השפעת התערבות קוגניטיבית-התנהגותית זוגית כאשר אחד מבני הזוג סובל מתסמונת פוסט-טראומטית על תסמינים פוסט-טראומטיים, מצוקה נפשית, אלימות ושביעות רצון בזוגיות

סטודנט/ית
שטרית רותם
שנה
2025
תואר
MA
תקציר

מחקרים רבים בארץ ובעולם מצביעים על ההשפעות ארוכות הטווח של תסמונת פוסט-טראומטית (תפ"ט) על הפרט, מערכות היחסים שלו וסביבתו הקרובה. המחקרים מראים כי לתפ"ט יש השפעה משמעותית על מערכת היחסים הזוגית, המתבטאת בין היתר בירידה בשביעות הרצון ובאינטימיות הזוגית, לצד עלייה בביטויי כעס, ביקורת ואף אלימות כלפי בן או בת הזוג. המחקר הנוכחי התמקד בהשפעתה של התערבות קוגניטיבית-התנהגותית זוגית (Cognitive Behavioral Conjoint Therapy - CBCT) (Monson et al., 2010) על תסמינים פוסט-טראומטיים, מצוקה נפשית, אלימות ושביעות רצון בזוגיות, בקרב זוגות שאחד מבני הזוג סובל מתפ"ט. הנחת היסוד של התערבות זו היא כי קיימים תהליכים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים תוך-אישיים ברמת הפרט, שורד הטראומה, לצד תהליכים דיאדיים-זוגיים. התהליכים התוך-אישיים והתהליכים הדיאדיים-זוגיים משפיעים זה על זה ומעצבים את התפקוד האישי והזוגי. בשל כך, התערבות זו שואפת להפחית את המצוקה הפוסט-טראומטית של האדם עם התפ"ט, המצוקה הנלווית של בני הזוג ואלימות זוגית, ולשפר את היחסים הזוגיים. 

על פי השערות המחקר, CBCT תוביל להפחתה בסימפטומים הפוסט-טראומטיים בקרב המטופל המתמודד עם התפ"ט ובמצוקה הנפשית (סומטיזציה, דיכאון וחרדה) בקרב שני בני הזוג. כמו כן, שוער כי CBCT תביא לירידה בשימוש במדדי האלימות של בן הזוג המתמודד עם התפ"ט כלפי בן/בת הזוג ותביא לשיפור בשביעות הרצון בזוגיות בקרב שני בני הזוג.

כחלק ממחקר התערבותי מבוקר (RCT - Randomized controlled trial), כמותני ופרוספקטיבי, השתתפו במחקר הנוכחי 19 זוגות, כאשר אחד מבני הזוג אובחן כסובל מתפ"ט. בסך הכל השתתפו במחקר 38 משתתפים: 19 מטופלים ו- 19 בני/בנות זוג שטופלו בקליניקה להתערבות קוגניטיבית-התנהגותית זוגית (CBCT) בעקבות מצוקה פוסט-טראומטית באוניברסיטת בר-אילן. 63.2% מהמטופלים היו גברים ו- 36.8% נשים (ובני הזוג בהתאמה לכך).

המשתתפים מילאו שאלוני דיווח עצמי במהלך השתתפותם במחקר וכן עברו הערכה קלינית הכוללת ראיונות מובנים והערכה פיסיולוגית. פרוטוקול הטיפול כלל 15 מפגשיםשבועיים של 90-75 דקות ושלושה מפגשי הערכה (בסך הכל 18 מפגשים). הנתונים נאספו בשתי נקודות זמן: נקודת זמן T1 - לפני תחילת ההתערבות בשלב ההערכה, ונקודת זמן T2 - בסיום ההתערבות לאחר 15 מפגשים טיפוליים. כל אחד מבני הזוג מילא שאלונים לדיווח עצמי בנוגע למצוקה נפשית, אלימות ושביעות רצון בזוגיות, והמטופל עם התפ"ט מילא בנוסף שאלון לבחינת סימפטומים פוסט-טראומטיים.  

ממצאי המחקר העיקריים הראו כי לאחר ההשתתפות ב- CBCT, נמצאה ירידה מובהקת בסימפטומים פוסט-טראומטיים ובמצוקה הנפשית בקרב מטופלים המתמודדים עם התפ"ט, אך לא נמצאה הפחתה מובהקת במצוקה הנפשית בקרב בני הזוג. בשונה מהמשוער, לא נמצאה הפחתה מובהקת במדד האלימות בקרב מטופלים המתמודדים עם התפ"ט כלפי בני הזוג. לבסוף, נמצא שיפור מובהק בשביעות הרצון בזוגיות בקרב המטופלים. עם זאת, בקרב בני הזוג נמצאה דווקא ירידה מובהקת בשביעות הרצון בזוגיות.

ממצאים אלה שופכים אור על השפעותיה של התערבותCBCT  כהתערבות זוגית בעלת פוטנציאל לשיפור התפקוד האישי, הבין-אישי והזוגי בקרב בני זוג, אשר אחד מהם מתמודד עם תפ"ט. עם זאת, ממצאי המחקר הדגישו בעיקר את התרומה הפוטנציאלית עבור האדם המתמודד עם התפ"ט בעצמו, וטרם הובאו לידי ביטוי באופן מובהק ומספק יתרונותיה עבור בני הזוג. בכך, המחקר תורם להבנת מערך הקשרים בין המשתנים שנבדקו לאור ההשתתפות ב- CBCT ובהבחנה בין המטופלים עם התפ"ט ובין בני זוגם, כמו גם מאפשר לתת את הדעת על היבטים שיש לדייק במסגרת התערבות זו כדי להוביל לשיפור משמעותי בקרב בני הזוג. זאת, במטרה לשפר את ההתמודדות הניכרת עם השלכות התפ"ט על חיי היום-יום ועל התפקוד האישי, הזוגי והמשפחתי של אוכלוסייה זו.

תאריך עדכון אחרון : 29/06/2025