תפיסת הזהות הגברית בקרב אוכלוסייה של חיילים לשעבר שפיתחו פוסט טראומה על רקע השתתפות בקרב.

הפגיעה הטראומטית משליכה על מישורי חיים רבים לרבות הזהות וחוויית העצמי של האדם (הרמן, 1992; Wilson, 2006). אצל לוחמים, הספרות מתייחסת ומתמקדת בפגיעה בזהות ובעצמי לאור הקטיעה שההשתתפות בלחימה יוצרת במערכת הקוגניטיבית והנפשית של החייל ובכך מביאה לקטיעה ברצף הזהותי והמשכיות של העצמי ( Wilson, 1980, 2006    Janoff- Bulman, 1992;).                                                                                       

למרות שהפגיעה בקרב מתרחשת ברובה אצל גברים בגיל בו מתפתחת גם בניית הזהות הגברית, הספרות על הקשר בין הדברים מצומצמת. כך הספרות מעלה את האפשרות כי התנפצות פנטזיות גבריות המרכיבות את העצמי בעת האירוע הטראומטי מביאה לשבר בעצמיות הגברית (Parson, 1988, 1993). לצד זאת, בשתי עבודות  איכותניות בנושא הוצגה אפשרות כי  מתפתחת מצוקה נפשית ופגיעה בתפיסה העצמית הגברית, עקב אי עמידה בסטנדרטים גבריים מסורתיים בעת האירוע ולאחריו עם השיבה לחיים האזרחיים (Karner, 1994 ;Smith, 2002). אולם, מחקרים כמותיים בודדים שבדקו נושא זה לא העלו ממצאים עקביים ביחס לתופעה הנדונה (Garcia, Finley & Lorber, 2011; Jakupeak et al., 2006 ). מיעוט המחקר בתחום זה מתווסף להעדר כל התייחסות לפגיעה בזהות הגברית בספרות המחקרית בישראל, ובכך גדלה חשיבותו של  מחקר זה.

מטרת המחקר הייתה להבין את תפיסת הזהות הגברית בקרב אוכלוסייה של חיילים ישראלים לשעבר, שפיתחו פוסט טראומה כתוצאה מהשתתפות בלחימה. המחקר נערך בשיטת מחקר איכותנית על פי הגישה הנרטיבית, שמטרתה הייתה לבדוק באמצעות ראיונות של סיפור חיים את תפיסת הזהות הגברית המבוססת על הנרטיב של המרואיינים.

אוכלוסיית המחקר כללה 14 משתתפים, העונים על הקריטריונים הבאים: גברים שאובחנו כסובלים מהפרעה פוסט טראומטית על רקע השתתפות בקרב, מקבלים טיפול או טופלו בעבר, בעלי יכולת ורבלית ובמצב נפשי יציב. איסוף הנתונים נעשה בשני שלבים. בשלב הראשון, ראיינתי חמישה מרואיינים בעזרת כלי המחקר של ראיון מובנה למחצה. נשאלו שאלות בנוגע לרקע האישי והצבאי של המרואיין, מהלך חייו, תפיסת הגבריות שלו לפני השירות הצבאי ואחריו וביטויה של תפיסת הגבריות בתחומי החיים השונים. כמו כן, המרואיינים נשאלו מה לדעתם הקשר בין פוסט טראומה וגבריות. לאחר ניתוח שני הראיונות הראשונים מבין החמישה, עלתה ההבנה כי יש צורך בשיטת מחקר אשר בודקת זהות, שיניתי את שיטת איסוף הנתונים לגישה הנרטיבית ואת שיטת ניתוח הנתונים בהתאם לכך. בשלב השני, ראיינתי תשעה מרואיינים נוספים באמצעות כלי המחקר של ראיון נרטיבי מכוון סיפור חיים. ראיון זה מבוסס על שני חלקים: החלק ראשון מיועד לסיפור הספונטני של המשתתפים על חייהם, שבמהלכו לא התערבתי, על מנת לאפשר למרואיינים לספר את סיפורם בדרך הנוחה להם (ספקטור-מרזל, 2010 Rosenthal, 1993; ). החלק השני, כלל שאלות ישירות על נושא המחקר ובמהלכו נעזרתי במדריך הראיון שנלקח מהראיונות שנערכו בשלב הראשון (ראה נספח 1) ושאלות נוספות הקשורות לחלק הראשון בראיון.

תהליך איסוף נתוני המחקר וניתוחם התבסס על שתי שיטות: השיטה הראשונה היא המודל של מנגנוני הברירה הנרטיבית (ספקטור-מרזל, 2010) והשנייה היא המודל המרובע של ליבליך, תובל-משיח וזילבר (2010). איסוף נתונים זה מכוון לזהות שנמסרת באופן ספונטני ובכך שואף להגיע לחלקים הלא מודעים והלא מתוכננים בזהות של המרואיין. לכן, בנוסף לכך, בחרתי גם בניתוח תמות, המחלק את הטקסט ליחידות תוכן המשותפות לראיונות שונים בהקשר לשאלת המחקר.  ניתוח זה נעשה על מנת להשלים את הבנת הבניית הזהות של הנחקרים גם דרך החלק הגלוי והמודע שלהם לפי הניתוח הקטגוריאלי-תוכני במודל המרובע (ליבליך ועמיתות, 2010), ומודל הניתוח של שקדי (2003).

