הקשר בין תפיסת המחלה ומשאבי התמודדות לבין דיכאון ואיזון גליקמי בקרב מתבגרים עם סוכרת מסוג 1.

סוכרת מסוג 1 היא מחלה כרונית, המאובחנת בעיקר בגיל הילדות או בגיל ההתבגרות. בכדי להימנע או לדחות את הסיבוכים קצרי וארוכי טווח של המחלה, יש צורך בטיפול יום-יומי מתמשך ואינטנסיבי על מנת לשמור על רמת סוכר מאוזנת בדם הקרובה לזו של אדם בריא (Helgeson, Siminerio, Escobar, & Becker, 2009). ילדים ומתבגרים אשר מטפלים במחלתם באופן הולם יכולים לחיות חיים מלאים כמו חבריהם הבריאים (Lukács, Varga, Kiss-Tóth, Soós, & Barkai, 2013). עם זאת, מחלת הסוכרת יכולה להשפיע על תחומי חיים רבים, במיוחד במהלך גיל ההתבגרות, תקופה אשר כוללת שינויים פיזיולוגיים, רגשיים, חברתיים, וקוגניטיביים. מתבגרים החיים עם המחלה נאלצים להתמודד עם עול הטיפול במחלה בנוסף לשינויים ההתפתחותיים ולקשיי גיל ההתבגרות אשר מתלווים להם. רבים מהם מגיבים תגובות נפשיות שונות, כאשר דיכאון הינה התופעה השכיחה ביותר (Winkley, 2008). אחת המטרות המרכזיות בטיפול במתבגרים עם סוכרת מסוג 1 הינה הפחתה של התגובות הדיכאוניות ולכן ישנה חשיבות רבה למחקרים הבודקים את תרומתם של גורמים שונים להסתגלותו נפשית של המתבגר.

המחקר הנוכחי התבסס על המודל הקוגניטיבי של דחק והתמודדות (Lazarus & Folkman, 1984) והתמקד על תפיסת מחלה, על משאבי התמודדות (אישיים וחיצוניים) ועל התנהגות המתבגר כמסבירים סימפטומים דיכאוניים. מחקרים בקרב מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 מצאו כי תפיסת המחלה קשורה לרווחתם הנפשית וכי משתנים אישיים, סביבתיים והתנהגותיים שונים תורמים לרווחה נפשית של מתבגרים עם סוכרת באופן ישיר, אך גם מתווכים או ממתנים את הקשר בין תפיסת המחלה וסימפטומים דיכאוניים.

מטרות המחקר: לבחון את הקשר בין תפיסת המחלה של מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 לבין סימפטומים דיכאוניים, ולבחון האם משאבים אישיים וסביבתיים (מסוגלות עצמית, קונפליקטים משפחתיים) והיענות לטיפול עצמי, מתווכים או ממתנים קשר זה. בנוסף, לבדוק אילו מבין המשתנים הם התורמים ביותר להסבר הסימפטומים הדיכאוניים. לבסוף, כמטרה משנית - בחינת הקשר בין סימפטומים דיכאוניים ואיזון גליקמי.

שיטה: אוכלוסיית המחקר כללה מתבגרים המאובחנים עם סוכרת מסוג 1 ומטופלים בשני מרכזים רפואיים; היחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת נעורים בבית החולים לילדים ע"ש אדמונד ולילי ספרא, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר, והמרפאה לסוכרת של מכבי שירותי בריאות ברעננה. המדגם כלל 98 מתבגרים בגילאים 12-19 (שעור היענות של 87%). הליך: אחד מחברי הצוות הרב-מקצועי בכל מרפאה ביצע את הפניה הראשונית אל המתבגרים והוריהם (טלפונית או בעת המתנה במרפאה) בבקשה לאישורם להתנדב ולקחת חלק במחקר. לאחר חתימת ההורה על טופס הסכמה מדעת המתבגרים מלאו בעצמם את השאלון על גבי טאבלט או עותק קשיח. כלי המחקר: השאלון כלל משתני רקע דמוגרפיים, מצב רפואי, תפיסת המחלה – שאלון בן ארבעה תת-מדדים (Skinner et al., 2003), מסוגלות עצמית (Iannotti et al., 2006), קונפליקטים משפחתיים (Hood, Butler, Anderson, & Laffel, 2007), היענות לטיפול עצמי (La Greca, Swales, Klemp, & Madigan, 1988), וסימפטומים דיכאוניים (Kovacs, 2001). הנתונים נותחו במבחנים סטטיסטיים מתאימים לבדיקת קשרים דו-משתניים ובמודלים של רגרסיות לינאריות מרובות לבדיקת תרומת משתני המחקר להסבר הסימפטומים הדיכאוניים ולבדיקת תיווך ומיתון.

ממצאי המחקר: נמצאו קשרים מובהקים בין שלושה מתוך ארבעת תת-מדדי תפיסת המחלה לבין דיכאון: קשר חיובי בין תפיסת המחלה - השלכות לטווח קצר והשלכות לטווח ארוך לבין דיכאון, וקשר שלילי בין תפיסת המחלה – שליטה לטווח הקצר לבין דיכאון.

