בין עבר להווה: בחינת החוויה וההתמודדות של שורדי השואה בזקנתם לנוכח מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל
בשנים האחרונות חוותה החברה הישראלית שני משברים משמעותיים שהשפיעו במיוחד על אוכלוסיית הזקנים: מגפת הקורונה (Covid-19) ומלחמת "חרבות ברזל." עם התפרצות המגפה, הזקנים הוגדרו כקבוצת סיכון מוגברת למחלה קשה ואף לתמותה. לצד ההתאוששות מהשינויים שגרמה הקורונה, באוקטובר 2023 פרצה מלחמת חרבות ברזל שבה מדינת ישראל נלחמת מול ארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה רצחנית. מלחמה זו עדיין נמשכת ומשפיעה באופן קשה על הציבור בכללותו ועל אוכלוסיית הזקנים בפרט.
ההתמודדות המתמשכת עם מצבי משבר שונים בחייהם של שורדי השואה גבתה מחיר נפשי לאורך חייהם. מחד גיסא, יש שורדי שואה שדיווחו על רמות חרדה גבוהות, ומאידך גיסא, בקרב שורדים אחרים התקיימה פגיעותם לצד עמידות נפשית למצבי משבר. לאור מורכבות זו, המחקר הנוכחי מבקש להרחיב את הידע על אודות דרכי ההתמודדות של שורדי השואה בזקנתם, תוך התייחסות לחוויותיהם במפגש עם הקורונה ומלחמת חרבות ברזל.
המחקר התבצע בשיטה איכותנית והשתתפו בו חמישה עשר שורדי שואה מרחבי הארץ. הנתונים נאספו באמצעות ריאיון חצי מובנה ונותחו על פי הגישה הפנומנולוגית. הראיונות תומללו ונותחו ניתוח תמתי, ממנו חולצו שלוש תמות מרכזיות: "מעֵבר לזמן: חוסן ופגיעות של שורדי שואה במפגש עם משברים עכשוויים"; "חוויית הזהות של שורדי השואה בישראל"; "ההתמודדות של שורדי השואה עם חוויות השואה לאורך חייהם בראי פגיעוּת לצד חוסן".
התמה הראשונה מתארת את מפגשם של שורדי השואה עם מצבי משבר עכשוויים, ומעלה כי האופן שבו התמודדו עם חוויות העבר וטראומת השואה משפיע על דרכי ההתמודדות שלהם עם הקורונה והמלחמה בהווה. התמה השנייה מתמקדת בחוויית הזהות של שורדי השואה בישראל, ועוסקת באופן שבו התפתחה הבניית הזהות שלהם הן בחברה והן בינם לבין עצמם. התמה השלישית עוסקת בהתמודדות של שורדי השואה עם זיכרונות השואה לאורך השנים לצד המציאות הביטחונית בישראל.
פרק הדיון מציג את משמעותם של ממצאי המחקר אל מול הספרות התאורטית והמחקרית הקיימת בנושא והמסקנות העולות מהאינטגרציה ביניהם. טראומת השואה של משתתפי המחקר נכחה בכל התמות, כאשר האופן שבו הם מתמודדים עימה או לצידה מוביל להיווצרותם של ממדי הפגיעוּת והחוסן הקיימים זה לצד זה. לפיכך, עיבוד חוויות השואה ממשיך להיות ממד משמעותי ומרכזי בחיי השורדים גם בזקנתם. כיוצא מכך, יכולתם להתמודד עם אתגרי ההווה נובעת במידה רבה מהפנמת הטראומות שחוו, דרכי ההתמודדות שסיגלו, ותפיסות שונות שהם פיתחו בעברם. מסקנה חשוב ומשמעותית שעלתה היא שקיומו של החוסן אינו מרמז על היעדרה של הפגיעוּת, וכי דרכי התמודדות יכולות להתפרש באופן רחב כמבטאות פגיעוּת או חוסן, חוויה אשר ראשיתה עוד בהגדרה העצמית של שורדי שואה כשורדים.
המחקר הנוכחי מהווה תרומה ייחודית בכך שהוא מתמקד בחוויותיהם של שורדי שואה בגיל זקנה מאוחרת. ברמה התאורטית, הוא מעמיק את ההבנה של ההשפעה של טראומות העבר, במיוחד השואה, על תחושת הפגיעות והחוסן של שורדים בגיל מבוגר. תוך שימוש בתאוריית פסיכולוגיית העצמי של קוהוט (1971), המחקר מציע פרשנות רחבה למושגים פגיעוּת וחוסן. רלוונטיות המחקר מתעצמת על רקע מלחמת חרבות ברזל, אשר הפכה לטריגר מרכזי להתמודדות מחודשת עם טראומות עבר עבור שורדי השואה. המחקר מייצר הבנה מעמיקה של האופן שבו אתגרי ההווה מפעילים מחדש זיכרונות טראומטיים ומשפיעים על החוסן הנפשי. בשל כך, חשיבותו של המחקר היא ביכולתו לשקף את המציאות של שורדי שואה הנמצאים בזקנתם המאוחרת באקלים ביטחוני מורכב.
מבחינה מעשית, המחקר מדגיש את החשיבות שבמתן טיפול מותאם לשורדי השואה בזקנתם, במיוחד לנוכח התמודדותם עם טראומות מתמשכות. מוצע כי שיטות טיפול המבוססות על אמפתיה, הבנה והקשבה עמוקה לעולמם הפנימי, כגון הטיפול הקוהוטיאני, יכולות לשקם את תחושת העצמי של השורדים ולחזק את החוסן הנפשי שלהם. המחקר מציע תובנות שיכולות לשמש בסיס למחקרי המשך על טראומה וחוסן בקרב אוכלוסיות נוספות, ויוצר מסגרת לניתוח חוויותיהם של שורדי שואה בהקשרים רחבים יותר של טיפול בטראומה, ומאפשר להכליל את ממצאיו לאוכלוסיות אחרות המתמודדות עם השלכות של טראומות בגיל מבוגר. יישום הממצאים במחקרים עתידיים יכול להרחיב את הידע על אודות חוסן נפשי במצבי חיים קיצוניים כמו מלחמות, מגפות או אסונות טבע.
תאריך עדכון אחרון : 29/06/2025
