תפיסת המוטיבציה להורות של גברים ונשים ברווקות מאוחרת: תרומתם של קבלה-דחיה הורית בילדות, היכולת להיות בקשר אינטימי ותפיסת התמיכה החברתית

המחקר על רווקות, שנערך בשנים האחרונות, מציג תמונה מורכבת ומגוונת, המשקפת שינויים חברתיים ותרבותיים משמעותיים בתפיסת מערכות יחסים, מבנים משפחתיים ומוטיבציה להורות. בהקשר זה אחת התופעות הבולטות היא  מגמה עולמית של דחיית גיל הנישואין וכפועל יוצא עלייה במספר הרווקים והרווקות ודחיית ההורות. גורמים רבים משפיעים על מגמה זו, כולל שינויים בערכים המקובלים (שימת דגש גדול יותר על אינדיבידואליזציה, הזדמנויות חינוך וקריירה שלא היו קיימות בעבר, שיקולים כלכליים, ושינויים בתפיסות דתיות). מדינת ישראל, בה נערך המחקר הנוכחי מאופיינת בשיעורי פריון גבוהים ומדיניות פרו-נטליסטית, כך שרווקות מאוחרת ודחיית ההורות פוגשות את המתח שבין מגמות מודרניות של אינדיבידואליזציה לבין ציפיות חברתיות מסורתיות.

המחקר הנוכחי מתבסס על תיאוריית ההגדרה העצמית (SDT) ובוחן את תרומתן של חוויות מוקדמות של קבלה-דחייה הורית, יכולת לאינטימיות ותמיכה חברתית נתפסת להסבר המוטיבציות להורות (מוטיבציות אוטונומיות ומוטיבציות מבוקרות)  בקרב רווקים ורווקות בגילאי 30-40 (חלקם נמצאים בשלבים שונים של מערכות יחסים לא ממוסדות).

אוכלוסיית המחקר כללה 260 נבדקים (159 נשים ו-101 גברים), חילונים והטרוסקסואלים, שנדגמו במדגם נוחות באמצעות הרשתות החברתיות ובשיטת ״כדור השלג״. לאחר שהתקבל אישור ועדת האתיקה של אוניברסיטת בר אילן, ולאחר קבלת הסכמתם של המשתתפים הם התבקשו למלא שאלונים מקוונים, באופן אנונימי, שבחנו את המשתנים של קבלה דחיה הורית בילדות, היכולת להיות באינטימיות ותמיכה חברתית נתפסת, כמו גם מוטיבציות להורות.

ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים מובהקים בין  גברים לנשים במוטיבציה להורות. גברים, בניגוד למשוער הציגו רמות גבוהות יותר של מוטיבציה להורות: אוטונומית ומבוקרת ויחסו יותר משמעות ללידת ילד לעומת נשים.  
בנוסף נמצא כי נבדקים במערכות יחסים דיווחו על רמות גבוהות יותר של מוטיבציה להורות, תוך הדגשת החשיבות של יציבות זוגית בתהליך קבלת החלטות, בעוד שרווקים נטו לדחות את גיל ההורות המתוכנן. 
שיעור גבוה מהנבדקים (59.2%) דיווחו על חוסר מודעות בהקשר למצב הפוריות שלהם, ממצא שמתיישב עם הספרות הקיימת על השפעת הידע הרפואי על דחיית הורות.

גורמים אישיותיים וחברתיים נמצאו בעלי תרומה משמעותית להסבר המוטיבציה להורות- היכולת לאינטימיות נמצאה קשורה ליותר מוטיבציה להורות ונמצאה גורם מתווך בין קבלה הורית בילדות לבין מוטיבציה להורות, כך שקבלה הורית חיובית בילדות ניבאה יכולת גבוהה יותר ליצירת קשרים אינטימיים וזו בתורה הובילה למוטיבציה גבוהה יותר להורות. לעומת זאת, היכולת לאינטימיות לא תיווכה את הקשר בין סטטוס זוגי למוטיבציה להורות.  קבלה הורית בגיל הילדות נמצאה קשרה ליותר מוטיבציה להורות, בעוד שדחייה הורית נמצאה קשורה לפחות מוטיבציה להורות. תמיכה חברתית נמצאה משתנה ממתן בקשר שבין קבלה – דחיה הורית בילדות לבין מוטיבציה להורות כך שבמצבים של תמיכה חברתית נמוכה, דחייה הורית בילדות היתה קשורה לפחות מוטיבציה להורות, ואילו ברמות גבוהות של תמיכה חברתית, הקשר השלילי נעלם ואף הפך לחיובי.

הממצאים משתלבים בתיאוריית ההגדרה העצמית (SDT) ומדגישים את חשיבות הסביבה התומכת בעיצוב מוטיבציות אוטונומיות. כמו כן, הם מצביעים על תרומתם של גורמים מגדריים, אישיותיים וחברתיים בקשר להחלטות הקשורות להורות. המחקר מדגיש את הצורך בהתערבויות שמטרתן חיזוק יכולות אינטימיות ותמיכה חברתית, לצד הבנה מעמיקה יותר של השפעות מגדריות ותרבותיות בישראל על תפיסות ההורות.