ניתוח הממצאים העלה שלושה נרטיבים עם מהלך שונה של זהות גברית על רקע האירוע הטראומטי: גבריות שנשברה, גבריות שהתחזקה וגבריות שנלחמת. כמו כן, עלו שתי תמות מרכזיות המתייחסות לשינויים בזהות הגברית, כאשר האחת התייחסה לפגיעה שנוצרת בזהות הגברית בעת האירוע ולאחריה, והשנייה התייחסה לשינוי בתפיסת זהות תפקיד הגבר.                      

מתוך הממצאים ניתן לראות כי מוצגת תפיסת זהות גברית המקובלת לפי הערכים הגבריים המסורתיים. עוד ניתן לראות כי תפיסת זהות זו הייתה ברקע והיוותה מקור משמעותי לפגיעה בזהות הגברית בעקבות האירוע הטראומטי. ניתן להסביר ממצאים אלה על פי נקודת המבט הסוציולוגית, ששמה את ההשפעה החברתית והתרבותית על זהותם של הנפגעים, לאור המקום המרכזי של ערכים גבריים מסורתיים בהיווצרות המצוקה של גברים גם בעת הזו, כאשר אי עמידה בסטנדרטים גבריים יוצרת מצוקה. לעומת זאת, נקודת המבט הפסיכולוגית מתארת את השבר בגרעין של ה"עצמי" הגברי של הנפגע על רקע העוצמה של האירוע הטראומטי והשלכותיו.  על פי מודל זה התפרקות פנטזיות גבריות, שמבוססות על מודל גברי קלאסי של "הלוחם", אשר מתרחשת באירוע הטראומטי ולאחריו יוצרת פגיעה אשר מלווה במצוקה. בקרב חלק ממשתתפי המחקר שבר מסוג זה מעלה מנגנון פיצוי גברי, אשר כולל התנהגות הרסנית, כמו אלימות והיפר מיניות או התנהגות נמנעת. בכך, ממצאים אלו מציעים הסתכלות נוספת למקורות של התנהגויות, אשר נתפסות בספרות כביטויים לסימפטומים פוסט טראומטיים.

במחקר זה עלו ממצאים שלא נצפו מראש ‒ הנרטיב של גבריות שהתחזקה ותמה של שינוי בתפיסת הזהות הגברית ‒ המתארים שינוי בתפיסת הזהות הגברית לאחר האירוע הטראומטי. ממצאים אלו מבנים נרטיב גברי חדש ושונה מהנרטיב הגברי הישראלי הקלאסי, המתבסס על תפיסת זהות גברית בעלת ערכים חדשים לגבריות, התואמים את המושג של "גבריות חדשה" בספרות (נרדי, 1992; קונול, 2009), ששמה דגש על רגישות, טיפול במצוקה רגשית, ביטוי רגשי ואותנטיות. כל זאת, בשילוב והתאמה לערכים מסורתיים של גבריות, כמו למשל, הצלחה במישורים של קריירה ובניית משפחה, התמודדות המבוססת על ערכים של גבורה, מאבק ולחימה ושימוש בשפה קונקרטית ללא ביטוי רגשי. דרך ממצאים אלה ניתן לראות את המשמעות המרכזית של תפיסת הזהות הגברית בתהליכים של תפיסת הזהות והעצמי של נפגעי פוסט טראומה.                                                        

בקרב חלק מהמרואיינים תהליך השינוי בתפיסת הזהות הגברית לאחר הטראומה מוצג על ידם גם כחיזוק של החוויה הסובייקטיבית של גבריות. ניתן לראות תיאור חוויה מסוג זה כביטוי לתהליך של צמיחה פוסט טראומטית. ההתבוננות על תהליך זה מראה כי הבנייה מחדש של תפיסת הזהות הגברית לאחר הטראומה מהווה מרכיב משמעותי ביציאה מהשבר הזהותי ובכלל.

מחקר זה מאיר את החשיבות של הזהות הגברית בפגיעה והמצוקה בקרב נפגעי פוסט טראומה עקב אירוע קרב ובכך מרחיב את ההבנה של ההשפעות שהטראומה יוצרת ביחס לזהותו של הנפגע. בנוסף לכך, המחקר מלמד על החשיבות של תפיסת הזהות הגברית בקרב אוכלוסייה זו גם בתהליכי הטיפול, השינוי והחלמה. המחקר מלמד על מרכזיות של תפיסת הזהות הגברית בבניית ההגדרה העצמית החדשה לאחר הטראומה והשפעתה על תהליכי הצמיחה.

ממצאי מחקר זה תורמים גם לעולם הטיפול דרך הצורך להתייחס למקום המרכזי של זהות גברית במצוקה שחווים הנפגעים, דרך עידוד תהליכים בבניית הזהות החדשה לאחר הטראומה. בהתאם לכך, ממצאי מחקר זה ממליצים למטפלים באוכלוסייה זו לעודד תפיסות ואמונות חדשות ביחס למהי גבריות, שיסייעו להגדרה מחדש של הזהות הגברית ובכך להפחתת המצוקה ולחיזוק הדימוי העצמי הגברי ובהמשך ישפיעו על מכלול הזהות והתפקוד של הנפגע.