לידה כאירוע טראומטי עבור אבות נוכחים, בראי מודלים קוגנטיביים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית: הקשר בין תפיסות שליליות של אירוע הלידה לבין התפתחות תסמינים פוסט-טראומטיים

מבוא

בעשורים האחרונים קיימת ציפייה חברתית ברורה, לפיה על האב לעתיד ללוות את בת זוגו בלידה. יחד עם זאת, תפקידו של האב בחדר לידה איננו מוגדר.  עד היום ידוע מעט מאוד אודות ההשפעה של נוכחות זו על מצבו הנפשי של האב. חלק מהמחקרים המצביעים על השפעות חיוביות של נוכחות האב בלידה על היחסים בין בני הזוג בתפקידם ההורי ועל יחסי אב-תינוק (Bowen & Miller, 1980), ועל מידת הרווחה הכללית שדווחה על ידי היולדת (Gungor & Beji, 2007; Somers-Smith, 1999). ישנם גם מחקרים המתמקדים בהשלכות שליליות של לידה על מצבם הנפשי של האבות הטריים. למשל, נמצא בספרות, כי גברים שהביעו שביעות רצון נמוכה מהלידה, דיווחו על יותר תסמינים של דכאון, מאשר הגברים שהביעו יותר שביעות רצון מהלידה (Greenhalgh, Slade & Spiby, 2000).

ידוע מהספרות כי דיכאון לאחר אירוע טראומטי קיים בקומורבידיות גבוהה עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) (Stander, Thomsen & Highfill-McRoy, 2014). נמצא שיחסית לרמות הדחק במהלך ההיריון ואחריו, אבות חשים את רמות הדחק הגבוהות ביותר במהלך הלידה (Johnson, 2002). במחקר שבדק תסמינים פוסט-טראומטיים אצל גברים שליוו את בנות זוגם בלידה,  12% דיווחו על רמה גבוהה של הימנעות או עוררות יתר, או תסמינים חודרניים (Bradley, Slade & Leviston, 2008).  בנוסף, נמצא במחקר זה, שנוכחות ברגע הלידה הייתה אחד הגורמים המנבאים לתסמינים פוסט-טראומטיים בקרב גברים שליוו את בנות זוגם בלידה.

מספר מחקרים מרמזים על כך שעשוי להיות קשר בין תפיסות סובייקטיביות של אירוע הלידה על ידי האב לבין תחושות שליליות לאחר האירוע. מודל קוגניטיבי של הפרעת דחק פוסט- טראומטית אשר פותח על ידי אהלרס וקלארק (Ehlers & Clark, 2000) מספק הסבר אפשרי לקשר זה. לפי מודל זה, האירוע הטראומטי אינו נתפס על ידי הסובלים מ- PTSD כאירוע חד-פעמי, אלא הם מייחסים לו יכולות השפעה גורפות על עתידם (Ehlers & Clark, 2000). ההכללה לעתיד יוצרת אמונות שליליות לגבי העצמי, כגון "אני מושך אסונות" או "דברים רעים תמיד קורים לי". הערכות מסוג זה יוצרות פחד והימנעות.

מחקרים מצביעים על כך שגברים רבים חווים מגוון רחב של תגובות רגשיות שליליות במהלך ולאחר הלידה, הנובעות מתפיסה שלילית של אספקטים שונים של האירוע, כגון תפיסה של תפקוד עצמי, מידת התמיכה של הצוות הרפואי ופחד מלידה. במחקר שבדק את רמות הדחק שחוו אבות במהלך הריון, נבדקים שלדבריהם לא הצליחו לתמוך בבת זוגם במהלך הלידה חוו רמת דחק יותר גבוהה, מאשר הגברים שהרגישו שהצליחו בתפקיד התומך (Johnson, 2002). במחקר אחר נמצא שהעדר תמיכה מצד הצוות הרפואי השפיע על מצבו הרגשי של האב, והגביר את תחושת הזרות והייאוש שחש במהלך הלידה (Elmir & Schmied, 2015).  כמו כן, במחקר בקרב אבות לעתיד 13.6% מהנבדקים הפגינו פחד לידה, ונמצא קשר בין פחד לידה להורות לילד ראשון. רמות גבוהות של פחד היו קשורות לתפיסה שלילית של ההריון ושל הלידה המתקרבת והעדפה ללידה קיסרית (Hildingsson et al, 2014).

