הקשר בין חשיפה לחולי ותמותה וטראומטיזציה משנית לבין צמיחה אישית ושביעות רצון מהחיים בקרב אנשי צוות רפואי בבית החולים – תפקידם הממתן של דיפרנציאציה של העצמי ותמיכה חברתית.

סביבת העבודה בה פועל הצוות הרפואי בבית החולים הינה מורכבת הן מבחינת הדרישה למתן מענה מיטבי למספר רב של חולים בתנאים של לחץ ואי ודאות, תחת מגבלות של זמן, והן מבחינת מורכבות המצב הבריאותי של המטופלים, התמודדות עם מוות וגסיסה של חולים ועיסוק בשאלות אתיות. למגע היומיומי עם הכאב והמצוקה הנפשית, שעבודה מסוג זה טומנת בחובה, ישנן השלכות עמוקות וארוכות טווח על איש המקצוע, אשר עשויות לבוא לידי ביטוי בטראומטיזציה משנית. יחד עם זאת, בשנים האחרונות הספרות המחקרית החלה להכיר בקיומן של השפעות חיוביות על רקע אירועים טראומתיים, ובחנה עקב כך נושאים כגון רווחה נפשית, שביעות רצון מהחיים ואף צמיחה.

המחקר הנוכחי נועד לבחון את הקשר בין חשיפה מתמשכת לחולי ותמותה וטראומטיזציה משנית, מחד, לבין צמיחה אישית ושביעות רצון מהחיים, מאידך, תוך השוואה בין צוותים רפואיים במחלקות שונות, הנבדלות זו מזו ברמת החשיפה לחולי ותמותה. כמו כן תבחן הזיקה של תמיכה חברתית ודיפרנציאציה של העצמי לצמיחה ולשביעות רצון מן החיים.

במחקר השתתפו 149 אנשי צוות בתחומי הרפואה והסיעוד, המועסקים במספר בתי חולים ברחבי הארץ, אשר התבקשו לענות על סדרת שאלונים לדיווח עצמי. המדגם כלל שלוש קבוצות מחקר שנבדלות האחת מהשנייה ברמת החשיפה לחולי ותמותה (חשיפה גבוהה לחולי ותמותה, חשיפה בינונית-נמוכה לחולי ותמותה, חשיפה גבוהה לחיים).

ההשערות המרכזיות של המחקר היו שימצאו הבדלים בין קבוצות בעלות רמות שונות של חשיפה לחולי ותמותה, כך שהקבוצה אשר נחשפת יותר למקרי חולי ותמותה, תהיה בעלת רמה גבוהה יותר של טראומטיזציה משנית, שביעות רצון נמוכה יותר מן החיים וצמיחה גבוהה יותר מן הקבוצות האחרות. כמו כן, ככל שהדיפרנציאציה של העצמי והתמיכה חברתית תהיינה גבוהות יותר, כך הטראומטיזציה המשנית תהיה נמוכה יותר, ואילו שביעות הרצון והצמיחה תהיינה גבוהות יותר. יתרה מכך, בדקנו האם מעבר להיותן בולמות של תוצאות שליליות, מהוות הדיפרנציאציה של העצמי והתמיכה החברתית משתנה ממתן המעודד ביטוי תוצאות חיוביות, כמו צמיחה אישית ושביעות רצון מן החיים. זאת ועוד,  נשאלה שאלת מחקר, האם הצוותים הנחשפים לחיים חדשים חווים רמות שונות של טראומטיזציה משנית, שביעות רצון מן החיים וצמיחה אישית יחסית לשתי קבוצות החשיפה לחולי ולתמותה?

ממצאי המחקר הראו כי אין הבדלים כמשוער בין המשתתפים משלוש הקבוצות ברמת הטראומטיזציה המשנית ושביעות הרצון מהחיים. עוד התברר כי, הצמיחה האישית הייתה גבוהה יותר בקרב הנחשפים בתדירות גבוהה לחיים בהשוואה לנחשפים בתדירות גבוהה לחולי ותמותה. זאת ועוד, בהתאם להשערת המחקר נמצא כי ככל שהתמיכה החברתית והדיפרנציאציה של העצמי גבוהות יותר,

תרומתו של המחקר מתבטאת במספר מישורים הקשורים הן להיבט המחקרי והן להיבט היישומי. ראשית, מחקר זה מצביע על קיומן של השלכות חיוביות לחשיפה היומיומית למצבי חולי ותמותה ומרחיב את התפיסה הרווחת, שמתייחסת בעיקר להשלכות החיוביות כתוצאה מחשיפה ישירה לאירועים טראומטיים. שנית המחקר הנוכחי מעיד על חשיבותה של התמיכה החברתית כמשאב התמודדות הממתן את ההשלכות השליליות שעבודה מסוג זה טומנת בחובה, לפיכך נראה כי תמיכת ההנהלה והשקעת משאבים בפיתוח מקור זה לרבות הכשרות למיניהם הן ברמה הארגונית והן ברמה האישית, יש בה כדי לסייע בבניית רשת ביטחון שתגן על הצוות ותתרום לרווחתו. לסיום הממצאים מלמדים על חשיבות ההתייחסות לחוויות הרגשיות שעובר הצוות הרפואי בכל המחלקות ולא רק בכאלו שנחשבות קשות יותר מבחינת רמת החשיפה לחולי ולתמותה.