תרומת השילוב בין ההתערבות הפרטנית וההתערבות הקהילתית להסבר ממדי חוסן נפשי בקרב פעילים בעלי מוגבלויות.

מטרתו האחת של המחקר הנוכחי הייתה לבחון הבדלים בממדים שונים של חוסן נפשי בין שתי קבוצות של אנשים עם מוגבלויות הפעילים בקהילה. הקבוצה האחת כללה פעילים שלקחו חלק בהתערבות משולבת (התערבות פרטנית והתערבות קהילתית, להלן "ההתערבות המשולבת"), והקבוצה האחרת כללה פעילים שלקחו חלק בהתערבות קהילתית בלבד (להלן "ההתערבות הקהילתית בלבד"). מטרה נוספת של המחקר הייתה לבחון את הקשרים בין הערכתם של הפעילים את האפקטיביות של ההתערבויות שבהן לקחו חלק, לבין ממדי החוסן הנפשי. ממדי החוסן הנפשי שנבחנו והיוו את המשתנים התלויים היו: תחושת רווחה נפשית, העצמה פסיכולוגית, העצמה פוליטית ותחושת קוהרנטיות קהילתית. לשם בחינת אפקטיביות ההתערבויות, נבחנו משתנים המאפיינים כל אחת מהן אשר היוו את המשתנים הבלתי תלויים, וכך לבחינת האפקטיביות של ההתערבות הפרטנית נבחנו המשתנים: הערכת איכות הברית הטיפולית והערכת הצלחת ההתערבות הפרטנית, ולבחינת האפקטיביות של ההתערבות הקהילתית נבחנו המשתנים: מידת השיתוף בפרויקט הקהילתי, מידת השתייכותו של הפעיל לקהילה והערכת הצלחת ההתערבות הקהילתית.

הרציונל העומד בבסיס המחקר הנוכחי נובע ממדיניות משרד העבודה והרווחה בישראל  וממודלים תיאורטיים רבים שפותחו בארץ ובעולם במקצוע העבודה הסוציאלית, המכוונים לשילוב בין ההתערבויות, הפרטנית והקהילתית. על אף זאת, תכניות מעטות בלבד מיישמות את השילוב בין שתי ההתערבויות, וכך גם מחקרים מעטים בלבד בחנו את השילוב ביניהן. לפיכך, במחקר הנוכחי נבחנה תרומתה של התערבות מקצועית המשלבת בין התערבות פרטנית והתערבות קהילתית להסבר השונות בממדי החוסן הנפשי. בהמשך לכך, השערת המחקר הייתה כי בקרב פעילים שלקחו חלק בהתערבות המשולבת, תהיה עוצמתם של ממדי החוסן הנפשי גבוהה יותר בהשוואה לפעילים שלקחו חלק בהתערבות הקהילתית בלבד. השערה נוספת הייתה כי יימצאו קשרים בין הערכתם של הפעילים את האפקטיביות של ההתערבות הפרטנית ושל ההתערבות הקהילתית לבין ממדי החוסן הנפשי. בנוסף, נבחנה תרומתם של המשאבים האישיים והסביבתיים (המשאב הכלכלי, משאב הבריאות ומשאב התמיכה החברתית) להסבר השונות בממדי החוסן הנפשי.

מדגם המחקר כלל 72 פעילים בפרויקט "קהילה נגישה" ובפרויקטים קהילתיים נוספים במגוון ערים במרכז הארץ ובשפלה, מתוכם 37 פעילים לקחו חלק בהתערבות המשולבת ו-35 פעילים לקחו חלק בהתערבות הקהילתית בלבד. המדגם כלל גברים ונשים עם מוגבלויות שונות (פיזיות, חושיות, קוגניטיביות ונפשיות) בגילים 30 ומעלה, ונדגם על בסיס דגימת נוחות, בשיטת כדור השלג ודגימת מכסה (תוך התמקדות באוכלוסייה שלקחה חלק בהתערבות המשולבת). נתוני המחקר נאספו באמצעות שאלונים מובנים.

ממצאי המחקר העלו תמונה מורכבת, וכך לא נמצאו הבדלים בין הפעילים שלקחו חלק בהתערבות המשולבת ואלו שלקחו חלק בהתערבות הקהילתית בלבד בהעצמה הפוליטית ובתחושת הקוהרנטיות הקהילתית. לעומת זאת, נמצאו הבדלים בתחושת הרווחה הנפשית ובהעצמה הפסיכולוגית, אולם הבדלים אלו היו בכיוון הנגדי להשערות, וכך תחושת הרווחה הנפשית וההעצמה הפסיכולוגית בקרב הפעילים שלקחו חלק בהתערבות המשולבת היו נמוכות יותר בהשוואה למשתנים אלו בקרב הפעילים שלקחו חלק בהתערבות הקהילתית בלבד.

