רווחה נפשית בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית: תרומתם של: מסוגלות עצמית, אוטונומיה, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית ותחושת שייכות לקהילה

אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה, מתמודדים עם אתגרים רבים בכל הנוגע לשיפור בריאותם, איכות חייהם, זכויותיהם ורווחתם. הספרות בתחום מציינת כי הרווחה הנפשית הנתפסת בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה נמוכה יותר מכלל האוכלוסייה. בנוסף, ממצאי מחקרים מעידים על קשר חיובי בין המסוגלות העצמית הנתפסת, אוטונומיה נתפסת, תחושת שייכות ופרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה לבין הרווחה הנפשית הנתפסת של כלל האוכלוסייה וכן בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. כמו כן, ידוע שלרווחה נפשית נתפסת השפעה חיובית על אורח החיים של האדם בעל המגבלה הנפשית החמורה. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר שבין מסוגלות עצמית נתפסת, אוטונומיה נתפסת, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית נתפסת ותחושת שייכות לקהילה לבין הרווחה הנפשית הנתפסת של אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. המחקר התבסס על מודל אינטגרטיבי של תיאורית ההגדרה העצמית (Deci & Ryan, 2000), המונה שלושה צרכים המשפיעים על הרווחה הנפשית של האדם: הצורך באוטונומיה, הצורך להרגיש מסוגל והצורך להשתייך ולהתקשר. השערות המחקר היו כי ככל שמסוגלות עצמית נתפסת, האוטונומיה הנתפסת, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית נתפסת ותחושת השייכות לקהילה, יהיו גבוהים יותר כך מידת הרווחה הנפשית נתפסת של אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה תהיה גבוהה יותר. בנוסף, אוטונומיה נתפסת ומסוגלות עצמית נתפסת נבחנו כגורמים מתווכים בקשר שבין פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה לבין רווחה נפשית נתפסת. המחקר נערך כמחקר חתך כמותי- מתאמי. שאלונים לדיווח עצמי הועברו בשיטת כדור שלג דרך הרשתות החברתיות ל-150 משתתפים, גברים ונשים בוגרים, בעלי מגבלה נפשית חמורה, המקבלים שירותי סל שיקום. הועברו שאלונים (שאלון דמוגרפי, שאלון רווחה נפשית, שאלון מסוגלות עצמית, שאלון תמיכה משפחתית, שאלון תחושת אוטונומיה, שאלון תפיסת אוטונומיה הורית ושאלון תחושת שייכות לקהילה). נערכו ניתוחים דו- משתניים, (פירסון ו-T test), מתאם ספירמן עבור משתנים מסולם סדר,  מבחני אנובה, ניתוח מסוג רגרסיה לינארית וניתוחי תיווך. ניתוח הנתונים בוצע באמצעות תכנת SPSS V.23 של  IBMוכן באמצעות תוסף Process V3.4 לSPSS שנועד לבחון קשרי תיווך. הממצאים מעלים כי מסוגלות עצמית נתפסת, אוטונומיה נתפסת, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית נתפסת ותחושת שייכות לקהילה היו קשורים באופן מובהק לרווחה הנפשית נתפסת בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. בנוסף, במבחן הרגרסיה נמצא שמסוגלות עצמית נתפסת, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה ותחושת שייכות לקהילה תרמו באופן חיובי ומובהק להסבר השונות במידת הרווחה הנפשית הנתפסת בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. בדיקת קשרי התיווך העלתה כי מסוגלות עצמית נתפסת תיווכה באופן חלקי בין פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה לבין רווחה נפשית נתפסת בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה.  מסקנות: מחקר זה הינו מהראשונים מסוגו שבוחן באמצעות תיאורית ההגדרה העצמית גורמים הקשורים לרווחה הנפשית הנתפסת של אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. ממצאי המחקר מצביעים על החשיבות שיש למסוגלות עצמית נתפסת, אוטונומיה נתפסת, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית נתפסת ותחושת שייכות לקהילה ברמות הרווחה הנפשית הנתפסת של אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה, ולפיכך מומלץ לפתח שירותים המקדמים גורמים אלו בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. כך, ידע מממצאי מחקר זה יוכל לסייע לשירותים הנותנים מענה לאנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה, לקדם את רווחתם הנפשית ולבנות מערכות תמיכה המסייעות לאנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה באמצעות קידום מסוגלות עצמית, אוטונומיה, פרקטיקה הורית תומכת אוטונומיה, תמיכה משפחתית ותחושת שייכות לקהילה. ממצאי המחקר מעשירים את הספרות העוסקת בתחום ותורמים אלמנטים חשובים לקידום רווחתם הנפשית של אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה. עם זאת יש צורך במחקרים נוספים אשר יכללו מדגם מייצג יותר של אוכלוסיית האנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה בישראל, וכן מחקרים אשר יבחנו קבוצות אוכלוסייה ייחודיות בקרב אנשים בעלי מגבלה נפשית חמורה במטרה לפתח שירותים מותאמים ככל האפשר.