משאבים התורמים לתחושת רווחה נפשית סובייקטיבית בקרב צעירים במצבי סיכון בתוכנית 'יתד'

מחקר זה בחן את המשאבים התורמים לתחושת רווחה נפשית סובייקטיבית בקרב צעירים במצבי סיכון (N = 101, גילאי 18-25) המשתתפים בתוכנית 'יתד'. המחקר התבסס על מודל ה-PERMA של מרטין סליגמן (2011), הבוחן היבטים סובייקטיביים של איכויות ומשאבים אישיותיים וחברתיים. נבדקה תרומתם של חמישה משתנים: שביעות רצון מהחיים, מעורבות בפעילויות פנאי, תמיכה חברתית נתפסת, תחושת משמעות בחיים ותחושת מסוגלות עצמית. בנוסף לאלו, נבחנה השפעתם של גורמים סביבתיים ותרבותיים על הרווחה הנפשית. המחקר גם בדק את האינטראקציה בין המשתנים השונים והשפעתם המשולבת על רווחה נפשית.

שיטה: המחקר היה כמותי חתכי. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים מקוונים למילוי עצמי, שכללו מדדים מתוקפים לבחינת רווחה נפשית סובייקטיבית וחמשת המשתנים הבלתי תלויים. הממצאים נותחו באמצעות מתאמי פירסון, רגרסיה ליניארית היררכית וניתוחי מיתון. המחקר כלל גם ניתוח מעמיק של תת-קבוצות בתוך המדגם, תוך התייחסות למאפיינים דמוגרפיים ייחודיים. נעשה שימוש במגוון כלי מדידה מתוקפים שהותאמו לאוכלוסיית המחקר.

ממצאים: הניתוח הראה קשרים חיוביים מובהקים בין רווחה נפשית סובייקטיבית לבין ארבעה מתוך חמשת המשתנים שנבדקו - שביעות רצון מהחיים, תמיכה חברתית נתפסת, תחושת משמעות ומסוגלות עצמית. בניגוד להשערת המחקר, לא נמצא קשר מובהק עם מעורבות בפעילויות פנאי. המודל הכולל הסביר למעלה ממחצית מהשונות ברווחה נפשית סובייקטיבית, כאשר שביעות רצון מהחיים ותמיכה חברתית נתפסת נמצאו כמנבאים המשמעותיים ביותר.

ניתוחי המיתון הראו כי הקשר בין תחושת משמעות בחיים לרווחה נפשית היה חזק יותר בקרב צעירים מבוגרים יותר ובאופן מפתיע, דווקא בקרב בעלי רמת השכלה נמוכה יותר. בבחינת המאפיינים הדמוגרפיים, ההבדל המשמעותי היחיד נמצא בהתייחס לחובות, כאשר צעירים ללא חובות דיווחו על רמות גבוהות יותר של רווחה נפשית סובייקטיבית.

מסקנות והמלצות: ממצאי המחקר מרחיבים את הידע המוגבל הקיים על רווחה נפשית בקרב צעירים במצבי סיכון בישראל. המחקר מדגיש את החשיבות המכרעת של שביעות רצון מהחיים ותמיכה חברתית נתפסת בקידום רווחתם הנפשית של צעירים אלו, ומצביע על הצורך בהתאמת התערבויות למאפיינים דמוגרפיים שונים.

בהתבסס על הממצאים, מומלץ לפתח תוכניות התערבות המתמקדות בהעלאת שביעות הרצון מהחיים וחיזוק התמיכה החברתית הנתפסת. התוכניות צריכות להיות מותאמות תרבותית ולהתחשב במאפיינים הייחודיים של כל קבוצת גיל ורמת השכלה. חשוב ליצור מערכי תמיכה משולבים המשלבים היבטים רגשיים וחברתיים, תוך דגש על בניית רשתות תמיכה יציבות.

המחקר מדגיש את הצורך בגישה הוליסטית לטיפול בצעירים במצבי סיכון, המשלבת התערבויות פרטניות עם פיתוח משאבים קהילתיים. מומלץ לפתח מדדי הערכה ומעקב לבחינת יעילות ההתערבויות, ולשלב בתוכניות התערבות גם מרכיבים של ניהול פיננסי וסיוע בהתמודדות עם חובות, לאור השפעתם על הרווחה הנפשית.

מגבלות המחקר כוללות את גודל המדגם המצומצם, ייצוג יתר של נשים, והעובדה שהמחקר נערך בתקופת מלחמה. מחקרי המשך צריכים לשקול שימוש במערכי מחקר אורך ומדגמים מגוונים יותר, לשלב מתודולוגיות מחקר איכותניות, ולהרחיב את המחקר לאזורים גיאוגרפיים נוספים. חשוב במיוחד לבחון את הדינמיקה של רווחה נפשית לאורך זמן ואת האינטראקציה בין גורמים שונים המשפיעים עליה.