הקשר בין אשמה, שינוי במצוקה ובשביעות הרצון הזוגית אצל בני זוג שהשתתפו בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי זוגי כאשר לאחד מבני הזוג יש הפרעת דחק פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) עלולה להתפתח בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי אשר נחווה כמאיים באופן ממשי על ביטחונו הפיזי של הפרט או האחר. בעקבות החשיפה לאירוע הטראומטית עלולה להתפתח מצוקה פוסט טראומטית שמאופיינת במקבצי סימפטומים של חודרנות, הימנעות, עוררות ושינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח, אשר משליכים ופוגעים בתפקודו של הפרט (American Psychiatric Association, 2013). מצוקה פוסט טראומטית מובילה לאתגרים בתקשורת הזוגית, ריחוק רגשי ולפגיעה באיכות הקשר הזוגי. כתוצאה מכך, מתמודדים עם תסמונת פוסט טראומטית ובני זוגם מדווחים על רמות נמוכות של אינטימיות ושביעות רצון מהקשר הזוגי (ניסים ואחרים, 2019).  

אשמה פוסט טראומטית מתייחסת לאשמה שאנשים חווים לאחר ששרדו או היו עדים לאירוע טראומטי (Kubany & Watson, 2003). אשמה זו נפוצה בקרב אנשים שנחשפו לאירוע טראומטי והיא נמצאה קשורה לתסמיני מצוקה פוסט טראומטיים חמורים יותר. מעבר להשפעתה על מצבו הנפשי של הפרט, לאשמה הפוסט טראומטית השלכות בין אישיות מובהקות, ובפרט על מערכות יחסים אינטימיות (Campbell & Renshaw, 2018; Norman et al., 2018). תחושות אשמה עשויות להוביל לנסיגה רגשית, קושי בשיתוף חוויות, הימנעות מקרבה ואינטראקציות אינטימיות, וכן לדפוסי פיצוי או ריצוי הפוגעים באותנטיות ובאיזון ההדדי בקשר הזוגי. כתוצאה מכך, האשמה אינה רק סימפטום הנלווה למצוקה הפוסט טראומטית, אלא גורם בעל פוטנציאל להחמיר את הפגיעה בתפקוד הזוגי ולהוביל לירידה בשביעות הרצון מהקשר הזוגי. ממצאים קודמים מצביעים על כך שאשמה פוסט טראומטית עשויה לשמש כמשתנה מתווך בקשר שבין חומרת התסמינים הפוסט טראומטיים לבין הפגיעה בתפקוד הבין אישי (Norman et al., 2018).

בהקשר זה, ובהתאם למודל הקוגניטיבי של PTSD (Ehlers & Clark, 2000), עיוותי חשיבה הקשורים לאשמה – כגון ייחוס יתר של אחריות, "הטיית הבדיעבד" או תפיסות של חוסר הצדקה מתפתחים כחלק מניסיונו של הפרט לעבד את האירוע הטראומטי. עיוותים אלו תורמים להתנהגויות של הימנעות, לריחוק רגשי ולפגיעה בתקשורת הבין אישית, אשר מהווים מנגנונים מרכזיים שדרכם המצוקה הפוסט טראומטית משליכה על הדינמיקה הזוגית (Dekel & Monson, 2010; Ehlers & Clark, 2000; (Monson et al., 2010. לפיכך, ניתן לראות באשמה הפוסט טראומטית גורם מתווך פוטנציאלי בקשר שבין חומרת התסמינים הפוסט טראומטיים לבין הפגיעה בשביעות הרצון מהזוגיות, והיא מהווה מוקד מרכזי להבנת מנגנוני השינוי במסגרת המחקר הנוכחי. 

למרות ההכרה הגוברת בתפקידה של האשמה הפוסט טראומטית בהשלכות הבין-אישיות של PTSD, הספרות המחקרית בתחום עדיין מוגבלת בכל הנוגע להבנת תפקידה של אשמה זו בהקשר הזוגי, ובפרט כמנגנון שינוי במסגרת התערבויות טיפוליות. בהקשר הישראלי, אף שדיווחים קליניים מצביעים על שכיחות גבוהה ועוצמה משמעותית של תחושות אשמה בקרב לוחמים שנחשפו לאירועים טראומטיים, תופעה זו טרם נבחנה באופן אמפירי ושיטתי (מיץ, 2024). פערים אלו מדגישים את הצורך בהמשך בחינת תפקידה של האשמה הפוסט טראומטית בתהליכי שינוי זוגיים, וכן בנוגע לאופן בו אשמה פוסט טראומטית משתנה לאורך תהליך טיפולי זוגי. 

