אימהות (n=294) לילדים בגיל הרך (7-0) לאחר קבלת הסכמתם להשתתף במחקר התבקשו האבות והאימהות למלא שאלונים מובנים שכללו את המשתנים הבאים: דחק בהורות, שביעות רצון מהחיים (משתנים תלויים) סגנון התקשרות, מודעות עצמית, טמפרמנט של הילד, הערכת הקשר הזוגי ומשתנים סוציו-דמוגרפיים (משתנים בלתי תלויים). 
מממצאי המחקר עולה כי אימהות בהשוואה לאבות מאופיינות בפחות הימנעות בהתקשרות, ביותר רומינציה וביותר רפלקציה. כמו כן, נמצא כי גיל מבוגר קשור ליותר מצוקה הורית ופחות שביעות רצון מהחיים ואילו השכלה גבוהה ומצב כלכלי טוב קשורים לפחות דחק בהורות ויותר שביעות רצון מהחיים. 
התקשרות לא בטוחה נמצאה קשורה ליותר דחק בהורות על שלושת ממדיו, בעוד שרומינציה נמצאה קשורה ליותר מצוקה הורית ולתפיסת הילד כקשה להתמודדות. רפלקציה נמצאה קשורה לפחות אינטראקציה שלילית עם הילד. 
לגבי מאפייני הילד- הן טמפרמנט רגשי והן טמפרמנט ביישן נמצאו קשורים ליותר דחק הורי על שלושת ממדיו ואילו טמפרמנט חברתי, לעומת זאת, נמצא קשור לתפיסה נמוכה של ההורים את הילד כקשה להתמודדות. 
לבסוף, קשר זוגי טוב נמצא קשור לפחות דחק הורי על שלושת ממדיו. בהקשר לשביעות רצון מהחיים, הימנעות בהתקשרות ורומינציה נמצאו קשורות לפחות שביעות רצון מהחיים, כמו גם טמפרמנט רגשי וטמפרמנט ביישן של הילד. קשר זוגי טוב נמצא קשור ליותר שביעות רצון מהחיים. 
לבסוף, נמצא כי רפלקציה כממד של מודעות עצמית ממתנת את הקשר בין הימנעות בהתקשרות לבין דחק בהורות בהיבטים של מצוקת ההורה ואינטראקציה שלילית עם הילד.    
חשיבות המחקר הינה בכך שהוא מסמן את מפת המשתנים שעשויים לתרום לצמצום הדחק בהורות ולהגדלת שביעות הרצון מהחיים בקרב הורים לילדים בגיל הרך. בהתחשב בעובדה כי הטיפול ההורי בשנים הראשונות של הילד מהווה בסיס להתפתחותו הרגשית והפיסית בהמשך, עשויים ממצאי המחקר לאפשר לאנשי מקצוע, העובדים עם הורים לילדים בגיל הרך, לבנות התערבויות מבוססות ידע אמפירי לטובת הורים אלו, תוך התייחסות להתערבויות דיפרנציאליות לאימהות ולאבות.