רשתות חברתיות של בוגרי השמה חוץ ביתית: בחינת מודלים של פיצוי, מיתון ותיווך לתיאור תרומת התמיכה החברתית לתפקוד ולרווחה נפשית בבגרות צעירה ולקשר שלהם עם אירועי חיים שליליים

מדי שנה כמה אלפים של צעירים מסיימים את שהותם במסגרות חוץ ביתיות ויוצאים לדרכם העצמאית כבוגרים. צעירים אלו, בדרך כלל מאופיינים ברקע סוציו-אקונומי מוחלש לצד חשיפה למגוון חוויות של הזנחה והתעללות במהלך חייהם. עבורם, גיל 18 מסמן את סיום אחריותה של המדינה לשלומם והתפתחותם, ובעת זו הם נתבעים באופן חד ופתאומי להתמודד הן עם הניתוק מסביבת גידולם והן עם המטלות המרובות הכרוכות במעבר לחיים עצמאיים. כל זאת כשלרשותם עומדים משאבי תמיכה מוגבלים. כתוצאה, בוגרי מסגרות חוץ ביתיות נחשבים לאחת הקבוצות המודרות ביותר באוכלוסייה.  

רשת תמיכה חברתית חזקה זוכה להכרה גוברת כגורם מרכזי  אשר יכול לתרום לחוסנם של צעירים פגיעים אלו וליכולתם לנתב בהצלחה את המעבר לבגרות. יחד עם זאת נושא זה טרם נחקר בצורה יסודית ומעט מאוד ידוע על המבנה של הרשת החברתית הזמינה לבוגרים, על התמיכה שהיא מספקת או על האופן בו היא עשויה להשפיע על מצבם.

לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לעמוד על מאפייניה הייחודיים של הרשת החברתית של בוגרי פנימיות ומשפחות אומנה והתמיכה שזו מספקת להם בעת המעבר לבגרות, ולבדוק האם תמיכה חברתית גבוהה יותר מפצה על חסכים הנובעים מאירועי חיים שליליים רבים. במקביל, נבחן תפקידה של התמיכה החברתית כמתערבת בקשר שבין חוויות העבר השליליות של הצעירים לבין תפקודם ורווחתם הנפשית בבגרות צעירה. בהתבסס על הספרות מתחומי התמיכה החברתית והחוסן, המחקר בחן מודלים תיאורטיים אלטרנטיביים של מיתון ותיווך  לתיאור מסכת הקשרים שבין אירועי החיים השליליים בילדות ובהתבגרות, התמיכה החברתית הזמינה במעבר לבגרות והתפקוד והרווחה הנפשית של צעירים אלה כיום.

ברמת המשתנים הבלתי תלויים, נבחנו אירועי חיים מוקדמים בחיי הצעירים אשר כללו אירועי דחק בסביבה המשפחתית, אירועי התעללות, אירועים שליליים "נורמטיביים" ואירועים שליליים במהלך ההשמה. ברמת המשתנים המתערבים, נבחן הרכב הרשת (למשל, הורים או חברים) כמו גם חמישה ממדים מבניים ואיכותיים של תמיכה: גודל הרשת, תדירות הקשר עם החברים בה (ממדים מבניים), מספיקות התמיכה הנתפסת, שביעות הרצון מהתמיכה והיבטים שליליים של הקשרים התומכים (היבטים איכותיים). ממדים אלו נבחנו כפי שהם מתייחסים לשלוש פונקציות של תמיכה: תמיכה רגשית, תמיכה פרקטית ותמיכה במידע והנחיה. ברמת המשתנים התלויים נבחנו שישה תחומים המשקפים את מצב הצעירים מבחינת תפקודם ורווחתם הנפשית. אלו כללו שלושה תחומי תפקוד מרכזיים: הסתגלות למסגרת עיקרית (צבא/שרות לאומי, עבודה או לימודים), מצב כלכלי, ובעיות דיור; ושלושה היבטים של רווחה נפשית: מצוקה נפשית, בדידות ושביעות רצון מהחיים.

