בחינת מאפייני תקשורת זוגית, בקרב זוגות בהם אחד מבני הזוג סובל ממצוקה פוסט טראומטית

פעמים רבות במהלך השירות הצבאי, נחשפים חיילים לאירועים טראומתיים, המהווים אירועים בלתי צפויים המסכנים חיים ומעוררים פחד עז, חרדה וחוסר אונים. חשיפה לאירועים מסוג זה עשויה להוביל להתפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית, המתאפיינות במגוון ביטויים קליניים, הכוללים גם שינוי בהתנהגותו של החייל ובתפקוד האישי והצבאי. הפרעת דחק פוסט טראומטית, עשויה להתפתח כחודש לאחר חשיפה לאירוע קשה וכוללת מגוון תסמיני טראומה בארבעה אשכולות עיקריים, ביניהם חוויה מחדש של הטראומה, שינויים בעוררות ובתגובתיות, הימנעות מגירויים ושינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח.

מעבר להופעת סימפטומים אלה, הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה להשפיע לא רק הלוקים בה, אלא גם על בני משפחותיהם, על מערכת היחסים הרומנטית עם בת הזוג ועל האופן בו הם מקיימים אינטראקציה זוגית. פוסט-טראומה משפיעה באופן הדדי על מערכות יחסים רומנטיות, כך שהחמרה באחד מוביל להחמרה בשני ולהיפך. ממצא זה מדגיש את החשיבות וההשפעה המשמעותית של מערכת היחסים הרומנטית על הבריאות הנפשית של בן הזוג.

אחד התסמינים הבולטים שמשפיעים על מערכת היחסים הזוגית הוא קהות רגשית, הפוגעת באינטימיות הרגשית והמינית בין בני הזוג. לצד זאת, תסמין ההימנעות מוביל לירידה משמעותית בפעילויות משותפות, כולל כאלו המחזקות ומשמרות את הזוגיות. כתוצאה מכך, מערכות יחסים שבהן אחד מבני הזוג נפגע טראומה צבאית מתאפיינות באיכות קשר ירודה וברמות נמוכות של שביעות רצון זוגית (Taft et al, 2011).

אחד האמצעים המרכזיים במערכות יחסים אינטימיות הוא איכות התקשורת בין בני זוג. תקשורת בין אם היא חיובית או שלילית נמצאה כקשורה לשביעות רצון ביחסים, כאשר תקשורת חיובית קשורה לשביעות רצון גבוהה יותר ביחסים ועשויה לסייע לבני הזוג גם במצבי משבר. מחקרים מראים כי הדבר נכון גם לגבי זוגות, בהם אחד מבני הזוג סובל ממצוקה פוסט טראומטית וכי תסמיני טראומה עשויים לשבש את איכות התקשורת בין בני זוג.

המחקר הנוכחי מבקש להרחיב את הידע אודות דפוסי התקשורת של בני הזוג, בהם הגבר נפגע טראומה ממסגרת צבאית, תוך התייחסות לקשר בין שביעות הרצון ביחסים לבין רמת תסמיני טראומה של הנפגע. מידע זה עשוי לסייע למטפלים ואנשי מקצוע נוספים בעבודה עם זוגות במטרה להיטיב את מנגנוני התקשורת ביחסים ובהמשך לכך לעלות את איכות התקשורת ואת שביעות הרצון ביחסים.

שיטה: המחקר כלל ניתוח משולב של נתונים כמותניים ואיכותניים. משתתפי המחקר כללו 15 זוגות הטרוסקסואלים, בהם הגבר סובל ממצוקה פוסט טראומטית עקב השירות הצבאי. הזוגות פנו לטיפול זוגי במסגרת הקליניקה לטיפול זוגי באוניברסיטת בר אילן. במהלך ההערכה בקליניקה, הזוגות השתתפו בתרגיל שיח שכלל שני שלבים. ראשית, שלב החוויה החיובית, בו כל אחד מבני הזוג התבקש, בתורו, להעלות חוויה חיובית משותפת ולדון בה עם בן או בת הזוג במשך 6 דקות. לאחר מכך, שלב החוויה השלילית, בה כל אחד מבני הזוג התבקש, בתורו, לדון במשך 6 דקות בשאלה: "כיצד הטראומה השפיעה על הזוגיות?"

