חווית האשפוז של גברים במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, ותפיסתם את השלכות האשפוז על זהותם הגברית

אשפוז פסיכיאטרי עבר תמורות לאורך השנים. ממוסד שכל עיקרו בידוד האדם מהחברה, למוסד שנועד לייצב את מצבו הנפשי של אדם הנמצא במשבר, ולהעבירו להמשך טיפול בקהילה. על אף מטרה זו, נמצא כי השהייה באשפוז פסיכיאטרי עלולה לכלול בתוכה חוויות שליליות כגון אמצעי כפייה, אינטראקציות מלחיצות עם הצוות המטפל, והתנהגות אלימה של מטופלים אחרים. חוויות אלו עשויות לייצר השפעה שלילית מתמשכת על המצב הנפשי, ואף עלולות להוביל להתפתחותה של טראומה.

גופמן (Goffman, 1961) בהתייחסו למוסד הפסיכיאטרי, הגדירו כמוסד טוטלי המעצב מחדש את זהותו של האדם הנכנס אליו.  חלק מזהותו של האדם, הוא זהותו המגדרית. היות ומודל הגבריות השולט בישראל הוא הגבריות ההגמונית, המעריך שליטה, חוזק ועצמאות, החוויה באשפוז הפסיכיאטרי, כמו גם הסטיגמה הנוצרת לאחריו, מעלה את השאלה, מה קורה לזהות הגברית בעקבות השהות במוסד פסיכיאטרי?

כפי הידוע לנו, עד היום לא נערכו מחקרים הבודקים את השלכות האשפוז הפסיכיאטרי על הזהות הגברית. על כן, מחקר זה בא לבחון את חווית האשפוז של גברים במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, וכיצד הם תופסים את השלכת האשפוז על זהותם הגברית. על בסיס הגישה האיכותנית פנומנולוגית, נערכו ראיונות חצי מובנים עם תשעה גברים אשר אושפזו במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי. הראיונות עברו ניתוח תמטי על מנת להבין את מהות החוויה הנחקרת.

ניתוח תמטי של הראיונות העלה ארבע תמות מרכזיות: (1) כפייה, אובדן שליטה ופגיעה בכבוד באשפוז פסיכיאטרי: התמה מתארת את ההתמודדות עם אמצעי כפיה, אירועי אלימות, אובדן שליטה על הגוף, תחושת חוסר אונים ופגיעה בערך העצמי של המטופלים במסגרת המחלקה. (2) בין החוץ לפנים: התמה עוסקת במתח שבין העולם הפנימי של המטופל באשפוז וההתמודדות הנפשית שלו בחיים בתוך המחלקה הנחווית לעיתים ככלא, לבין המציאות החיצונית הכוללת את החיים שהשאירו מאחור והחברה שמחוץ למחלקה. (3) החיים לאחר האשפוז: התמה מתמקדת בהשפעות המתמשכות של האשפוז על חיי המרואיינים, כולל שינויים בתפיסת הזהות האישית והחברתית שלהם, כמו גם בתהליכי ההתאוששות והחזרה לשגרה. (4) גבריות: תמה זו בוחנת את תפיסת הגבריות של המרואיינים לאור החוויה שתוארה על ידם בתמות הקודמות, וכן את האופן שבו סטיגמות חברתיות וציפיות מגדריות משליכות על תפיסת משתתפי המחקר את זהותם הגברית במהלך האשפוז ולאחריו.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שהחוויה במחלקה פסיכיאטרית סגורה יוצרת פגיעה הן בזהות האישית והן בזהות הגברית. החוויה באשפוז עשויה לכלול תחושות של השפלה וחוסר אונים המנוגדות לערכי הגבריות ההגמונית, הפער בין ציפיות חברתיות מגבר חזק לבין מצבי חולשה ותלות בצוות המטפל- גורר בושה ופגיעה בדימוי העצמי. סטיגמות כלפי מי שעברו אשפוז פסיכיאטרי מוסיפות רובד נוסף לפגיעה, ומקשות על חזרה לחיים כפי שהיו לפני האשפוז בתחומי תעסוקה, זוגיות וחברה. עם זאת, המחקר גם מראה כי ישנם גברים הנוקטים צעדים אקטיביים בשיקום- החזרת השליטה לשגרת חייהם, שיפור תדמית הגוף, בניית קשרים זוגיים תומכים ופנייה למסגרות שיקום השמות דגש על שוויון ביחסי הכוחות בין הצוות למטופל, ואף ישנם כאלו שמפתחים בעקבות האשפוז תפיסת גבריות חדשה.

החשיבות התיאורטית של המחקר הינה בהרחבת מושג המוסד הטוטלי של גופמן (Goffman, 1961) באמצעות התמקדות בהיבט המגדרי, ובבחינת האופן שבו אובדן שליטה וחוויות של כפייה באשפוז משליכים על תפיסת הגבריות. ברמה הפרקטית, ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בהפחתת שימוש באמצעי כפייה, במתן מרחבי שליטה למטופלים במהלך האשפוז ובהגברת התמיכה והליווי לאחר השחרור, במטרה לאפשר תהליכי שיקום מותאמים לצרכים המגדריים של גברים. לבסוף, ממצאי המחקר עשויים לעודד שינויי מדיניות במוסדות פסיכיאטריים, לעורר פיתוח תוכניות טיפול ושיקום ייעודיות, ולהפחית את הסטיגמה הציבורית כלפי גברים המתמודדים עם משברים נפשיים. המחקר מבקש להשמיע את קולם הייחודי של גברים אלו, שנדחקו עד כה לשולי השיח, מתוך תקווה ליצור מערך טיפול רגיש מגדר המודע להשלכותיו על זהות המטופלים.