השפעות הטיפול בפוגעים מינית על חוויית מטפלים גברים ונשים במרחב הציבורי, המקצועי והמשפחתי

מטפלים הנחשפים לתכנים טראומטיים בקשר עם מטופליהם עימם הם עומדים בקשר אמפתי, עלולים לחוות חוויות שליליות בשל עבודתם. חוויות אלו מוכרות בספרות המקצועית כטראומטיזציה משנית (Secondary Traumatic Stress) (Figley, 1995; Pearlman & Saakvitne, 1995). הן כוללות תסמיני פוסט טראומה קלאסיים, לצד שינויים בסכמות חשיבה המכונה טראומטיזציה עקיפה ותסמיני מצוקה נוספים. הספרות הקיימת עסקה ברובה במטפלים בנפגעי טראומה, כאשר מקצתה בוחנת מה חווים מטפלים בפוגעים בכלל ומטפלים בעברייני מין בפרט.

סקירת הספרות המחקרית שבחנה כיצד משפיעה העבודה הטיפולית עם עברייני מין על מטפלים נשים וגברים כאחד חושפת שזו משפיעה הן על חוויותיהם והן על תפקודם במרחבי החיים השונים ובכללם במרחב האישי, המשפחתי והמקצועי. עם זאת, מהסקירה עולה בברור שההשפעה על תפקודם בתוך המשפחה ובעיקר כהורים מוגבלת מאוד. כדי להתחיל ולמלא חסר זה אחת ממטרות המחקר היתה להרחיב את הידע הקיים באשר לאופן בו משפיעה העבודה הטיפולית עם עברייני מין על מטפלים, גברים ונשים, בחיי היומיום ובעיקר על תפקודם כהורים. המטרה השניה התמקדה בניסיון להרחיב את ההבנה בהתייחס ליכולת המוגבלת של המטפלים לשתף במה שעובר עליהם הן במרחב העבודה והן את בני ובנות זוגם בבית. להבנה זו חשיבות רבה לאור עדויות מחקריות חוזרות ונשנות שלתמיכה מעמיתים ומבני משפחה חשיבות רבה בהתמודדות עם טראומטיזציה משנית.

ראיונות עומק מובנים למחצה עם  נערכו עם 18 מטפלים בעברייני מין בשירות המבחן למבוגרים בישראל, מהם תשע נשים ותשעה גברים, בהתבסס על הגישה הפנומנולוגית (Giorgi, 1997; Patton, 2002).

ממצאי המחקר מראים שלטיפול בעברייני מין השלכות שליליות בכמה ממרחבי החיים של המטפלים, גברים ונשים כאחד. קבוצת ממצאים ראשונה חושפת את השפעות הטיפול בעברייני מין על החוויה הרגשית של המטפלים במרחב הציבורי, ביחסיהם האינטימיים עם בני ובנות זוגם וביחס לשלום ילדיהם. המטפלים, גברים ונשים חוו חרדה וחשדנות בהיותם במרחב הציבורי ודאגה ניכרת לשלום ילדיהם, כשיחסיהם עם בני ובנות זוגם הושפעו גם הם. קבוצת מחקרים שניה חושפת שהמטפלים, גברים ונשים, אינם מקבלים תמיכה מעמיתיהם לעבודה ומבני זוגם. נהפוך הוא. הם חווים ביקורתיות, סלידה ואף דחיה בשל עבודתם עם פוגעים מינית הן מצד סביבתם הרחוקה והן מצד קרוביהם והם נמנעים מלשתף את עמיתיהם ואת בני זוגם בחוויות המורכבות של הטיפול בעברייני מין. התמונה המתקבלת מראה שמטפלים אלה חווים בדידות לצד התקפה "מבית ומחוץ".

המחקר הנוכחי הוא  אחד הראשונים המאפשר השוואה בין השלכות הטיפול בעברייני מין על גברים ונשים  תוך הארת  המשותף והנבדל בחווייתם בחיי היומיום ובתפקודם בתוך המשפחה ובעיקר כהורים. עוד הוא מרחיב את ההבנה באשר לחווית הבדידות של המטפלים וקושר אותה ליכולתם המוגבלת  לשתף הן את עמיתיהם במרחב העבודה והן את בני ובנות זוגם בבית במה שעובר עליהם. הדיון מציע הסברים מגוונים לחרדה ולפגיעה המאסיבית בסכמות החשיבה ולחוויות ההדרה והבידוד.