שיטה

במחקר השתתפו 345 בוגרי מסגרות חוץ ביתיות, רובם הגדול בוגרי פנימיות (87.2%), בגילאי 18-25. כמחצית מן המשתתפים (47.5%) היו בעת עריכת המחקר באחת משתי תכניות הליווי לבוגרי מסגרות חוץ ביתיות הפועלות בישראל. הנתונים נאספו בנקודת זמן אחת על סמך דיווחי הצעירים, באמצעות ראיונות טלפוניים (64.3% מהצעירים) או באמצעות שאלונים לדיווח עצמי אותם מילאו הצעירים. שאלוני המחקר התבססו על כלים סטנדרטיים להערכת היקף האירועים השליליים אליהם נחשפו הצעירים בילדותם ובהתבגרותם, מאפייני הרשת החברתית שלהם והתמיכה שזו מספקת, ומצבם התפקודי והנפשי בבגרות.

לצורך ניתוח הנתונים נעשה שימוש במתאמי פירסון, מבחני t-test ומבחני שונות לבחינת הקשרים בין המשתנים. על מנת לבחון את המודל התיאורטי נערך ניתוח של משואות מבניות (SEM).

ממצאים

הממצאים מלמדים כי בוגרי המסגרות החוץ ביתיות במחקר היו חשופים לרמות גבוהות של אירועים שליליים מוקדמים אשר העמידו אותם בסיכון לטווח רחב של קשיים נפשיים ותפקודיים. כך למשל, בין כרבע לכמחצית מהצעירים היו חשופים לאחד או יותר אירועי דחק משפחתיים (למשל, מצוקה כלכלית קשה, מאסר או מחלה נפשית של בן משפחה), בין כחמישית לכשליש מהם חוו התעללות מינית או פיסית, בהתאמה, ובהמשך, במהלך השהות בהשמה חלקם גם נחשפו לפגיעות נוספות מצד שווים או אנשי צוות. בבחינת מצבם בעת המחקר, מצאתי כי בבגרות צעירה, מרבית הצעירים סובלים ממצוקה כספית, וכי ביחס לצעירים בני גילם, הם פחות שבעי רצון מחייהם ומאופיינים ברמות הגבוהות בכפי שניים של סימפטומים פסיכולוגיים. כמו כן, אצל רבים נראו סימנים לחוסר בטחון בדיור עתידי המעוררים דאגה מיוחדת לאור העובדה שכחמישית מהם דיווחו כי מאז היציאה ממסגרת ההשמה החוץ ביתית חוו תקופה בה לא היה להם היכן לגור.

התבוננות במאפייני רשת התמיכה החברתית של הצעירים מלמדת כי מרביתם נהנים מתמיכתן של מספר דמויות עמן הם בקשר קבוע. בעוד שבניגוד לתפיסה הרווחת, עולה כי הם אינם נעדרי תמיכה כשלהי, הסימנים מראים כי תמיכה זו הינה מצומצמת בהיקף ובאיכות המשאבים שמספקת. כך למשל מצאנו, כי לצעירים רבים (המהווים כשליש מן המדגם) ישנה רשת קטנה המוגבלת ללא יותר משני אנשים המספקים להם תמיכה. תומכים אלו היו על פי רב חברים, עם מיעוט דמויות מבוגרות, בעיקר מקרב המשפחה. בלטה במיוחד התמיכה המצומצמת מן ההורים אותם רק מעט מעל לעשירית מהצעירים ציינו כמקור לתמיכה. בהתאם, למעלה ממחצית מהצעירים (53.6%) ציינו כי חסרה להם תמיכה בלפחות אחד מתחומי התמיכה, כאשר החוסרים בתמיכה בתחום הפרקטי ובתחום המידע וההנחיה, היו הגדולים ביותר.

