תפיסת התפקיד של העובדים הסוציאליים רכזי הוועדה למניעת התעמרות בזקנים במוסדות סיעודיים בישראל

מחקרים רבים בעולם, מעידים על כך שזקנים הדרים במוסדות סיעודיים נמצאים בסיכון גבוה לטיפול לקוי. על אף השכיחות הגבוהה, הספרות המקצועית מצביעה על חסמים המקשים על האיתור, הזיהוי והדיווח של תופעה קשה זו. 

בישראל, נוהל  משרד הבריאות לטיפול בזקנים נפגעי התעמרות (2003) מחייב הקמת וועדה מוסדית לטיפול בהתעמרות כלפי זקנים.  הוועדה מורכבת מעובד סוציאלי, רופא ואחות, כאשר העובד הסוציאלי משמש כרכז הוועדה. על פי הנוהל, לעובד הסוציאלי - רכז הוועדה - יש תפקיד מרכזי באיתור, זיהוי ודיווח על התעללות.

על רקע השכיחות הגבוהה של טיפול לקוי במוסדות סיעודיים, והחסמים לגילוי, איתור ודיווח על התעללות זו, מצד הדיירים והצוות - מחקר זה בוחן את חוויית ותפיסות העובדים הסוציאליים במוסדות סיעודיים, ביחס לתפקידם כרכזי הוועדה, את הקשיים הנוצרים עקב החסמים בזיהוי, באיתור ובדיווח על מקרי התעללות אלה, ואת דרכי ההתמודדות עימם.

המחקר הוא מחקר איכותני, המבוסס על הגישה הפנומנולוגית. איסוף הנתונים בוצע באמצעות שאלונים חצי-מובנים, בסיוע מדריך ראיון, וכולל ראיונות עומק עם 15 עובדות ועובדים סוציאליים - רכזי הוועדות למניעת התעמרות במוסדות סיעודיים. הראיונות התקיימו עם עובדים סוציאליים ממוסדות סיעודיים בגדלים שונים וממיקומים גיאוגרפיים שונים ברחבי הארץ.

הניתוח נערך באמצעות גישת ניתוח תמטית, המתמקדת בזיהוי והבנת נושאים, רעיונות ודפוסים משותפים ומרכזיים בחוויות של המשתתפים.   

ניתוח התוכן הוביל לשלוש תמות עיקריות. התמה הראשונה עסקה בתפיסות התפקיד של העובדים הסוציאליים רכזי הוועדה למניעת התעמרות וכללה חמש תפיסות תפקיד מרכזיות המשמשות את העובדים הסוציאליים בביצוע תפקידם: האדמיניסטרטור, המומחה, הדמוקרט, המגן והמציל והמניעתי. תפיסות אלה מייצגות גישות שונות לביצוע התפקיד, כאשר לרוב קיימת תפיסת תפקיד דומיננטית המאפיינת את העובד הסוציאלי בתפקידו כרכז וועדה. עם זאת, עובדים סוציאליים בתפקיד זה עשויים לנוע בין תפיסות תפקיד שונות, בהתאם לשיקולים מקצועיים, ערכיים וסביבתיים, במטרה להתמודד עם האתגרים הכרוכים בטיפול בתחום מניעת ההתעמרות.

התמה השנייה עסקה במערכות היחסים וסגנונות התקשורת של העובדים הסוציאליים בוועדה וכללה שלושה דפוסי תקשורת עיקריים: שוויונית, אסרטיבית ומעמתת.  כל סגנון שיקף גישה שונה בתהליכי הדיון, קבלת ההחלטות ובניהול הקונפליקטים בוועדה. דפוסים אלו היוו כלי חשוב ואפקטיבי , שמאפשר שמירה על זכויות הדיירים והבטחת טיפול הולם.

התמה השלישית עסקה בקונפליקטים קשיים וחסמים באיתור זיהוי דיווח וטיפול בתופעת ההתעמרות במוסדות הסיעודיים וכללה בתוכה שתי תתי תמות. תת תמה ראשונה  עסקה בחסמים באיתור וזיהוי התעמרות, המתייחסים לקשיים של העובדים הסוציאליים בהגדרת התופעה ובפרשנותה, דמנציה והפרעות קוגניטיביות של הדיירים, ולפחד של דיירים וצוותים להתלונן.  תת תמה שנייה עסקה בחסמים בדיווח על ההתעמרות. חסמים אילו כללו את הקונפליקט בין חובת העובד הסוציאלי לדווח לבין רצון ההנהלה למנוע פגיעה במוסד,  חסם בירוקרטי מערכתי,  הנובע מטיפול לא מספק בתלונות מצד המשטרה ודילמה הנובעת מחשש שהדיווח עלול לפגוע בעובד חף מפשע. 

המחקר מציג תמונה מורכבת, הכוללת הן הישגים משמעותיים והן אתגרים רבים עימם מתמודדים העובדים הסוציאליים בביצוע תפקידם. ממצאי המחקר מצביעים על יכולתם של העובדים הסוציאליים: לאתר ולזהות מקרי התעמרות, להעלות את המודעות לנושא בקרב הצוותים המטפלים, להוביל תהליכים משמעותיים לטיפול בתופעה ולעיצוב מדיניות פנים ארגונית, לפעול לחיזוק שיתופי פעולה ולהשפיע על התמודדות עם מקרי התעמרות במוסד. עם זאת המחקר מעלה גם קשיים, חסמים ופערים בין הציפיות מהעובדים הסוציאליים לבין המציאות בה הם פועלים, במיוחד בכל הנוגע להכוונה ולתמיכה מקצועית ולתקשורת עם גורמי הפיקוח ואכיפת החוק.   

מחקר זה מדגיש את מרכזיותם הקריטית של העובדים הסוציאליים בהובלת תהליכים הנוגעים להגנה על זכויות הדיירים ומהווה תרומה משמעותית להבנת תפקידם של העובדים הסוציאליים בתחום הסנגור וההגנה על הדיירים במוסדות סיעודיים. מעבר לתרומתו המעשית, למחקר זה תרומה תיאורטית חשובה: הוא מציע מסגרת מושגית להבנת תפיסות התפקיד של העובדים הסוציאליים בוועדות למניעת התעמרות, ומעמיק את הדיון בתיאוריות העוסקות בתפקידי עבודה בסביבות מוסדיות מורכבות.

ממצאי המחקר מחזקים את הצורך בהכשרות נוספות, בתמיכה רגשית ובפיתוח מדיניות ברורה ומוגדרת יותר, הן עבור העובדים הסוציאליים והן עבור כלל חברי הוועדה, על מנת לייעל את התפקוד הכולל של הוועדות למניעת התעמרות במוסדות סיעודיים. בנוסף, המחקר מעלה את הצורך החיוני בדיון מעמיק עם הגורמים הקובעים את המדיניות, במטרה לשפר את הטיפול בתחום מניעת ההתעמרות במוסדות סיעודיים.