תקופת ה"בגרות בהתהוות" בקרב בוגרי פנימיות בישראל: המשאבים האישיים והסביבתיים המנבאים תפקוד מסתגל ורווחה נפשית של בוגרי פנימיות כארבע שנים לאחר סיום השהות

צעירים בוגרי פנימיות מתמודדים עם אתגרים רבים בשנים שלאחר היציאה מהפנימייה. בתקופה זו עליהם לדאוג לעצמם לכל צרכיהם. מחקרים שנערכו ברחבי העולם מעידים כי הצעירים הללו חווים קשיים במגוון תחומי חיים הכוללים שיעורים גבוהים של העדר יציבות בדיור, אבטלה, מצוקה כלכלית קשה והשכלה נמוכה. בשנים האחרונות נערכו בישראל מספר מחקרים על אוכלוסייה זו אך רובם בחנו את מצב הצעירים זמן קצר לאחר היציאה מההשמה. המחקר הנוכחי משלים מחקרים אלו בהתמקדו בתקופה מאוחרת יותר בחיי בוגרי ההשמה.

מטרת המחקר הראשונה הייתה לבחון מה מצבם של בוגרי הפנימיות בהיבטים של תפקוד ורווחה נפשית כארבע שנים לאחר צאתם מהפנימייה, עבור רבים מהצעירים המדובר בתקופת מעבר מהצבא לחיים האזרחיים. בחלק השני, המטרה הייתה לזהות משאבים אישיים (אופטימיות, דימוי עצמי, חוללות עצמית ותפיסת עתיד) וסביבתיים (תמיכת ההורים והחברים ושימוש בשירותים חברתיים) המנבאים את מצבם של הצעירים במספר תחומי חיים. בנוסף, במסגרת המחקר נבחנה משמעות התקופה שלאחר היציאה מהמסגרת (ההסתגלות למסגרת העיקרית) כמתווכת אפשרית בקשר שבין המשאבים האישיים והסביבתיים של הצעירים לבין מצבם כיום. כמו כן, במסגרת המחקר נבחן מודל מקיף של משאבים אישיים וסביבתיים המנבאים את המצב הנוכחי ושינויים ברווחה הנפשית של הצעירים לאורך זמן.

המסגרת התאורטית של המחקר כוללת את גישת "הבגרות בהתהוות" (Emerging Adulthood) ותאוריית החוסן (Resilience). גישת "הבגרות בהתהוות" מהווה מסגרת מסבירה לתקופה ההתפתחותית בה מצויים הצעירים ולמאפיינים של תהליכי המעבר לבגרות. השימוש בתאוריית החוסן סייע בזיהוי הגורמים המנבאים את התפקוד של הצעירים ורווחתם הנפשית למרות המצוקות והקשיים שחוו לאורך חייהם.

שיטה

המחקר הנוכחי הינו חלק ממחקר אורך שכלל שלושה שלבים: בשלב הראשון 276 צעירים מילאו שאלון בשנה האחרונה לשהותם בפנימייה. שנה לאחר מכן, עת רבים מהצעירים החלו את שרותם הצבאי, 234 מהצעירים רואיינו טלפונית. בשלב הנוכחי, ארבע שנים לאחר היציאה, עת רבים מהצעירים השלימו את שרותם הצבאי, 220 צעירים מהמדגם הראשון רואיינו בטלפון (שיעור תגובה של 79.7% מהמדגם המקורי). שלב זה כלל חלק כמותי וחלק איכותני. בחלק האיכותני נערכו 16 ראיונות נרטיביים. כלי המחקר כללו שאלונים לבחינת התמיכה שקיבלו  הצעירים מהוריהם וחבריהם, בהם נעשה שימוש בכל נקודות הזמן. בשלב הראשון נעשה שימוש בכלים לבחינת המשאבים האישיים של הצעירים בעת שהותם בהשמה כולל: שאלון אופטימיות, דימוי עצמי, חוללות עצמית באשר למשימות של חיים עצמאיים ותפיסת עתיד וכן בשאלון של מאפייני הרקע. בשנה שלאחר היציאה מהפנימייה נעשה שימוש בכלי הבוחן הסתגלות למסגרת עיקרית ובכלים הבוחנים רווחה נפשית (כולל שביעות רצון מהחיים ומצוקה נפשית). בשלב הנוכחי נעשה שימוש במגוון כלים ושאלות על מנת לבחון את מצב הצעירים בתחומי הדיור, התעסוקה, ההכנסה והמצב הכלכלי, ההשכלה, השימוש באלכוהול וסמים והרווחה הנפשית. לצורך ניתוח הנתונים נעשה שימוש במתאמי פירסון, t-tests ואנובה לבחינת הקשרים בין המשתנים. רגרסיות היררכיות שימשו לבחינת המנבאים של משתני התפקוד והרווחה הנפשית וכן נערך ניתוח משוואות מבניות (SEM) על מנת לבחון את המודל התאורטי. ניתוח הראיונות האיכותניים נערך באמצעות המודל המרובע לניתוח חומרים נרטיבים והתמקד בניתוח ההוליסטי של התוכן והצורה של הראיונות.