ניתוח של משוואות מבניות (SEM) הצביע באופן עקבי, כי מאפייני הרשת החברתית של הצעירים והתמיכה שזו סיפקה להם בבגרות, תיווכו את הקשר המתואר בין אירועים שליליים מוקדמים לבין מצבם של הצעירים בבגרות. הממצאים הראו שרמות גבוהות של אירועי דחק משפחתיים, התעללות וחוויות מצוקה במהלך השהות, היו קשורות להיבטים שליליים של גודל הרשת, תדירות הקשר עם החברים בה, שביעות הרצון מהתמיכה המתקבלת ובתחושת הצעירים כי יש להם מספיק אנשים להיעזר בהם. קשרים שליליים אלו נראו מעבר לסוגי התמיכה הרגשית, הפרקטית או המידע וההנחיה ויש בהם כדי להצביע על המקום המרכזי של חוויות טראומטיות מוקדמות בקביעת המבנה של רשת התמיכה הזמינה לצעירים כמו גם בפגיעה בחוויית התמיכה הסובייקטיבית שלהם.

לכלל מאפייני הרשת הייתה תרומה משמעותית לניבוי מצבם של הצעירים. מהממצאים עולה כי התרומה של הממדים המבניים של הרשת שנבחנו (גודל הרשת ותדירות הקשר עם התומכים), למרות שהייתה משמעותית, הייתה מצומצמת בהיקפה ביחס להיבטים האיכותיים של הרשת, ובפרט ביחס לזו של המספיקות הנתפסת של התמיכה. למעשה, מספיקות הרשת (התחושה של הצעיר שהוא מקבל תמיכה מספקת מהרשת החברתית שלו) היה הממד היחיד אשר הראה תרומה גדולה ועקבית למגוון רחב של תוצאות מעבר לסוגי התמיכה השונים. יש בכך כדי להצביע על החשיבות הגדולה של תחושת הצעיר כי יש לו מספיק אנשים לפנות אליהם לתמיכה. תחושה זו קשורה בהיקף התמיכה שעומדת לרשותו ובעוצמת הקשרים עם החברים ברשת (שנמדדה באמצעות תדירות הקשר עם החברים), אך גם בהיבטים מבניים נוספים כמו הרכב הרשת (למשל היעדרם הבולט של ההורים או דמויות מבוגרות תומכות) או איכות המשאבים שמציעים התומכים הקיימים. לצד אלו, העדויות שמצאנו, המראות כי הצעירים לא עושים שימוש במלוא משאבי התמיכה העומדים לרשותם, מרמזות כי תהליכים נוספים הקשורים בצעיר עצמו, תפיסותיו, אמונותיו והתנהגותו, גם הם משחקים תפקיד בתהליך זה. בפרט, נראה כי אירועים שליליים מוקדמים פוגעים גם ביכולתו של הצעיר להכיר בתמיכה המוצעת לו, להעריך אותה ולהיעזר בה.

ממצא מרכזי של המחקר הנוכחי הוא העובדה כי כל אחת מהפונקציות התמיכתיות: תמיכה רגשית, תמיכה פרקטית, ותמיכה במידע והנחיה ממלאת תפקיד חשוב אך מובחן בקשר שבין אירועים שליליים מוקדמים בחיי צעירים במסגרות חוץ ביתיות לבין תוצאותיהם בבגרות צעירה. הממצאים מדגישים כי לצד תמיכה פרקטית שהייתה המרכזית ביותר בתרומתה, תמיכה בהנחיה ומתן מידע, נמצאה כשנייה בחשיבותה.

לבסוף, הקשר שמצאנו בין תמיכה חברתית, מעבר לממדיה השונים, לבין מדדי התפקוד והרווחה הנפשית שנבחנו מעיד על תפקידה המפצה. מנגד, לא מצאנו עדות לאפקט של מיתון, כלומר לתפקידה של תמיכה חברתית כגורם מגן. משמעותם של ממצאים אלו היא שבמקרים שבהם צעירים היו חשופים בילדותם לאירועי חיים שליליים קשים, אין בכוחה של תמיכה חברתית בעת הבגרות לבטל או להמעיט את השפעות אירועי הילדות (אפקט מגן), אולם ניתן לפצות על המגבלות שהם סובלים בעטיים של אירועים אלו, באמצעות רמות תמיכה חברתית גבוהות במיוחד.

