יום האישה הבינלאומי

נשים בישראל 2015 -  אופקים חדשים מול חסמים ישנים / פרופ' ליאת קוליק 

עם תחילת שנת 2015,  נפתחים בפני הנשים בישראל אופקים חדשים, ומצבן בהשוואה למצבן של הנשים בישראל לפני מספר עשורים טוב יותר. כיום, הנשים בישראל משכילות יותר בהשוואה לאחיותיהן לפני מספר עשורים, והן אף משכילות יותר מהגברים. גם ייצוגן של הנשים בשוק העבודה הוא בולט בצורה ניכרת, ובניגוד לאחיותיהן בעבר הן מיקמו עצמן גם במקצועות צווארון לבן שבעבר נחשבו באופן בלעדי למקצועות גבריים.

שיפור ניכר חל אף במצב בריאותן של הנשים. מתוך נתוני סקר חברתי שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי כמחצית מהנשים (51%) מעריכות את מצב בריאותן כטוב מאוד, וכי בקרב הצעירות (עד גיל 44) שיעור הנשים המעריכות את מצב בריאותן כטוב מאוד גבוה אף יותר והוא עומד על 77%.

נתונים אלו מצביעים על כך שנשים בישראל כיום הן בריאות יותר מאשר בעבר, ותוחלת החיים  שלהן אשר עלתה מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ב-8.7 שנים, עומדת על 83.6 שנים לעומת 79.9 שנים בקרב הגברים.

יתר על כן, נשים כיום עתירות משאבים יותר מבעבר. כך למשל,  השכלתן של הנשים כיום גבוהה לאין ערוך בהשוואה לעבר, והיא מהווה עבור הנשים ערוץ מרכזי למוביליות ומנוף להישגים בשוק העבודה. עליונותן של הנשים על הגברים באשר להשכלה מתבטאת כבר בזכאות לתעודת בגרות. כך למשל, בשנת 2012 שיעור הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב עמד על 65% בקרב הבנות לעומת 53% בקרב  הבנים, ושיעור העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות היה גבוה יותר בקרב בנות (52%) מאשר בקרב בנים (44.5%). יש לציין כי במגזר הערבי הפער בחינוך בין בנים לבנות ניכר אף יותר. הפערים בהשכלה בין נשים לגברים מסתמנים גם בהשכלה הגבוהה. כך, 57.1% מכלל הסטודנטים בישראל הם נשים לעומת 43% בלבד לפני כ-40 שנה. נשים כיום מהוות את הרוב בקרב הסטודנטים בכל התארים, ושיעורן בקרב הסטודנטים לתואר ראשון עומד על 56.5% ובקרב הסטודנטים לתואר שני על 59.9%. באופן כללי, היתרון של הנשים בהשכלה על פני גברים ניכר גם בממוצע שנות ההשכלה, כאשר ממוצע שנות השכלה של אישה שכירה הוא 14.2 שנים ושל הגבר הוא  13.8 שנים.

גם בתחום העבודה עברו הנשים כברת דרך ארוכה, וכך שיעור הנשים מגיל 15 ומעלה המשתתפות בכוח העבודה בישראל (העובדות או המחפשות עבודה באופן פעיל) עומד על 58.2%, לעומת  64.4% בקרב גברים.עם זאת, נראה כי בשל העדר הזדמנויות ובשל נטל הבית המוטל על כתפי הנשים, 66.7% בלבד מהנשים הנמצאות בשוק העבודה עובדות במשרה מלאה, ואילו בקרב הגברים שיעור העובדים במשרה מלאה עומד על 86.6%. נתון מעניין נוסף מצביע על כך ש-14.85% מבין הנשים שעבדו משרה חלקית עשו זאת שלא מרצון, כלומר הן חיפשו עבודה במשרה מלאה אולם לא מצאו, וכן כי כ-52% בקרב המתייאשים מחיפוש עבודה הם נשים.

בשנת 2015 בולט אף שיעור האימהות המשתתפות בשוק העבודה והוא עומד על 76%, ואולם ככל הנראה בשל העדר סידור לילדים וההוצאות הכרוכות בקניית השירותים הנדרשים כאשר האם יוצאת לעבודה מחוץ לבית, ככל שעולה מספר הילדים, פוחת שיעור הנשים בשוק העבודה בקרב אימהות עובדות, וכך בקרב אימהות אשר להן יש 4 ילדים, 55% בלבד משתתפות בשוק העבודה.

