חוויית השירות הצבאי של צעירים וצעירות החיים בעוני

מאז הקמתו מהווה צבא ההגנה לישראל גוף בעל תפקידים חברתיים, נוסף לאלו הביטחוניים. אחת ממשימותיו החברתיות היא טיפוח אוכלוסיות מוחלשות ויצירת אינטגרציה חברתית. לאורך השנים הפך צה"ל למעין "בית ספר לישראליות" ולגוף המקנה הון חברתי וסימבולי למשרתים בו. לכן, שירות בצבא בכלל ושירות בתפקיד משמעותי בפרט, מהווה הזדמנות עבור צעירים החיים בעוני לשנות את מיקומם החברתי. עם זאת, על אף היתרונות הטמונים בשירות צבאי וחובת הגיוס החלה על צעירים בישראל, עבור צעיר אשר הוא או משפחתו מתמודדים עם עוני אין השירות דבר של מה בכך.

מטרתו של מחקר זה היא להבין כיצד חווה חייל החי בעוני את השירות הצבאי ולבחון כיצד נחווה המפגש של שלושה עולמות תוכן על ידי הפרט; השירות בצה"ל, עוני ותקופת ה"בגרות בהתהוות"- השלב ההתפתחותי בו נמצאים צעירים בגילאי 18-26. על מנת ללמוד אודות חוויה זו נערך מחקר איכותני בגישה פנומנולוגית, במסגרתו רואיינו 13 חיילים וחיילות משוחררים מרקעים מגוונים בראיון עומק חצי מובנה. הגדרת העוני במחקר זה התבססה על תפיסתו הסובייקטיבית של הפרט- גישה המודדת עוני על פי תחושותיו של האדם ותפיסתו של הפרט את מצבו החברתי, הכלכלי והאישי. ניתוח הממצאים התבצע בשיטת ניתוח תוכן וקטגוריזציה של הנושאים שעלו בראיונות, עד הגעה לרוויה.

ממצאי המחקר מורכבים מחמישה פרקים. הראשון משול לפרולוג המהווה בסיס לחוויית השירות על רקע מחסור בהון חומרי והחמרתו של מחסור זה בתקופת השירות הצבאי. לצד זה, נמצא כי חיילים החיים בעוני מתמודדים עם מצבי עוני ייחודיים לתקופת השירות. נוסף למחסור בהון החומרי, נמצא במחקר כי לעוני יש משמעות במערכות היחסים המתקיימות בין החייל לבין סביבתו; מול קבוצת השווים והמערכת הצבאית (המורכבת מדרג פיקודי וגורמי עזרה). הסביבה, קבוצת השווים והמערכת הצבאית, מהווים גורמים מרכזיים באופן בו חווה הפרט את שירותו הצבאי. על כן, הפרק השני מציג את מערכת היחסים של הפרט עם קבוצת השווים, כאשר התחושות המרכזיות המתוארות על ידי המשתתפים הם חוסר הבנה של קבוצת השווים את חייהם וחוסר שייכות על רקע העוני. חוסר ההבנה והשייכות מובילים לא אחת את החייל החי בעוני לחוש "אחר", בין אם הוא מוציא עצמו מהקבוצה ובין אם הוא נפלט על ידי הקבוצה. כתוצאה מכך בחרו הרוב המוחלט של משתתפי המחקר להסתיר את מצבם הכלכלי ולעיתים אף את סיפור חייהם מקבוצת השווים. הפרק השלישי מציג את מערכת היחסים של הפרט עם המערכת הצבאית, כאשר נמצא בראיונות כי הקשר של החייל עם מפקדו הישיר הוא קשר משמעותי ביותר, אולי הקשר החשוב ביותר בהבניית חוויית השירות של הפרט. פרק זה מחולק לתתי פרקים המתארים את הסוגיות המרכזיות בקשר שבין החייל למערכת: אמון, ניראות, חודרנות ופגיעה בפרטיות ועזרה. פרק הממצאים הרביעי מפרט את מערכת הלחצים שחווה חייל החי בעוני, המורכבת מהקשיים והאתגרים שבעצם השירות הצבאי כאשר מתווסף לכך הלחץ הכלכלי. מפגש לחצים זה נקרא במחקר "קונפליקט לחצים מתחרים" ונמצא ככזה המייצר השלכות בשני רבדים: רובד רגשי-נפשי ורובד התנהגותי-תפקודי. הפרק האחרון "החלום ושברו", מציג את הסיבות לפער שבין התקוות שתלו משתתפי המחקר בשירותם הצבאי והחלום שחלמו לבין המציאות, בה לרוב החלום לא התממש.