Cognitive Behavioral Conjoint Therapy (CBCT) לתסמונת פוסט טראומטית הינו פרוטוקול טיפול זוגי שנועד להפחית תסמיני מצוקה פוסט טראומטית ולשפר את תפקוד מערכת היחסים ושביעות הרצון מהזוגיות (Monson & Fredman, 2012). CBCT נמצא יעיל בהפחתת תסמיני המצוקה הפוסט טראומטית (עוצמה וכמות) ומצוקה פסיכולוגית, ובשיפור שביעות הרצון מהזוגיות (Monson et al., 2024). עם זאת, מרבית המחקרים שבחנו את יעילותו של טיפול זה נערכו במדינות מערביות מחוץ לישראל, וקיים מחסור בידע אמפירי אודות יעילותו של הטיפול בקרב אוכלוסיות ישראליות, המתמודדות עם חשיפה ייחודית ומתמשכת לאירועים טראומטיים. 

מטרת המחקר הנוכחי הייתה בחינת יעילותו של טיפול CBCT בהפחתת תסמיני מצוקה פוסט טראומטית, אשמה פוסט טראומטית ומצוקה פסיכולוגית, בהשוואה לקבוצת ביקורת (מסוג קבוצת המתנה). בנוסף, נבחן תפקידה של האשמה הפוסט טראומטית כמשתנה מתווך בקשר שבין שינוי בתסמינים הפוסט טראומטיים לבין שינוי בשביעות הרצון מהזוגיות (הן אצל המתמודדים והן אצל בני/ות זוגם), תוך בחינת ההבדלים בין קבוצת הטיפול לקבוצת ההמתנה. 

שיטה: מחקר זה הינו מחקר כמותי ניסויי מבוקר בעל הקצאה אקראית שנערך כחלק ממחקר קיים ורחב יותר בקליניקת "אדוות להחלמה" בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. המדגם כלל 46 זוגות הטרוסקסואליים מעל גיל 18, כאשר אחד מבני הזוג מאובחן עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. הנתונים נאספו באמצעות שאלוני דיווח עצמי וראיון קליני מובנה למחצה להערכת התסמונת הפוסט טראומטית בשתי נקודות זמן: לפני ואחרי הטיפול/המתנה. כלי המחקר כללו מדדים להערכת התסמינים הפוסט טראומטיים, האשמה הפוסט טראומטית, המצוקה הפסיכולוגית ושביעות הרצון הזוגית. ניתוח הנתונים כלל ניתוח שונות עם מדידות חוזרות (Repeated Measures MANOVA) וכן ניתוחי תיווך מותנה באמצעות פרוצדורת PROCESS.

ממצאי המחקר מצביעים על ירידה מובהקת במצוקה הפוסט טראומטית ובאשמה הפוסט טראומטית בקרב משתתפי קבוצת הטיפול, בהשוואה לקבוצת ההמתנה. באשר למצוקה הפסיכולוגית, נמצאה ירידה בשתי הקבוצות, אך לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות. כמו כן, לא נמצאה עלייה מובהקת בשביעות הרצון מהזוגיות, לא בקרב המתמודדים ולא בקרב בני/ות זוגם. עם זאת, נמצאה מגמה של שינוי בכיוון חיובי ברמת שביעות הרצון מהקשר בקרב משתתפי קבוצת הטיפול. בנוסף, בקרב קבוצת הטיפול נמצא מתאם חיובי מובהק בין השינויים בשביעות הרצון מהקשר אצל המתמודדים ובני/ות זוגם, בעוד שבקבוצת ההמתנה מתאם זה לא נמצא מובהק. עם זאת, ההשוואה הישירה בין מקדמי המתאם לא נמצאה מובהקת, ולכן יש לפרש ממצא זה כאינדיקציה תיאורית בלבד לקיומו האפשרי של תהליך דיאדי של שינוי מתואם. ממצאים אלו עשויים להצביע על כך ששינוי זוגי עשוי להתבטא תחילה בדפוסים דיאדיים, גם כאשר אינו ניכר בשינוי מובהק ברמת הממוצעים לפני ואחרי ההתערבות.  

ניתוח מודל התיווך המותנה העלה כי הקשר בין ירידה באשמה הפוסט טראומטית לבין שיפור בשביעות הרצון מהזוגיות היה מובהק בקרב משתתפי קבוצת הטיפול. בנוסף, האפקט העקיף של השינוי במצוקה הפוסט טראומטית על השינוי בשביעות הרצון מהזוגיות, באמצעות שינוי באשמה הפוסט טראומטית, נמצא מובהק רק בקבוצת הטיפול. 

בכך, ממצאי המחקר מצביעים על תרומתו הייחודית של טיפול זוגי ממוקד טראומה, לא רק בהפחתת סימפטומים פוסט טראומטיים, אלא גם בקישור בין תהליכי שינוי תוך אישיים לבין שינוי בדינמיקה הזוגית. ממצאים אלו מדגישים את חשיבותה של האשמה הפוסט טראומטית כמנגנון מרכזי בתהליך זה, ומצביעים על הצורך לתת לה מקום בעת תכנון התערבות בטיפולים זוגיים המתמקדים בתסמונת הפוסט טראומטית.