חוויית ההורות לילדים לא ביולוגיים (אימוץ, אומנה, ליווי) בקרב הורים שיש להם גם ילדים ביולוגיים

המחקר הנוכחי בחן את חוויית ההורות הלא ביולוגית של הורים מאמצים, הורי אומנה והורים מלווים (הורים המלווים ילדי פנימיות נעדרי עורף משפחתי), בקרב הורים שיש להם גם ילדים ביולוגיים. הורות לא ביולוגית הוגדרה לצורך המחקר הנוכחי כהורות לילדים שהושמו במסגרות משפחתיות חוץ-ביתיות בעקבות הזנחה, חסכים סביבתיים הפוגעים בהתפתחות התקינה של הילד, או מצבי סיכון המאיימים על רווחתו (Trivedi, 2019).  

המסגרת התיאורטית של המחקר התבססה על שילוב בין תיאוריית ההתקשרות של בולבי (Bowlby, 1969)  לבין המודל האקולוגי של בלסקי (Belsky, 1984), במטרה להעמיק את ההבנה של חוויית ההורות הלא ביולוגית. תיאוריית ההתקשרות רואה בקשר בין הילד לדמות המטפלת תהליך התפתחותי מולד, אשר מאפשר לילד לבסס תחושת ביטחון, ויסות רגשי ויכולת ליצור קשרים משמעותיים. גם ילדים שלא חוו התקשרות בטוחה בשנותיהם הראשונות עשויים לפתח התקשרות בטוחה עם דמויות התקשרות חדשות (שלם, 2021; Bowlby, 1969; Raby & Dozier, 2019). לצד זאת, המודל האקולוגי של בלסקי מציע מבט מערכתי להבנת ההורות, הרואה בה תוצר של אינטראקציה בין שלושה מרכיבים: מאפייני ההורה, מאפייני הילד וההקשר הסביבתי שבו מתקיימת ההורות (Belsky, 1984). במחקר זה הושם דגש על המרכיב הסביבתי ובייחוד על סוג המסגרת שבה מתקיים הקשר: מסגרת קבועה כמו אימוץ, לעומת מסגרות זמניות כמו אומנה או ליווי. השילוב בין שתי התיאוריות איפשר לבחון כיצד האינטראקציה בין סוג המסגרת לבין הניסיון לכונן קשר בטוח עם הילדים הלא ביולוגיים מעצבים את חוויית ההורות הלא ביולוגית.

המחקר נערך בגישה איכותנית-פרשנית, שמטרתה להבין לעומק את חוויית ההורות הלא ביולוגית ואת המשמעויות שההורים מייחסים לה מתוך נקודת מבטם הסובייקטיבית. במסגרת המחקר רואיינו 30 הורים לא ביולוגיים, מתוכם 10 הורים מאמצים, 10 הורי אומנה ו-10 הורים מלווים, כאשר לכולם יש לפחות ילד ביולוגי אחד. הראיונות היו ראיונות עומק פתוחים וחצי מובנים שנערכו על בסיס מדריך ראיון. ניתוח הנתונים התבסס על גישת הניתוח התמטי (Braun & Clarke, 2006) שמטרתה לזהות דפוסים חוזרים, משמעויות ותמות מרכזיות מתוך דברי המשתתפים, ולהשוות בין שלוש מסגרות ההורות השונות: אימוץ, אומנה וליווי.

פרק הממצאים מציג את חוויותיהם של הורים לא ביולוגיים: מאמצים, אומנים ומלווים, המגדלים ילדים לא ביולוגיים לצד ילדיהם הביולוגיים. הממצאים מוצגים בשלושה חלקים עיקריים:

(א) בין בית זמני לבית קבוע: הממצאים העלו כי המבנה הפורמלי של המסגרת, מסגרת קבועה כמו אימוץ, או מסגרת זמנית כמו אומנה וליווי, מעצב באופן מהותי את חוויית ההורות. ההורים תיארו את עקרון הזמניות כגורם המעורר אי-ודאות, ערעור רגשי וקונפליקטים רבים. עם זאת, במקרים שבהם הבית הזמני הפך לבית קבוע, למשל במעברים מאומנה לאימוץ, ההורים חוו תחושת ביטחון, קביעות ויציבות ששינתה מן היסוד את חוויית ההורות שלהם.

(ב) פנים שונות להורות הלא ביולוגית: הממצאים חשפו הבדלים בין שלושת סוגי ההורות, הבדלים ההמשקפים מרחבים רגשיים ודרכי התמודדות שונות. הורים מאמצים תיארו מחויבות גבוהה, גישה הורית מפצה על חסכי העבר, זהות הורית מגובשת ואהבה הורית מלאה. לעומתם, הורים מלווים תיארו מחויבות פחות חד-משמעית, גישה הורית המתמקדת יותר בהתפשרות, זהות הורית מעורערת ואהבה שאינה מקבילה לאהבה לילדיהם הביולוגיים. הורי אומנה נמצאו בתווך, קרובים יותר לחוויית ההורים המאמצים מבחינת מחויבות, זהות ואהבה הורית, אך גישתם ההורית נעה בין פיצוי להתפשרות, בהתאם לחוסר הוודאות לגבי המשך הקשר.

(ג) חוויות משותפות בהורות הלא ביולוגית: לצד ההבדלים בין המסגרות, נמצא גם מכנה משותף רחב המבדיל את ההורות הלא ביולוגית מן ההורות הביולוגית ומייחד אותה. ההורים תיארו חוויות של הורות מבחירה, תחושת שליחות וזכות. יחד עם זאת, עלו גם אתגרים משותפים: היעדר אינטואיציה הורית, תחושת זרות וחוסר ודאות מתמשך לגבי עברו ועתידו של הילד. ממצאים אלו מצביעים על כך שההורות הלא ביולוגית מהווה מרחב זהות ייחודי, שבו עשויים להתפתח תהליכים עמוקים של טרנספורמציה בזהות ההורית ולעיתים גם בזהות האישית.

ממצאי המחקר מרחיבים תיאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובראשן תיאוריית ההתקשרות של בולבי (Bowlby, 1969) והמודל האקולוגי של בלסקי (Belsky, 1984), תוך התאמתן להקשר של הורות לא ביולוגית. בהתאם למודל האקולוגי, נמצא כי אופי המסגרת (קבועה או זמנית) מהווה גורם מרכזי בעיצוב חוויית ההורות. בהמשך לתיאוריית ההתקשרות, נמצא כי גם ההורה הלא ביולוגי זקוק ל"בסיס בטוח" רגשי, חברתי ומשפטי, המאפשר לו להתייצב כדמות התקשרות יציבה עבור הילד. חוסר היציבות במסגרת זמנית עלול לערער את הקשר הרגשי, בעוד שהמעבר למסגרת קבועה מחזק את הזהות ההורית ואת העומק הרגשי. בנוסף, המחקר מציע לראות את ההורות הלא ביולוגית כתהליך זהותי-רפלקסיבי מתמשך של משא ומתן על הכרה, שייכות ואינטואיציה הורית, ולא כמצב טבעי או מובן מאליו. ברמה הפרקטית, המחקר מדגיש את הצורך ביישום של מדיניות "הבית הקבוע", אשר תבטיח מסגרת קבועה, בטוחה ויציבה להורים ולילדים כאחד.