הדיון בממצאי המחקר מתאר את חוויית השירות הצבאי של החייל החי בעוני תוך אינטגרציה בין התיאוריה לממצאי המחקר. חוויית השירות הצבאי מובאת כמורכבת מחוויותיו הרגשיות של הפרט, המתקיימות בתוך מערכות יחסים ובתוך ההקשר הצבאי, ומחוויותיו הקונקרטיות בשירות. הדיון בממצאים נעשה בתוך מסגרת תיאורטית של פרדיגמת "עבודה סוציאלית מודעת עוני" ומציג את שלושת מעגלי המחסור כפי שבאים לידי ביטוי בצבא: מעגל המחסור הראשון מתאר את חוויית המחסור החומרי של חייל המשרת בצבא ואת ייחודיותה, הנובעת בין היתר מעצם היות הצבא מוסד טוטאלי הפועל מתוך תפיסה שמרנית כלפי עוני. מעגל המחסור השני מתאר את אי השוויון בהזדמנויות שחווים חיילים החיים בעוני. מעגל המחסור השלישי דן בהונם הסימבולי הנמוך של משתתפי המחקר והשפעתו על שירותם הצבאי, בדגש על מערכות היחסים שהם מקיימים עם הסובבים אותם, הכוללות תהליכי "האחרה" וחוויות של "מיקרו-אגרסיות" אשר באות לידי ביטוי באופן ייחודי לצבא. בדיון אודות מעגלי המחסור מוצגות גם אסטרטגיות ההתנגדות לעוני בהם משתמשים משתתפי המחקר במהלך השירות הצבאי, על פי המודל של רות ליסטר. במחקר זה, כמו במחקרים קודמים, עולה כי חיילים החיים בעוני מתנגדים לעוניים ומנסים להתמודד עימו באופן אקטיבי בצורות הייחודיות לתקופת השירות הצבאי ובאופן הדורש סוכנות ויכולת פעולה. נמצא כי נעשה שימוש בשלוש אסטרטגיות מתוך ארבע: להסתדר (Getting by), להיחלץ מ- (Getting Out) ולהחזיר ל- (Getting Back at). זאת ועוד, הממצאים העלו שתי מסגרות תיאורטיות המוצגות בדיון והן "עוני ביחסים" ו"קונפליקט לחצים מתחרים". הראשונה, "עוני ביחסים", מוצגת כבסיס תיאורטי לדיון אודות מערכות היחסים של הפרט עם סביבתו המהוות גורם אקוטי בהבניית חוויית השירות הצבאי שלו. חשיבות קבוצת השווים נובעת מהשלב ההתפתחותי בו נמצאים צעירים והוא "בגרות בהתהוות". לצד זאת, עלתה חשיבותו של המפקד הישיר של החייל וכיצד הכרתו בכאבו של החייל ורגישות לצרכיו מהווה גורם משפיע על השתלשלות השירות הצבאי ועל חוויית הפרט. השנייה, "קונפליקט לחצים מתחרים", דנה במפגש שבין שלושה לחצים: לחץ כלכלי, הלחץ להתגייס ולהשלים שירות צבאי והלחץ הנובע מהשירות עצמו. הצטלבות לחצים זו מביאה לא אחת את החייל להיות קרוע בין מצבו האישי- הבית, לבין חלומו להשלים שירות- הצבא. מתח זה מביא לידי ביטוי את חוויית העוני הייחודית לחיילים, כמו גם את המתח שבין רצונו של הצעיר החי בעוני לנסות להיחלץ מהעוני על ידי שירות בצבא, לבין הקושי הטמון במשימה זו כתוצאה מכך שהוא מתמודד עם עוני. בסוף הדיון מוצעים שלושה פתרונות העולים ככאלה שביכולתם לצמצם מתח זה: התאמת פרקטיקות הסיוע החומרי לצרכיהם של החיילים החיים בעוני, יצירת חיבור ומפגש בין מנגנוני הסיוע החומריים לאלו הרגשיים, והנחלת גישה רגישת עוני בקרב המפקדים בצבא.

חשיבות המחקר טמונה בתרומתו לשלוש מסגרות תיאורטיות, כל אחת בנפרד וכן בחיבור שבין שלושתן: תופעת העוני, שלב ה"בגרות בהתהוות" ושירות בצבא. חקירת המפגש בין חיים בעוני לבין שירות צבאי מהווה גם הרחבה של המחקר הקיים בתחום העוני והן בחקר מוסדות טוטאליים. כמו כן,  חקירת העוני בשלב התפתחותי "בגרות בהתהוות" מהווה גם כן חידוש והרחבה של התיאוריה הקיימת. זאת ועוד, ממצאי המחקר וההצעות הפרקטיות המוצעות בסופו נובעים מתוך קולם של החיילים החיים בעוני ומכך, כולי תקווה, שבכוחם להיטיב באופן משמעותי את חוויית השירות הצבאי של חיילים החיים בעוני, באם יובאו לידי יישום.