ממצאים

בשלב הראשון, המחקר בחן את מצב הצעירים במגוון תחומי חיים. הניתוח האיכותני העלה כי קיימות שתי קבוצות בולטות בקרב הצעירים. קבוצת הנאבקים לשרוד הינה קבוצה בה הנרטיב של הצעירים כלל בעיקר תיאור של קשיים רבים בחייהם כיום (ביניהם קשיים כלכליים ורגשיים) לצד המאמצים שלהם לתפקד באופן מסתגל. כאשר אצל רבים מהקשיים התעוררו בתקופת המעבר מהצבא לחיים האזרחיים. הצעירים הללו זוהו כצעירים במצבי סיכון (לדוגמה: להיות חסרי בית או להיות מעורבים בפלילים). בקבוצת השורדים תוך כדי מאבק הנרטיב כלל דגשים על המצב החיובי של הצעירים כיום במגוון תחומי חיים (לדוגמה: תעסוקה והשכלה) וכן תחושות חיוביות בנוגע למצבם הרגשי. ניכר כי ההישגים של צעירים מקבוצה זו בתחומי חיים שונים אינם מגיעים בקלות אלא הם פרי מאמץ מתמשך ומתמיד להתמודד עם המכשולים הרבים העומדים בפניהם.

במסגרת חלקו הכמותי של המחקר בחנתי את הקשרים בין המשאבים האישיים והסביבתיים למצב הצעירים כיום הן ברמת התפקוד והן ברמת הרווחה הנפשית. באשר למשאבים האישיים נמצא כי צעירים בעלי משאבים אישיים גבוהים (נטייה לאופטימיות, דימוי עצמי, תפיסת חוללות עצמית באשר למשימות של חיים עצמאיים ותפיסת עתיד חיובית) חווים פחות מצוקה כלכלית ויותר ביטחון תעסוקתי ולהפך. אולם, רק תפיסת עתיד חיובית קשורה באופן מובהק לסך פעילויות גבוה יותר לקראת השכלה גבוהה. כמו כן, המשאבים האישיים לא היו קשורים למידת השימוש באלכוהול וסמים. עוד נמצא כי ככל שהמשאבים האישיים של הצעירים גבוהים יותר, שביעות הרצון מחייהם גבוהה יותר והמצוקה הנפשית נמוכה יותר.

באשר למשאבים הסביבתיים, נמצא כי תמיכת האם והחברים בעיקר בשלב הנוכחי קשורים למצוקה כלכלית נמוכה. עם זאת, הביטחון בתעסוקה קשור לתמיכת החברים בלבד ולא לתמיכת ההורים. ואילו סך הפעילויות לקראת השכלה לא קשורות לתמיכה, לא מההורים ולא מהחברים. לעומת זאת, ככל שיש לצעירים תמיכה רבה יותר מההורים והחברים שביעות הרצון מחייהם גבוהה יותר והמצוקה הנפשית נמוכה יותר.

בחינת מודל הניבוי העלתה כי מאפייני הרקע תורמים באופן משמעותי למצב הצעירים. הנשים חוות מצוקה כלכלית ורגשית גדולה יותר ולצד זה הן עשו יותר פעילויות לקראת השכלה גבוהה. כמו כן, נמצא כי בוגרי פנימיות טיפוליות עשו פחות פעילויות לקראת המשך לימודים בהשוואה לבוגרי פנימיות חינוכיות וכי צעירים שהיו פחות זמן במסגרת ההשמה חווים יותר מצוקה רגשית. כמו כן, למשתנים האישיים תרומה לניבוי המצוקה הכלכלית, הביטחון בתעסוקה והמצוקה הנפשית. אולם, אין מדובר בתרומה ייחודית של אחד מהמשאבים, אלא של כלל קבוצת המשאבים האישיים. בנוסף, תפיסת עתיד חיובית מנבאת יותר פעילויות לקראת לימודים ואילו החוללות העצמית מנבאת יותר שביעות רצון מהחיים. באשר לתמיכה, תמיכת החברים בשלב הנוכחי מנבאת מצוקה כלכלית נמוכה; לעומתה תמיכת החברים לאחר היציאה מההשמה מנבאת יותר ביטחון בתעסוקה. תמיכת האם והחברים אינה מנבאת את תחום ההשכלה. אולם, תמיכת האם והחברים בשלב הנוכחי מנבאת יותר שביעות רצון מהחיים ותמיכת האם מנבאת מצוקה נפשית נמוכה.