בבדיקת השאלה האם המשאב האישי – מסוגלות עצמית והמשאב הסביבתי-קונפליקטים משפחתיים, מתווכים את הקשר בין תפיסת המחלה וסימפטומים דיכאוניים נמצאו קשרים דו-משתניים מובהקים רק בין שני מדדי תפיסת המחלה - השלכות לטווח הארוך ושליטה לטווח הקצר- לבין מסוגלות עצמית, ובין מסוגלות עצמית לבין דכאון. בדיקת התיווך במודל רגרסיה לינארית היררכית בשיטת ENTER הצביעה על תיווך מלא של הקשרים בין משתני תפיסת המחלה לבין סימפטומים דיכאוניים על ידי מסוגלות עצמית. בדיקת שאלת התיווך באמצעות מבחן Sobel הראתה תיווך מובהק. לעומת זאת, לא נמצא תיווך על ידי המשתנה קונפליקטים משפחתיים.  

בבדיקת השאלה האם המשתנה ההתנהגותי - היענות לטיפול העצמי מתווך את הקשר בין תפיסת המחלה וסימפטומים דיכאוניים נמצאו קשרים דו-משתניים מובהקים בין שני מדדי תפיסת המחלה- השלכות לטווח הארוך ושליטה לטווח הקצר -  לבין היענות לטיפול העצמי, ובין היענות לטיפול העצמי לבין סימפטומים דיכאוניים. בדיקת התיווך במודל רגרסיה לינארית היררכית בשיטת ENTER  הצביעה על תיווך מלא של הקשר בין תפיסת המחלה לסימפטומים דיכאוניים על ידי היענות לטיפול העצמי, שהיה מובהק בבדיקה באמצעות מבחן Sobel.

בבדיקת השאלה האם מסוגלות עצמית ו/או קונפליקטים משפחתיים ממתנים את הקשר בין תפיסת המחלה וסימפטומים דיכאוניים, לא נמצאה השפעה ממתנת של המשתנה מסוגלות עצמית. מאידך, נמצאה תרומה מובהקת של האינטראקציה בין המשתנה תפיסת המחלה- השלכות לטווח הקצר לבין קונפליקטים משפחתיים שהצביעה כי ברמה גבוהה או ברמה בינונית של קונפליקטים משפחתיים יש קשר חיובי חזק ומובהק בין ההשלכות לטווח הקצר לבין סימפטומים דיכאוניים, בעוד שברמה נמוכה של קונפליקטים משפחתיים הקשר אינו מובהק.

בחינת תרומת כלל המשתנים להסבר סימפטומים דיכאוניים הראתה כי מבין כלל משתני המחקר, המשתנים תפיסת המחלה- השלכות לטווח הקצר והיענות לטיפול העצמי הם בעלי תרומה מובהקת  לסימפטומים דיכאוניים. לבסוף, לא נמצא קשר בין סימפטומים דיכאוניים לאיזון גליקמי.

מגבלות המחקר: הנתונים מתבססים על דיווח סובייקטיבי של המתבגר ממקור ראשון בעת המתנה לביקור במרפאה. דיווח זה עלול להיות דיווח מוטה ולא מלא שכן הודאה בקשיים אינה פשוטה למתבגרים. בנוסף התבססות על דיווחו של המתבגר בלבד מגבילה את הראייה של כלל המשפחה. איסוף נתונים בנקודת זמן אחת לא מאפשר להסיק על סיבתיות.

חשיבות והשלכות המחקר: חשיבות המחקר הינה בהבנה מעמיקה יותר אודות גורמים התורמים לדיכאון בקרב מתבגרים חולי סוכרת. ממצאי המחקר מצביעים על חשיבות ממדי תפיסת המחלה של המתבגר כתורמים להסתגלות הנפשית של המתבגר, ובפרט על חשיבות המשתנה תפיסת המחלה- השלכות לטווח הקצר אשר נמצא כתורם באופן ישיר ומובהק לדיכאון. דהיינו, מתבגרים אשר תופסים את המחלה כבעלת השלכות רבות על היום-יום ולמעשה כמשפיעה באופן שלילי על חייהם, נמצאים בסיכון גבוה יותר לדיכאון. בנוסף, התרומה הישירה של היענות לטיפול העצמי, ההשפעה המתווכת של מסוגלות עצמית וההשפעה הממתנת של קונפליקטים משפחתיים מוסיפה תמיכה תיאורטית ואמפירית לממצאי מחקרים קודמים על תרומתם של משתנים לדיכאון. זיהוי מוקדם של גורמים אלו יכולים לסייע באיתור מתבגרים בסיכון גבוה לפגיעה ברווחה הנפשית ובהתאם ליצור התערבויות עם מתבגרים ומשפחות אלה. תכניות התערבות של הצוות המטפל במרפאות סוכרת אשר שמות דגש על הפחתת ההשלכות השליליות של המחלה על חיי היום יום של המתבגר, ושיפור ההיענות לטיפול העצמי יכולות לסלול את הדרך לשיפור בבריאותם הנפשית של מתבגרים אלו. בנוסף, התערבויות לחיזוק תחושת המסוגלות העצמית ולאיתור מוקדם של מתבגרים המדווחים על רמה גבוהה או בינונית של קונפליקטים משפחתיים יכולים באופן עקיף לתרום לשיפור הבריאות הנפשית של המתבגרים.