כוונת פנייה לעזרה בקרב נשים שהשתתפו בתוכנית איתור מקוונת לדיכאון סב-לידתי: גורמים מאפשרים על פי המודל ההתנהגותי לשימוש בשירותי בריאות

דיכאון סב לידתי (דס"ל) הוא מצב נפשי שכיח בהריון ועד שנה לאחר לידה ​(Jones, 2022)​, המאופיין במגוון תסמינים הפוגעים בתפקוד היומיומי של האם ​(Slomian et al., 2019)​ ובעל השלכות עליה ועל משפחתה​ (Bina, 2020)​. למרות שפותחו טיפולים יעילים רבים לדס"ל, רוב הנשים אינן מקבלות טיפול מתאים ​(Azale et al., 2016)​, ועל אף שדס"ל הינו בעיה נפשית נפוצה ​(Jones, 2022), נשים רבות לא פונות לעזרה נפשית מקצועית  (Bina, 2014). 

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון גורמים הקשורים לכוונת פנייה לעזרה נפשית בקרב נשים שהשתתפו בתוכנית איתור מקוונת לדס"ל, בהתבסס על המודל ההתנהגותי לשימוש בשירותי בריאות (Andersen, 1995). המחקר בדק גורמי נטייה (עמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית, סטיגמה חברתית כלפי אנשים שפונים לעזרה נפשית ותחושת בדידות), גורמים מאפשרים (מגע חברתי מקוון והעדפת שאלון מקוון על פני שאלון פרונטלי) וגורם צורך (חומרת תסמיני דס"ל). 

השערות המחקר היו שימצאו קשרים חיוביים בין עמדות חיוביות כלפי פנייה לעזרה נפשית, תחושת בדידות, מגע חברתי מקוון, העדפת שאלון מקוון וחומרת תסמיני דס"ל לבין כוונת פנייה לעזרה, וקשר שלילי בין סטיגמה לכוונת פנייה לעזרה. השערות נוספות היו כי משתנים אלו יסבירו את כוונת הפנייה לעזרה במודל הרגרסיה, וכי היסטוריה של טיפול נפשי תמתן את הקשר בין מגע חברתי מקוון לכוונת פניה לעזרה. 

במחקר השתתפו 726 נשים בתקופה הסב-לידתית, רובן (70.7%) לאחר לידה, שלא היו בטיפול נפשי בזמן איסוף הנתונים. הגיוס התבצע בשתי דרכים: נשים שנכנסו באופן עצמאי לאתר "עוברות את זה ביחד" של קרן בריאה, מילאו את שאלון האיתור ולאחריו נשאלו האם יסכימו להשתתף במחקר, ופרסום קישור ייעודי למחקר בקבוצות פייסבוק ורשתות חברתיות. גיל המשתתפות נע בין 22-51 שנים (M=33.14), 82.4% בעלות השכלה אקדמית, 73.2% בעלות הכנסה ממוצעת ומעלה ו -35% דיווחו על היסטוריה טיפולית.  המשתתפות מילאו שאלון איתור דס"ל (EPDS) ושאלונים נוספים, כאשר מחציתן צפו בסרטון המציג מגע חברתי מקוון של נשים שהתמודדו עם דס"ל והמחצית השנייה לא צפתה בסרטון. 

ממצאי המחקר הראו כי  בהתאם להשערת המחקר נשים שצפו בסרטון הפגינו כוונת פנייה גבוהה יותר באופן מובהק לעומת אלו שלא צפו, נמצא קשר חיובי מובהק בין עמדות חיוביות כלפי פנייה לעזרה ובין תחושת בדידות לכוונת פנייה לעזרה. חומרת תסמיני דס"ל הייתה הגורם בעל הקשר החזק ביותר עם כוונת הפנייה, אך באופן לא לינארי. כלומר, קשר חיובי חזק נמצא רק בקרב נשים עם ציון EPDS נמוכים יותר (מתחת ל-10). נמצא כי מודל הרגרסיה ההיררכית היה מובהק וכי במודל המיתון נמצא כי הסרטון השפיע באופן שונה על נשים עם וללא היסטוריה הטיפולית כתלות ברמת התסמינים, כך שאצל נשים עם היסטוריה טיפולית, הסרטון הגביר את כוונת הפנייה ללא קשר לרמת תסמיני הדס"ל, בעוד שבקרב נשים ללא היסטוריה טיפולית, השפעתו נמצאה רק כאשר רמת התסמינים הייתה נמוכה.

מסקנות המחקר מדגישות את החשיבות של זיהוי מוקדם של תסמיני דס"ל ואת יעילותן של התערבויות מבוססות מגע חברתי מקוון, במיוחד עבור נשים עם ניסיון טיפולי קודם. הממצאים מצביעים על כך שחומרת תסמיני הדיכאון הינה הגורם המרכזי המסביר כוונת פנייה לעזרה, אך השפעתה אינה ליניארית ועשויה להיות מותנית במאפיינים אישיים כמו היסטוריה טיפולית. התוצאות תומכות בפיתוח פלטפורמות איתור ותמיכה מקוונות המציעות נגישות ואנונימיות, תוך שילוב תכנים המפחיתים סטיגמה ומעודדים פנייה לעזרה מקצועית.  

חשיבות המחקר הינה בהיותו הראשון מסוגו הבוחן כוונת פנייה לעזרה בעקבות איתור מקוון לדס"ל, ובבחינת השפעתו של מגע חברתי מקוון בצורת צפייה בסרטון על כוונת פנייה לעזרה  בקרב נשים בתקופת הדס"ל. המחקר תורם להבנה מעמיקה של הגורמים המשפיעים על כוונת הפנייה לעזרה נפשית במקרים של דס"ל ומספק תובנות חשובות מאוד לפיתוח אסטרטגיות התערבות יעילות יותר.