רווחה נפשית סובייקטיבית בקרב בוגרים עם ADHD: תרומתן של מובחנות עצמית, הערכה עצמית והגדרה עצמית

עבודת התזה נכתבה בהנחייתן של פרופ' ליאורה פינדלר וד"ר איילת גור

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (Attention Deficit Hyperactivity Disorder; ADHD), היא הפרעה נוירולוגית התפתחותית, המאופיינת בעיקר בהתנהגויות היפראקטיביות, אימפולסיביות והסחות דעת. גוף מחקרי ענף ומבוסס מתייחס לילדים ולמתבגרים עם ADHD ולקשרים שבין ADHD לבין יכולות קוגניטיביות ותפקודיות. קיימים מחקרים מעטים בלבד אודות ההשפעות של ADHD על בוגרים, וספורים עוד יותר, אלה הבוחנים את הממדים הרגשיים והחברתיים הכרוכים ב- ADHD בבגרות.

המחקר הנוכחי בחן את הקשרים שבין אפיונים של ADHD (היות האדם מאובחן, חומרת הסימפטומים וגיל האבחון), מובחנות עצמית, הערכה עצמית והגדרה עצמית, לבין רווחה נפשית סובייקטיבית בקרב בוגרים. התשתית התיאורטית שנבחרה למחקר, מבוססת על שתי תיאוריות פסיכולוגיות מרכזיות בתחום השיקום, שלא נבחנו בהקשר ל- ADHD בכלל, ובקרב בוגרים עם ADHD בפרט. תיאוריית ההומאוסטזיס של הרווחה הנפשית הסובייקטיבית, העוסקת בגורמים המגנים על הרווחה הנפשית ומשמרים את נקודת המוצא הטבעית של הרווחה הנפשית הסובייקטיבית של הפרט; ותיאוריית ההגדרה העצמית, המתמקדת בשלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים- מסוגלות עצמית, שייכות ואוטונומיה, אשר סיפוקם תורם לרווחה נפשית סובייקטיבית.

בתוך כך, מטרות המחקר הן בחינת ההבדלים בין בוגרים עם וללא ADHD במובחנות עצמית, הערכה עצמית, הגדרה עצמית ורווחה נפשית סובייקטיבית וכן, בחינת מודל להסברת רווחה נפשית סובייקטיבית של בוגרים עם ADHD, על סמך מאפיינים אלה ומאפיינים ייחודיים של ה- ADHD. שיטת המחקר היא כמותנית והדגימה הינה דגימת נוחות ודגימת כדור השלג. מדגם המחקר כלל 274 נשים וגברים בגילאי 18 ומעלה, מתוכם 135 עם ADHD (קבוצת המחקר) ו- 139 ללא ADHD (קבוצת ההשוואה). הנתונים נאספו באמצעות שאלון מקוון, שהופץ ברשתות חברתיות, דוגמת וואטסאפ ופייסבוק ונותחו באמצעות תוכנות SPSS (Statistical Package for the Social Sciences) ו- AMOS (Analysis of Moment Structures).

מממצאי המחקר עולה כי, למעט רווחה נפשית חברתית, בוגרים עם ADHD דיווחו על רמות נמוכות יותר של מובחנות עצמית, הערכה עצמית, הגדרה עצמית, רווחה נפשית סובייקטיבית כללית ורווחה נפשית סובייקטיבית רגשית ופסיכולוגית, בהשוואה לבוגרים ללא ADHD. על כן, בוגרים עם ADHD נמצאים בסיכון לחוות קשיים ואתגרים רגשיים וחברתיים שונים, דוגמת רגישות יתר, תפיסה עצמית שלילית, תפיסת מסוגלות נמוכה וכישלון, ריחוק חברתי, תלות באחרים ושביעות רצון נמוכה מהחיים. על אף מנגנוני פיצוי שהצליחו לסגל לאורך חייהם והישגים בתחומי השכלה ותעסוקה, הבוגרים עם ADHD דיווחו על תחושות קשות המלוות אותם ביומיום, אשר מדגישות את פוטנציאל הסיכון הקיים בהתמודדות עם ADHD.

בנוסף, נמצא קשר ישיר בין הערכה עצמית לרווחה נפשית סובייקטיבית בקרב הבוגרים עם ADHD בלבד, המבטא את חשיבות ההערכה העצמית כמשאב אישי משמעותי עבור אוכלוסייה זו. בעקבות כך, ניתן להעריך כי חוויות מהילדות אשר תורמות להבניית תפיסות עצמיות בהתבגרות ובבגרות, הינן משמעותיות יותר עבור אנשים עם ADHD, אשר נוטים יותר לחוויות כישלון, שתורמות להערכה עצמית נמוכה. מודל התיווך והקשרים הנוספים שנמצאו, מעידים כי הקשר בין הערכה עצמית ומובחנות עצמית לבין רווחה נפשית סובייקטיבית של בוגרים עם ADHD, מוסבר באמצעות קשר חיובי עם סיפוק שלושת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלהם. ככל שבוגרים עם ADHD, ירגישו בעלי כישורים ומסוגלות גבוהים יותר, שייכים יותר לחברה ויתפסו אותה כתומכת באוטונומיה שלהם, וככל שיהיו להם יכולות טובות יותר להפריד בין מחשבה לרגש ותפיסות חיוביות יותר כלפי עצמם, כך הרווחה הנפשית הסובייקטיבית שלהם תהיה גבוהה יותר. עם זאת, מאחר וידוע כי ישנו קושי בתפיסה ובהבנה של סימנים חברתיים בקרב אנשים עם ADHD, ייתכן שהבוגרים עם ADHD ימשיכו לחוש בבגרותם כי צרכיהם הפסיכולוגיים הבסיסיים אינם נתמכים ואינם מסופקים, על אף התמיכה שיקבלו מסביבתם, כך שהגדרתם העצמית נותרת נמוכה ובעקבותיה גם רווחתם הנפשית הסובייקטיבית.

המחקר הנוכחי הוסיף לידע המחקרי בתחום ה- ADHD, בכך שהוצע בו מודל חדשני להסברת הרווחה הנפשית הסובייקטיבית, על סמך מאפיינים שונים של ה- ADHD, מובחנות עצמית, הערכה עצמית והגדרה עצמית, בקרב בוגרים עם ADHD. מודל התיווך שנמצא, שופך אור על חשיבות ההגדרה העצמית וסיפוק שלושת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, כמתווכים את הקשר שבין מובחנות עצמית והערכה עצמית לבין רווחה נפשית סובייקטיבית, בקרב בוגרים עם ADHD.

לסיכום, המחקר הנוכחי בחן לראשונה תיאוריות ומאפיינים שטרם נבדקו בהקשר ל- ADHD ובפרט, בוגרים עם ADHD. ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של הגורמים הרגשיים והחברתיים המעורבים ב-ADHD ולפיתוח שיטות טיפול ועבודה ייעודיות לבוגרים עם ADHD, שכן אוכלוסייה זו חווה אתגרים רבים, שטרם זכו לתשומת לב מספקת.