המחקר הנוכחי ביקש לבדוק מהי מידת שכיחות התסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית ורמה של פחד מלידה בקרב אבות שנכחו בלידה. בנוסף, מחקר זה בחן כיצד מאפיינים אובייקטיביים (סוג לידה שבו נכח האב) וסובייקטיביים של הלידה (תפיסות שליליות לגבי העצמי והעולם, רמת פחד מלידה, מידת מעורבות של האב בלידה ומידת שיתוף מידע על ידי הצוות הרפואי) קשורים לחומרה של תסמינים פוסט- טראומטיים בעקבות נוכחות בלידה.

השערות המחקר

השערות המחקר היו כי תמצא שכיחות מסוימת של גברים אשר סובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים ומפחד מלידה לאחר נוכחות בלידה, כאשר יימצאו הבדלים בחומרה של תסמינים פוסט-טראומטיים וברמת הפחד מלידה בין קבוצות הגברים השונות: גברים אשר נכחו בלידה שהסתיימה בניתוח קיסרי בחירום, הגברים שנכחו בניתוח קיסרי מתוכנן וגברים שנכחו בלידה רגילה. השערות המחקר האחרות היו שיימצא קשר בין מאפיינים סובייקטיביים של אירוע הלידה, כמו תפיסות שליליות, רמת פחד מלידה, מידת מעורבות של האב בלידה ומידת שיתוף מידע על ידי הצוות הרפואי, לבין חומרה של תסמינים פוסט- טראומטיים. בנוסף שוער כי יימצא קשר בין רמת פחד מלידה לבין מידת שיתוף מידע על ידי הצוות הרפואי.

שיטת המחקר

הנתונים נאספו באמצעות שאלון אינטרנטי למילוי עצמי, אשר פורסם בקבוצות ברשתות חברתיות ובפורומים אינטרנטיים המיועדים לאימהות, אבות ולהורים. המדגם הסופי כלל 224 גברים, אשר נכחו בלידת אחד מילדיהם לא פחות מחודשיים ולא יותר משנה לפני ההשתתפות במחקר. משתני המחקר נמדדו באמצעות שאלון דמוגרפי, שאלון לבדיקת חווית הלידה (W-DEQ B), שאלון לבדיקת הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PCL-5), שאלון תפיסות פוסט-טראומטיות (PTCI) ושאלון לבדיקת סגנון השתתפות של האב.

ממצאים

תוצאות המחקר מאששות את ההשערות כי תמצא שכיחות מסוימת של גברים אשר סובלים מרמה קלינית של תסמינים פוסט-טראומטיים לאחר לידה (7.9%) ואת ההשערה כי תמצא שכיחות מסוימת של גברים אשר סובלים מפחד מלידה לאחר נוכחות בלידה (6.33%). כמו כן, אוששו ההשערות כי יימצאו הבדלים בחומרה של תסמינים פוסט- טראומטיים וברמת פחד בהתאם לסוג לידה שבו נכח האב. כך תסמינים פוסט- טראומטיים חמורים ביותר נמצאו בקרב הגברים אשר נכחו בלידה בניתוח קיסרי מתוכנן. לעומת זאת, רמת פחד הגבוהה ביותר נמצאה בקרב הגברים אשר נכחו בלידת קיסרי בחירום. בנוסף, אוששו השערות המחקר בדבר הקשר בין חומרת תסמינים פוסט- טראומטיים לבין תפיסות שליליות ובין רמת פחד מלידה לבין מידת שיתוף מידע על ידי הצוות הרפואי. עם זאת, לא אוששו השערות המחקר בדבר הקשר בין חומרת תסמינים פוסט- טראומטיים לבין רמת פחד מלידה, מידת מעורבות של האב בלידה ומידת שיתוף מידע על ידי הצוות הרפואי.

מסקנות

ממצאי המחקר מצביעים על כך כי ישנם גברים אשר סובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים ומפחד מלידה לאחר נוכחות בלידה ומרמזים על כך שייתכן שחומרת התסמינים הפוסט-טראומטיים ורמת הפחד מלידה קשורים לסוג הלידה שבה נכח האב. לתובנות אלו עשויות להיות השלכות חשובות ברמה הפרקטית, כאשר אחת האפשרויות לשינוי היא  גיבוש של מדיניות רשמית ברורה שמקובלת על הצוות הרפואי לגבי תפקידו של האב בחדר הלידה ולגבי היחס של הצוות כלפי הנוכחות שלו. ממצאי המחקר הנוכחי מדגישים את החשיבות של שיתוף מידע לגבי מצבם של היולדת והעובר על ידי הצוות הרפואי. גברים רבים חשים בלבול לגבי התפקיד שלהם בלידה, דבר שעשוי להשפיע בהמשך על מצבם הנפשי ועל הקשר שלהם עם בת הזוג ועם היילוד. קבלת מידע מהימן מהצוות הרפואי אודות מצבם של יקיריהם עשויה לפחית את רמת הפחד.