תרגיל השיח נותח בשני אופנים, הראשון ביניהם התמקד במספר מאפיינים עיקריים, שהגדירו את איכות התקשורת בין בני הזוג, ואלו עלו מקריאה חוזרת של השיחות וספירתם. מאפייני התקשורת שעלו הם: מספר מילים בהם השתמשו בני הזוג, דיבור ב"אנחנו" ומספר ביטויים רגשיים חיוביים או שליליים. במקביל, נאסף מידע על שביעות הרצון של הגבר מהיחסים ועל רמת המצוקה שלו באמצעות שאלוני דיווח עצמי. הניתוח כלל מתאמים בין המדדים השונים בהתאם להשערות המחקר ומצא בעיקר קורלציות גבוליות, המצביעות על מגמה לקשר בין המדדים השונים, ביניהם בין איכות התקשורת לתסמיני הטראומה ושביעות הרצון ובין תסמיני הטראומה של הגבר ורמת שביעות הרצון שלו מהיחסים.

החלק השני בניתוח תרגילי השיח התבצע באופן איכותני, בו השיחות תומללו, נותחו והובילו לזיהוי מספר תמות מרכזיות המעידות על המצוקה הניכרת בקרב הזוגות. אחת התמות הבולטות הייתה "השלילי זולג", שמשמעותה שלמרות וכאשר בני הזוג התבקשו לשוחח על חוויה חיובית, הם התבקשו להישאר בה ולשוחח עליה, השיחה זלגה והכילה חלק ניכר מהזמן חלקים שליליים. בהתייחס לשאלה "כיצד הטראומה השפיעה על הזוגיות?" בני הזוג הרבו לשתף באתגרים וקשיים בזוגיות, שהעלו תחושות של כאב, אובדן ועצב. בנוסף, עולה כי בני הזוג מתקשים בזיהוי ושיום רגשות, הן שליליים והן חיוביים, מה שמוביל למיעוט בשיתוף רגשות אלו. למרות האתגר והכאב בחלק זה, עלתה באופן בולט תמת "התקווה", שהדגישה את הרצון והשאיפה לחיים טובים ומלאים יותר.

פרק הדיון מוביל למסקנות המחקר לאור הספרות התיאורטית בנושא. הדיון מחולק לארבעה חלקים מרכזיים. החלק הראשון מתמקד בניתוח התמות שעלו מהשיח על חוויה חיובית משותפת ומהדיון בשאלה כיצד הטראומה השפיעה על הקשר הזוגי. החלק השני עוסק בבחינת הקשרים בין תסמיני הטראומה של בן הזוג, שביעות רצונו מהקשר ומאפייני התקשורת בין בני הזוג. בחלק השלישי, משולבים הממצאים האיכותניים והכמותיים, כדי ליצור תמונה כוללת של מורכבות מערכת היחסים, תוך זיהוי מאפייני תקשורת שעשויים לתרום לשיפור הקשר ואיכותו. החלק הרביעי והאחרון מתמקד בתרומת המחקר לפרקטיקה הטיפולית וביישומיו בעבודה עם זוגות המתמודדים עם טראומה.

חשיבות המחקר הנוכחי טמונה ביכולתו להציע על נקודות מבט שונות באשר לתקשורת בין בני זוג, בהם הגבר נפגע טראומה צבאית. בימים אלה, בהם מדינת ישראל שרויה במלחמה קשה ומתמשכת, הרלוונטיות של המחקר הנוכחי מתחדדת. השלכות המלחמה נוגעות לכל אזרחי המדינה, אך במיוחד למשרתים בעלי המשפחות הנמצאים בקו החזית, החשופים לסיכון מתמיד לפגיעות פיזיות ונפשיות, ומוצאים עצמם בדחיקה לאחר מספר סבבי מילואים, כאשר בת הזוג, שנותרה בעורף, מנהלת לבדה את ענייני הבית. השפעה זו עשויה לזלוג למעגלים קרובים נוספים, שבראשם בנות זוגם ובהמשך לכך, מערכת היחסים הזוגית עשויה לספוג פגיעות משמעותיות.

מסקנות המחקר מדגישות את החשיבות של הכרה והבנה מעמיקה של מאפייני התקשורת בין זוגות, שבהם אחד מבני הזוג מתמודד עם פוסט-טראומה. הבנה זו עשויה לתרום לשיפור התקשורת הזוגית, להפחתת תסמיני הפוסט-טראומה ולשיפור שביעות הרצון מהיחסים בין בני הזוג. תובנות המחקר עשויות לספק תרומה משמעותית לעבודה קלינית, על ידי הרחבת הידע והכוונה בטיפול בזוגות אלו. המחקר מדגיש את הצורך בהפניית תשומת הלב לקשיים התקשורתיים שמאפיינים מערכות יחסים מסוג זה, תוך עידוד של שיתוף רגשי, שעשויים לחזק את הקשר בין בני הזוג ולטפח הבנה ואינטימיות במערכת היחסים.