גב' פלורנס מיטווך ז"ל
גב' פלורנס מיטווך ז"ל
ניהלה את ביה"ס בשנים 1986-1979
ו' באב תרפ"א – ט"ז בשבט תשס"ט
10.8.1921 – 10.2.2009
פלורנס מיטווך (פייגי/ציפורה שרויט) ע"ה נולדה בניו יורק להורים מהגרים מפולין. את המשפחה, על שבעת ילדיה, היא זכרה כ'עניה בכסף אך עשירה ברוח ובערכים'. הוריה היו פעילים בקהילה, והיא ראתה בהם 'עובדים סוציאליים טבעיים'. משנותיה המוקדמות הורגלה להביא לנצרכים מאכלים לשבת שהכינה אמה, וללכת ביום הכיפורים לדאוג לקשישים בודדים. מגיל 16 היתה מורה לעברית, מדריכה ומנהלת מחנות קיץ, ובהמשך – מנהלת בי"ס יהודי בטרנטון. הגיעה לארץ ב-1947 במסגרת תנועת הפועל המזרחי לכנס מחנכים עבריים, והחליטה להישאר. ארוסה נהרג במלחמת השחרור. ב-1954 נישאה ליעקב דוד מיטווך, ולהם שתי בנות – עמירה ותמר, ונכדים.
ב-1949, לאחר ששבה זמנית לארה"ב והתמחתה בלימודי התואר השני באונ' קולומביה בעבודה סוציאלית קבוצתית וקהילתית וניהלה מרכזים קהילתיים בארה"ב, חזרה לארץ והקימה וניהלה בירושלים את המרכז השכונתי הראשון בארץ, מטעם 'נשות המזרחי באמריקה' (MWOA). היא פעלה בהשראת הגישה המקצועית ההוליסטית שפותחה בHenry St. Settlement House- בניו יורק, לטיפול באוכלוסיות מהגרים עניות, תוך הדגשת הכבוד והערך העצמי של כל אדם, הבנת הרקע התרבותי, ואחריות איש המקצוע למצוא בכל אדם נקודות כח חיוביות כבסיס לקידומו. בניגוד לגישת 'כור ההיתוך' שרווחה במדינה בשנותיה הראשונות, היא הדגישה את חשיבות הכבוד למסורות שונות של העולים ואת העצמת הדור המבוגר המייצג אותן. ב-1950 מונתה על ידי World Federation of YMHAS and Jewish Community Centers למנהלת המקצועית הראשונה של 'בית הנוער העברי' בירושלים, והכניסה לארץ את המושג "עבודה קבוצתית וקהילתית" מקצועית, כולל הפעלת הנהלה ציבורית ומתנדבים במוסד קהילתי רב-גילי. הדגם שפיתחה שם יושם שנים לאחר מכן בעשרות המרכזים הקהילתיים אשר לימים הוכרו כמתנ"סים ברחבי הארץ. בהמשך חזרה ולימדה גם בתכנית שוורץ למנהלי מתנ"סים באונ' העברית בירושלים, וכיהנה כאחת מראשוני חברי ההנהלה של החברה למתנ"סים.
פלורנס מיטווך היתה חלוצה בהפעלת ארגון מקצועי של ההתנדבות משנותיה הראשונות של המדינה, היתה ממיסדי המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, יו"ר הועד המנהל שלה במשך שבע שנים והמשיכה להיות פעילה מרכזית ומובילה בפעילויות התנדבותיות ובארגוני מתנדבים.
היא היתה חלוצה בהכנסת עבודה סוציאלית קבוצתית כתחום מקצועי חדש ולא מוכר בארץ הן באקדמיה הן בשדה. משנת 1951 לימדה תחום זה במסגרות שונות, כמו במכון לעובדים סוציאליים בתל אביב, שהפך לבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש שאפל של אונ' תל אביב, ובמכון לעובדים סוציאליים של משרד הסעד, שהפך לבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פול ברוולד באונ' העברית בירושלים, בו לימדה שוב בהמשך. הייתה ממייסדי אגודת מעס"ף (האגודה הישראלית למוסמכים לעבודה סוציאלית פרטנית לענפיהם).