בנוסף, אף ההשערות העוסקות בקשרים שבין ממדי החוסן הנפשי לבין הערכתם של משתתפי המחקר את האפקטיביות של ההתערבויות (הפרטנית והקהילתית) לא אוששו במלואן. כך, בקרב משתתפי המחקר לא נמצאו קשרים בין הערכת איכות הברית הטיפולית עם המטפל הפרטני ובין הערכת הצלחת ההתערבות הפרטנית לבין ממדי החוסן הנפשי, כמו גם בין מידת השיתוף של הפעיל בפרויקט הקהילתי לבין תחושת הרווחה הנפשית שלו, העצמתו הפסיכולוגית והעצמתו הפוליטית. כמו כן, לא נמצאו קשרים בין מידת השתייכותו של הפעיל לקהילה לבין העצמתו הפסיכולוגית והעצמתו הפוליטית, ובין הערכת הצלחת ההתערבות הקהילתית לבין תחושת הרווחה הנפשית וההעצמה הפוליטית. עם זאת, נמצאו קשרים משמעותיים בין מידת השיתוף של הפעיל בפרויקט הקהילתי לתחושת הקוהרנטיות הקהילתית, בין מידת השתייכותו של הפעיל לקהילה לבין תחושת הרווחה הנפשית ותחושת הקוהרנטיות הקהילתית, וכן בין הערכת הצלחת ההתערבות הקהילתית לבין ההעצמה הפסיכולוגית ותחושת הקוהרנטיות הקהילתית.

לעומת ממצאים אלו, נמצאו קשרים משמעותיים בין המשאבים האישיים לבין ממדי החוסן הנפשי. כך, נמצאו קשרים בין מרכיב תמיכת החברים במשאב התמיכה החברתית לבין תחושת הרווחה הנפשית, ההעצמה הפסיכולוגית, ההעצמה הפוליטית ותחושת הקוהרנטיות הקהילתית, ונמצאו קשרים בין המצב הכלכלי ומצב הבריאות לבין ההעצמה הפסיכולוגית. זאת ועוד, הממצאים הצביעו על כך שבקרב משתתפי המחקר, פעילים עם מוגבלויות, דפוסי הפנייה לקבלת עזרה שונים מדפוסים אלו בכלל האוכלוסייה, ונמצא כי הפונים לטיפול פרטני הם צעירים אשר התמיכה החברתית (מחברים וממשפחה) שלה הם זוכים נמוכה, כמו גם צעירים אשר מצב בריאותם ירוד והתמיכה מחברים שלה הם זוכים נמוכה, אולם התמיכה שלה הם זוכים מהמשפחה גבוהה.

ממצאי המחקר היו מפתיעים ובניגוד למצופה, ונראה כי הם נובעים מגורמים שונים המהווים בחלקם גם את מגבלות המחקר. כך, ייתכן שחלק מהממצאים קשורים באופייה הייחודי של האוכלוסייה, אנשים עם מוגבלויות, וממצאים אחרים קשורים בהתערבויות, המשולבת והקהילתית, ובאופן יישומן. המסקנה העיקרית העולה מהממצאים היא כי ההתערבות המשולבת במתכונתה במחקר הנוכחי, אינה תורמת להסבר השונות בממדי החוסן הנפשי בקרב מדגם המחקר, וכי ראוי לערוך חשיבה מחודשת באשר לשיטות ההתערבות המוצעות לאוכלוסיית האנשים עם המוגבלויות ולבחון את הסוגיות שנבחנו במחקר הנוכחי במחקרים נוספים.

מגבלה נוספת של המחקר קשורה בכך שפרט לסוג ההתערבות שבה לקחו חלק, נבדלו שתי הקבוצות זו מזו במאפיינים נוספים, אשר ייתכן שהשפיעו על הממצאים. בעתיד, יש לבחון סוגיה זו במערכי מחקר מורכבים יותר, אשר יפקחו על הבדלים אלו.

חשיבותו של המחקר הנוכחי היא בתרומתו האפשרית לשיפור תכניות ההתערבות השונות ולהכוונתן לצרכים האמִתיים של האוכלוסייה ולהשגת מטרותיה. כך, מומלץ להשקיע בבניית רשתות חברתיות ובהכוונה לתעסוקה לקראת שיפור המצב הכלכלי, גורמים אשר נמצאו משמעותיים להעלאת ממדי החוסן הנפשי בקרב מדגם המחקר. בנוסף, תרומתו של המחקר הנוכחי היא בקשרים שנמצאו בין המשתנה תחושת קוהרנטיות קהילתית לבין משתנים שונים שנבחנו, בביסוס משתנה זה ובאישוש תקפותו ומהימנות הכלי אשר שימש למדידתו.

ולבסוף, חשיבותו של המחקר הנוכחי היא בזיהוי דפוסי היעזרות ופנייה לקבלת עזרה בקרב אנשים עם מוגבלויות ובאפיון דפוסים אלו, שכן לצורך התאמת השירות לצרכי אוכלוסייה זו וגיבוש המענה המתאים לה, אפיון דפוסים אלו הוא מהותי (גרוס, באום ועובד-אור, 2009) ומאפשר לזהות גורמים המעכבים שימוש בשירותי עזרה או מונעים אותו, ולהתמודד עמם (Yeatts, Crew & Folts 1992).