השלכות המחקר

מחקר זה הוא הראשון הבוחן את תפקידם של מאפייני רשת התמיכה החברתית בקשר שבין אירועים טראומטיים מוקדמים לבין תוצאות בבגרות תוך שהוא מבחין בין סוגים שונים של תמיכה, ובאבחנה שהוא עושה במסגרת כל סוג תמיכה, בין ממדים מבניים או כמותיים של הרשת לבין ממדים איכותיים המתייחסים להערכתו הסובייקטיבית של הצעיר את התמיכה שמקבל. מכאן נובעת תרומתו התיאורטית הייחודית של המחקר. בחינה זו מלמדת כי ההשלכות ארוכות הטווח של מצוקה מוקדמת על תוצאות בבגרות קשורות לא רק בצמצום משאבי התמיכה הממשיים העומדים לרשות הפרט, אלא גם בפגיעה ביכולתו להפעיל סוכנות אישית (personal agency) ביחסיו הבינאישיים, באופן בו הוא מפרש אותם, מגיב אליהם ומגייסם בהתאם לצרכיו. בעוד שספרות התמיכה החברתית לרב מתייחסת לתפקיד המרכזי של תמיכה רגשית בתהליכים אלו, הממצאים מדגישים כי עבור בוגרי מסגרות חוץ ביתיות בשלב המעבר לבגרות, תמיכה פרקטית ותמיכה במידע והנחיה, הנן חשובות אף יותר. 

ממצאי המחקר מרמזים גם על התפקיד הכפול שעשוי להיות לתמיכה חברתית בתהליך הקושר תנאי סיכון מוקדמים עם תוצאות שליליות בבגרות: העדויות בדבר תפקידה המפצה מצביעות על הפוטנציאל שלה לסייע להתמודד עם ההשלכות השליליות של חשיפה לאירועי חיים שליליים, אולם באותו הזמן היא גם משמשת כגורם המתווך את ההשלכות ארוכות הטווח של טראומות מוקדמות ובכך למעשה מהווה עוד חוליה בשרשרת הסיכון המקטינה את הסיכוי של האדם להיחלץ ממעגל המצוקה אליו נולד ככל שנוקפות השנים, אלא אם יופנו מאמצים ממוקדים לקטוע שרשרת זו באמצעות הגברת התמיכה החברתית ונגישותה, דווקא למי שנחשפו לאירועים שליליים רבים וקשים.

הבנות אלו, מסמנות את תקופת השהות במסגרת ההשמה כמוקד מרכזי להתערבות שתעודד את החיזוק של רשתות תמיכה חברתית קיימות, כגון עם הורים או בני משפחה, כמו גם את היצירה של משאבי תמיכה חלופיים, כגון, מנטורים מחוץ לכותלי המסגרת. בה בעת, יש להשקיע מאמצים בחיזוק יכולותיהם החברתיות של הצעירים עצמם, למשל באמצעות קשרים מיטיבים עם דמויות מטפלות, על מנת שיוכלו לשמר קשרים אלו, להיעזר בהם ולפתח קשרים חברתיים מספקים חדשים בעתיד. גם לאחר תום השהות במסגרת חשוב להמשיך בתהליכים אלו תוך מתן דגש מיוחד על תמיכה פרקטית ותמיכה במידע והנחיה, שהינן חסכוניות יותר במשאבים, אך גם החיוניות ביותר מבחינתם של צעירים אלו בשלב זה של חייהם. 

המחקר התבסס על מדגם נוחות אשר לצד בוגרי פנימיות חינוכיות, כלל קבוצה גדולה נוספת של בוגרים אשר היו במסגרות ליווי לבוגרים, ולפיכך יש להיזהר בניסיונות הכללה של הממצאים לקבוצות אחרות. על כן, מן הראוי לערוך סדרת מחקרים, שיבחנו את מצבן של קבוצות נוספות של צעירים בוגרי השמה חוץ ביתית, של צעירים בסיכון שלא היו במסגרת חוץ ביתית ושל צעירים המהווים מדגם מייצג של צעירים בחברה הישראלית.