הממצאים הללו, בחינת ניתוח מודל המחקר והממצאים האיכותניים מעידים על חשיבות השילוב בין תמיכה חיצונית לבין משאבים פנימיים על מנת לקדם תפקוד ורווחה נפשית בקרב הצעירים. כך לדוגמה, בניתוח המשוואות המבניות  (SEM)המצוקה הכלכלית והביטחון בתעסוקה מנובאים הן על ידי התמיכה מהחברים והן על ידי המשאבים האישיים. כמו כן, בקרב קבוצת הנאבקים לשרוד מיעוט משאבים פנימיים (כמו דימוי עצמי נמוך), או לחילופין העדר של משאבי תמיכה חיצוניים, קשור במצבם הקשה במגוון תחומי חיים. לעומת זאת, בקבוצת השורדים תוך כדי מאבק זוהו משאבים אישיים גבוהים וקיומה של רשת תמיכה משמעותית. בחינת הממצאים העלתה עוד כי להסתגלות בתקופה שבסמוך לאחר היציאה מהפנימייה ישנה תרומה מצומצמת בלבד למצב הצעירים כיום.

דיון

חשיבות המחקר נובעת מהיותו נדבך נוסף למחקר האורך הכמותי הראשון שנעשה בישראל על אוכלוסיית בוגרי הפנימיות ומהפרספקטיבה הרחבה שהוא נותן על תחומי תפקוד שונים ועל רווחה נפשית. המחקר תורם לידע העיוני והאמפירי בתחום "הבגרות בהתהוות" בכך שהוא בחן את המסלול המיוחד של המעבר לבגרות בקרב בוגרי השמה בישראל. המחקר מורה כי צעירים בוגרי השמה בישראל חווים מאפיינים שונים של תקופת הבגרות בהתהוות הכוללים בין השאר חוסר יציבות ובחינת אפשרויות לעתיד. במחקר הנוכחי ישנו היבט הרלוונטי לאוכלוסייה הישראלית בלבד הנוגע לתרומת השירות הצבאי עבור בוגרי השמה ומשמעויותיה של התקופה שלאחר השחרור מהשירות. כמו כן, המחקר תורם לידע בתחום החוסן בכך שבחן גורמים שנמצאו בספרות העולמית כמנבאי חוסן בקרב אוכלוסייה ייחודית של בוגרי פנימיות בישראל והצביע על הצורך בשילוב גורמים אישיים וגורמים סביבתיים כדי  להפוך את הצעירים  לחסינים יותר למול הקשיים שמעורר המעבר לחיים עצמאיים.

ברמה היישומית, ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של הכנת הצעירים לקראת היציאה מההשמה ושל מערך ליווי מתאים לאחר היציאה מההשמה. המחקר מצביע על המעבר מהצבא לחיים אזרחיים כתקופה המעמידה אתגרים רבים בפני בוגרי ההשמה והמחייבת התייחסות מערכתית כדי להבטיח השתלבות טובה בחיים האזרחיים. המחקר מאפשר לזהות את התפקידים השונים של גורמי התמיכה החברתית עבור הצעירים הללו והינו משמעותי לצורך מתן מענה הולם לחסכים האישיים של הצעירים. הן התוכניות במסגרת ההשמה והן התוכניות לאחר היציאה צריכות להיות מותאמות לצרכים ספציפיים של הצעירים (לדוגמה צעירים עולים ממדינות שונות). כמו כן, הממצאים הדגישו את החשיבות והתרומה של הקשר עם ההורים למצבם של הצעירים. מכאן הצורך בתהליכי עבודה עימם על מנת להפיק את מרב הפוטנציאל מקשר זה. המחקר גם מצביע על כך שרבים מהצעירים אינם זוכים לתמיכה יעילה ממערכת הרווחה, הן בשל חוסר ידע על הזכויות והאפשרויות, והן בשל התנסויות שליליות הגורמות לחוסר אמון ותקווה שהמערכת תסייע להם.

מגבלות המחקר כוללות בין השאר את העובדה כי ישנו שיעור של כ-20% מהצעירים אותם לא הצלחתי לראיין ויתכן שלהם מאפיינים ייחודיים בהשוואה לצעירים שרואיינו. מגבלה נוספת היא גודל המדגם שמנע את האפשרות לערוך ניתוחים המחלקים את הצעירים לתת-קבוצות וכן הגביל את עוצמת הבדיקה הסטטיסטית של ניתוח ה-SEM. כמו כן, ההשוואה בין ממצאי המחקר לממצאי מחקרים אחרים הינה מוגבלת באיכותה בשל השימוש בכלי מחקר שונים, כך גם באשר לקשיים בהשוואה עם אוכלוסיות שונות כולל האוכלוסייה הכללית ואוכלוסיות של צעירים בסיכון. המלצתי היא להמשיך לעקוב אחר הצעירים על מנת לזהות את המשמעות של תקופות מעבר נוספות (כמו המעבר ללימודים גבוהים או המעבר להורות) למצבם הקונקרטי והרגשי.