גב' מיטווך הוזמנה לכהן בוועדה המקצועית המייעצת להקמת בית הספר לעבודה סוציאלית באונ' בר-אילן, הראשון ששם דגש על שיטות בעבודה סוציאלית קבוצתית ובעבודה סוציאלית קהילתית. ב- 1969 הצטרפה לסגל בית הספר, והיתה אחראית לתכנון ופיתוח מתודות הוראה לעבודה סוציאלית קבוצתית וקהילתית בכתה ובשדה, כגישה מרכזית עליה מושתת בית הספר. "היא השכילה ללמד כיצד ניתן לשלב ערכים וגישות בהם אנו מאמינים לא רק בעבודתנו כעו"ס, אלא גם בדרך בה אנו מלמדים ומנהלים מסגרות של הכשרה מקצועית" (מתוך נימוקי חבר השופטים להענקת פרס על מפעל חיים ע"ש מרים הופרט ז"ל). בשנים 1979-1986 היתה מנהלת בית הספר לעבודה סוציאלית באונ' בר-אילן. גישתה הקהילתית-קבוצתית בעבודה הסוציאלית היתה לאבן הפינה של ביה"ס ותרמה לייחודו.
בתקופת מלחמת יום כיפור, היה לה חלק משמעותי בפיתוח תוכנית ייחודית, שבמסגרתה ניתן שירות לתמיכה נפשית טלפונית 'עזרה ראשונה נפשית' (ער"ן).
פלורנס מיטווך ייצגה את ישראל בכבוד בארגונים בינלאומיים רבים. בין השאר היתה חברת הנהלה בארגון הבינ"ל של בתיה"ס לעבודה סוציאלית, חברה בדירקטוריון של האיגוד הישראלי לשירותי רווחה, נציגת ישראל באיגוד העולמי לשירותי רווחה -ICSW (International Council on Social Welfare) וחברת הועד המנהל של כנס בינלאומי של הארגון בירושלים; חברת הנהלה וסגן נשיא כבוד של Association for the Advancement of Social Work with Groups, יזמה הקמת סניף בישראל וניהלה אותו, קיבלה אות כבוד בכנס בינלאומי של הארגון ונתבקשה לתרום את רשימותיה המקצועיות לארכיון הארגון, היתה פעילה ב-WCJCS - המועצה העולמית של שירות קהילתי יהודי וכיהנה כיו"ר ישראלי של ועדת התכניות לכנס של World Conference Council of Jewish Communal Service; יזמה קשר וחבירות של האגודה הישראלית של עובדים סוציאליים קבוצתיים ב-NASW (National Association of Social Workers), וב- National Association of Jewish Center Workers ועוד.
היתה לה תרומה יחודית לפיתוח העבודה המקצועית עם בני הגיל השלישי. החל מתרומתה החלוצית בשילוב הקשישים במעברת תלפיות בפרויקטים חברתיים חינוכיים, בעבודה קבוצתית עם אוכלוסיית הקשישים במוסדות 'מלבן' בשנות החמישים, ובהמשך - בארגון הכנס הבינלאומי הראשון לגרונטולוגיה בירושלים, ובהשתתפות בועדה המיעצת של האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל. היא פתחה את תכנית 'בר-אילן ברוקדייל' לגרונטולוגיה ישומית וניהלה אותה בהתנדבות במשך 32 שנה, עד למותה מתאונת דרכים עת חזרה מן האוניברסיטה, בגיל 87. בנוסף לפיתוח תכנית הקורסים לבני הגיל השלישי, יזמה וניהלה במסגרת זו גם את תכנית 'גימלאים בחינוך - ג"ב' (במסגרתה התנדבו גמלאים לסייע במוסדות חינוך), ואת תכנית 'הקשר' ('אימוץ' קשישים על ידי סטודנטים) שזכו להצלחה רבה.
קיבלה פרסים ואותות כבוד רבים על פעלה ותרומתה.
פלורנס מיטווך היתה אשה אצילית שהקרינה על כל סביבותיה. היא היוותה מקור השראה ודוגמה חיה לכל מה שלימדה. הקפידה לכבד כל אדם בכל מצב, לדון לכף זכות, לחפש ולהדגיש את החיובי מבלי לוותר על הקפדה דייקנית בכל הנדרש. מגיל צעיר התמודדה עם בעיות בריאות לא קלות, אך לא נתנה להן להגביל את תנופת העשיה והשקעתה המסורה. היא היתה אשה חזקה, בעלת כח רצון, נחישות ודביקות במטרה, ועם זאת בעלת ענווה וצניעות, ששמחה ללמוד מכל אדם. בהתמודדויותיה לאורך החיים בלטו אמונה עמוקה ומחויבות לערכים (יהודיים, דתיים, ציוניים, הומניסטיים ודמוקרטיים), אופטימיות עזה יחד עם 'קריאת מפה' מציאותית, עוצמה פנימית חזקה וסוחפת בשילוב תבונה ורגישות.
לא לחינם זכתה פלורנס מיטווך לכינוי 'הגברת הראשונה של העבודה הסוציאלית בארץ'.
