קבלת רגשות שליליים בקשר הזוגי כתורמת לשביעות הרצון מהזוגיות

החברה המודרנית בישראל רואה במשפחה מרכיב חשוב עבור קיום החברה והמשכיותה. אחד המשתנים המשמעותיים ביותר לביסוס המשפחה הוא טיב מערכת היחסים בין בני הזוג, המגולמת בשביעות רצונם מהזוגיות השוררת ביניהם (Bradbury et al., 2000).

אחד המשתנים אשר עשויים להשפיע על שביעות הרצון מהזוגיות ככלל הוא התמודדות עם קונפליקטים, ובתוך זה בפרט יכולת האדם לשאת רגשות שליליים שלו עצמו. שכן, כל זוגיות טומנת בחובה קונפליקטים מזדמנים, ולכן אופן ההתמודדות עם הקונפליקטים ולא עצם קיומם הוא שמנבא את שביעות הרצון של בני הזוג ממערכת היחסים (Madden & Janoff-Bulam, 1981; Markman et al., 2010). למרות חשיבותו של משתנה זה, קבלת רגשות שליליים היא נושא חדש יחסית בעולם הפסיכולוגיה הקוגניטיבית-התנהגותית (Herbert & Forman, 2011), ולמיטב הבנתנו נושא זה אינו נחקר דיו, לא כל שכן המתאם בינו לבין מערכות יחסים זוגיות.

רוב הקונפליקטים במערכת היחסים הזוגית נובעים מצרכים סותרים של שני בני הזוג. לכן, משתנה נוסף אשר עשוי להשפיע על שביעות הרצון ממערכת היחסים הוא תחושת הזכאות בזוגיות. תחושת זכאות מבטאת את החוויה של היותו של האדם ראוי לקבל טיפול וטיפוח (Tolmacz & Mikulincer, 2011), ובהקשר ליחסים זוגיים נמצא כי תחושת חוסר הסיפוק של הצרכים במערכת הזוגית עשויה להיות מגולמת בתחושת זכאות גבוהה וליצור ריחוק בין בני הזוג (Shahid & Kazmi, 2016).

סגנון ההתקשרות של בני הזוג גם הוא בבחינת משתנה המשחק תפקיד חשוב ביכולתם של שני בני הזוג לבסס מערכת יחסים אינטימית ובטוחה, מה שאף נתמך באמצעות מחקרים שונים בתחום (Iwaniec & Sneddon, 2001; Banse, 2004; ). סגנון ההתקשרות נמצא גם כקשור לתחושת הזכאות בזוגיות והמותאמות שלה לקשר הזוגי באופן שאינו דורשני מדיי ואף לא נמנע מדיי (Tolmacz & Mikulincer, 2011).

השערות המחקר - המחקר הנוכחי התמקד בבחינת המנגנונים התורמים לשביעות רצון במסגרת זוגיות בקרב זוגות ישראלים נשואים הטרו-סקסואליים. בעקבות מחקרים עדכניים העוסקים בחשיבות של קבלת רגשות שליליים לרווחה הנפשית, הנחת המחקר הנוכחי היא כי מידת הקבלה של רגשות שליליים בתוך הֶקשרים מתסכלים בקשר הזוגי תהיה קשורה לשביעות רצון גבוהה יותר מהזוגיות. כמו כן, ובהתאם למחקרי עבר, המחקר הנוכחי הניח כי תחושת הזכאות בזוגיות תמתן את הקשר שבין קבלת רגשות שליליים למידת שביעות הרצון מהזוגיות, ותתווך את הקשר הידוע בין סגנון ההתקשרות לבין מידת שביעות הרצון מהזוגיות.

שיטה - נתוני המחקר נאספו באמצעות שאלון אינטרנטי בדגימת נוחות, באוכלוסייה הכללית. המדגם הסופי כלל 131 נבדקים בני 58-21 הנמצאים במערכת יחסים זוגית הטרו-סקסואלית ובמסגרת זוגיות רשמית, בחלוקה של 55 נשים ו-76 גברים. הנבדקים התבקשו לענות על סדרת שאלונים בדיווח עצמי שהתייחסו למשתנים דמוגרפיים, היכולת לקבל ולשאת רגשות שליליים (Bond et al., 2011), תחושת הזכאות בזוגיות (Tolmacz & Mikulincer, 2011), החוויה ההתקשרותית במערכת יחסית זוגית (Brennan et al., 1998) ושביעות רצון מהזוגיות (Calahan, 1996).

ממצאים - ממצאי המחקר העלו כי יכולתו של אדם לשאת רגשות שליליים שלו עצמו, מנבאת שביעות רצון גבוהה מהזוגיות, ואילו התקשרות לא בטוחה ותחושת זכאות גבוהה בזוגיות מנבאות שביעות רצון נמוכה מהזוגיות. זאת ועוד, עלה כי תחושת זכאות מהזוגיות מתווכת את הקשר שבין היכולת לשאת רגשות שליליים לבין שביעות הרצון מהזוגיות. עם זאת, תחושת הזכאות מהזוגיות לא נמצאה כממתנת את הקשר בין סגנון ההתקשרות לבין שביעות הרצון מהזוגות.

מסקנות - ממצאי המחקר מלמדים על חשיבות היכולת לשאת רגשות שליליים ולקבלם להצלחת מערכת היחסים הזוגית, המגולמת בשביעות רצונם של בני הזוג ממנה. בהקשר זה המחקר עשוי להצביע על אפשרות ליישם התערבות טיפולית פרטנית עם אחד מבני הזוג בלבד, אשר תקדם את המערכת הזוגית, בייחוד ברגעי משבר, כאשר אחד מבני הזוג אינו פנוי לעבודה נפשית טיפולית.

מחקר חדשני זה עשוי להעמיד בסיס למחקרים המשכיים, אשר יעשירו את ההבנה של העובדים עם זוגות ויחידם המתקשים לתחזק קשרים זוגיים מיטיבים.