למרות הנתונים המעודדים באשר לבריאות, לתוחלת  החיים, להשכלה ולתעסוקה של נשים בישראל בשנת 2015, נתונים אחרים מלמדים כי הנשים חוות עדיין פערי הזדמנויות ואפליה. כך למשל, בחינת שוק העבודה בישראל בחמש השנים האחרונות מעלה כי ניכרת יציבות יחסית בחלקן של הנשים, וכי שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה כיום הוא כפול בהשוואה לנתונים שנרשמו בשנים הראשונות למדינה, כאשר שיעור התעסוקה של הנשים עמד על 26.5%.

עם זאת, ניתוח מגמות התעסוקה מעלה תמונה עגומה למדי. כך למשל, על אף ששיעור הנשים הנמצאות כיום בשוק העבודה הוא גדול, שיעורן בקרב המנהלים עומד על 32.6% בלבד. יתר על כן, על אף שנשים הצליחו לפרוץ מחסומים מקצועיים מכוח ההשכלה שרכשו ומכוח רצונן להגיע להישגים מקצועיים ולפרנסה נאותה, ונכנסו למקצועות שנחשבו בעבר הלא רחוק כמקצועות גבריים (משפטים, רפואה, רוקחות, תקשורת), קיימת רה-סגרגציה מקצועית וייצוגן במנעד המקצועי אינו שווה. כך, ניתן לראות כי נשים אמנם נכנסות למקצועות אשר נחשבו בעבר גבריים, אולם כניסתן למקצועות אלו מוגבלת בדרך כלל ומתאפיינת בנישות ייחודיות. לדוגמה, נשים שלמדו במשפטים מועסקות בדרך כלל במשרדי ממשלה ובפרקליטות, נשים שלמדו רפואה מועסקות בענפים יוקרתיים פחות של המקצוע ונשים שלמדו רוקחות מועסקות  לרוב כרוקחות בקופות חולים אך פחות כמנהלות בתי מרקחת.

זאת ועוד, פער ניכר מסתמן כיום בין ההכנסה החודשית של הנשים השכירות לעומת זו של הגברים, והוא עומד על 31.9%. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם מראים כי באופן כללי נשים מרוצות מעבודתן וכי 41% מהן מרוצות מאוד, אולם 9% בלבד מרוצות מאוד מהכנסתן. עם זאת, נתוני הלשכה מראים כי 86% מהנשים מרוצות מחייהן וכי שיעור זה דומה לשיעור הגברים המרוצים מחייהם.

ואולם, כאן המקום להצביע על האפליה נגד נשים בקבלה לעבודה ואת הקושי הגדול אשר נשים באופן כללי, ובפרט נשים באמצע החיים, חוות בהקשר זה. כך, נשים באמצע החיים השואפות להתקבל לעבודה, חוות שלושה סוגים של אפליה: אפליה מגדרית על רקע סקסיזם; אפליה על רקע גילנות (ageism); ואפליה על רקע מראה חיצוני (lookism). מתוך כך, בעת הניסיון להתקבל לעבודה המתאימה לכישוריהן, נשים חוות אפליה מול גברים, מול צעירים או צעירות מהן ומול נשים צעירות בעלות מראה אטרקטיבי ורענן יותר. כל אחד מסוגים אלו של אפליה, וכולם יחד, מקשים על נשים באמצע החיים ומהווה מחסום עיקרי הפוגע בסיכוייהן למצוא משרות רצויות.

יש לציין כי שינויים מבורכים חלים גם במגזרים מסורתיים של החברה הישראלית. כך למשל, בחברה החרדית בישראל חל שינוי משמעותי בקרב נשים היוצאות לעבוד, ונשים רבות במגזר החרדי יוצאות כיום לעבוד מחוץ לגבולות  הקהילות החרדיות ומכשירות עצמן במקצועות הנדרשים למשק, ושינוי זה הוא שינוי מבורך העשוי להוציא משפחות חרדיות רבות ממעגל העוני.  

לסיכום, נראה כי לצד האופקים החדשים הפתוחים כיום בפני נשים בחברה הישראלית, קיימים עדיין חסמים רבים באשר לעתידן ולאפשרויות העומדות בפניהן. אמנם בעשורים האחרונים, על בסיס חקיקה ופסיקה אשר נתמכו בפעילויות של ארגונים לשינוי חברתי, חל שינוי אמיתי במעמד הנשים בתחומי חיים רבים. אולם הדרך  אל פריצת המחסומים עוד ארוכה, ונראה כי יש צורך לקדם שינויים ביחידה המשפחתית באשר לשוויון בנשיאת נטל הבית, וכן שינויים באקלים החברתי והציבורי למען שוויון הזדמנויות וקידום נשים, אשר חלקן צופות עדיין אל עבר תקרת הזכוכית, והשוויון הנמצא במרחק נגיעה עדיין אינו בר השגה עבורן......