ד"ר נעמי אברמוביץ ז"ל

שלחו לחבר

ד"ר נעמי אברמוביץ' ז"ל

ח' תמוז תרפ"ב (4.7.1922) - י"ג סיון תשע"ו (18.6.2016)

ד"ר נעמי אברמוביץ היתה דמות בולטת בחינוך האקדמי בתחום העבודה הסוציאלית הקלינית בבר-אילן, ובישראל בכלל. היא נולדה בשנת 1922 בקארני, ניו ג'רסי. בשנות השפל הכלכלי הגדול, והיא עוד נערה, ירדה משפחתה מנכסיה ולאחר תקופה קשה, עקרה המשפחה למיאמי, שם התבססו מחדש, כאשר אביה (לפנים עורך דין צעיר) הקים ופיתח את המתנ"ס היהודי עבור הקהילה הצומחת. היא למדה באוניברסיטת מיאמי וקיבלה תואר מוסמך בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת טוליין בניו אורלינס, שם עבדה עם נפגעים פוסט-טראומטיים יוצאי מלחמת העולם השנייה.  

בשנות ה- 50 שבה לניו יורק ובשנים הבאות עבדה כעובדת סוציאלית קלינית, כמפקחת וכמנהלת בשירותי הרווחה  של ה- Jewish Board of Guardians, ה- Karen Horney Psychiatric Clinic וה- Metropolitan Center for Mental Health  בניו יורק. היא התגוררה בגרניץ' וילג' והיתה חלק מחוג חברתי של אינטלקטואלים ואמנים יהודים צעירים, רבים מהם בעלי תודעה ציונית. בשנת 1957 נישאה ליצחק (ארווינג) אברמוביץ, ובשנת 1964 החלה ללמד בביה"ס וורצויילר לעבודה סוציאלית של ישיבה יוניברסיטי. בשנות ה- 40 לחייה, עם שני ילדים בבית, חזרה לספסל הלימודים והשלימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה.

לאחר עלייתה ארצה בשנת 1973 היא החלה ללמד בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, שלימים הפך לביתה השני. היא זיהתה מיד מחסור בתחום ההכשרה של עובדים סוציאליים קליניים לעבודה טיפולית. כבעלת רקע עשיר בתחום זה, היא סייעה להקים את המגמה הטיפולית בביה"ס לעבודה סוציאלית בבר-אילן, וייסדה את התכנית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית. היא היתה בין הראשונים ללמד קורסים בסוגיות של מגדר, והיתה חברת המשלחת הישראלית לועידת האו"ם השלישית בענייני נשים בניירובי. במישור הציבורי, היא היתה חברת הוועד המנהל של ארגון נשים אקדמאיות ושל הוועדה למעמד האשה שליד עיריית ירושלים. היא שימשה כחברת ועדת ערר לפי חוק אימוץ ילדים, והיתה מעורבת במגוון פעילויות נוספות, בפרט בתחומים של מגדר ותכנון משפחה.  

דורות של תלמידים שלמדו אצלה המשיכו לשמור על קשר גם לאחר עשרות שנים, החל מנפגעי מלחמת יום כיפור שפנו לתחום בעקבות חוויותיהם הקשות, וכלה בחלוצי העובדים הסוציאליים מבין עולי אתיופיה.

עיסוקיה הרבים לא האפילו על פועלה כאם וכסבתא, והיו לה מערכות יחסים משמעותיות ומיוחדות עם כל אחת ואחד מנכדותיה ונכדיה. היתה לה יכולת נדירה להקשיב לאחר, להבין את מצוקתו ולהגיב בצורה אינטלגנטית אך אמפתית ופשוטה. בדרך זו, היא נגעה בחייהם של מאות אנשים וסייעה להם בתקופות קשות, לא רק מטופליה אלא גם תלמידים, ידידים ואחרים.