צמיחה ובריאות נפשית במעבר להורות אצל אחאים לאנשים עם אוטיזם: תרומתם של משאבים אישיים, משפחתיים וסביבתיים

בעשורים האחרונים, שיעור הילדים המאובחנים עם אוטיזם עולה באופן דרמתי. להולדת ילד/ה אוטיסט/ית השלכות נרחבות על המערכת המשפחתית, ובפרט על האחאים. קיים עניין מחקרי אודות השלכות אחאות לילדים אוטיסטים בגיל צעיר, אך מחקר מצומצם בלבד בחן את ההשלכות בבגרות, ובפרט בשלב המעבר להורות. שלב המעבר להורות הינו שלב התפתחותי, המאופיין במעבר ממציאות מוכרת אל מציאות חדשה, כאשר נדרש איזון מחדש של השקעת משאבים. מחקרים ראשוניים בלבד בחנו את תפיסות אחאים לאנשים אוטיסטים לקראת שלב המעבר להורות, והצביעו על חששות ייחודים המלווים אחאים אלה. מטרת המחקר הנוכחי, הינה לבחון האם קיימים הבדלים בין אחאים לאוטיסטים לבין אחאים לאנשים בהתפתחות אופיינית במאפיינים אישיים, בהם, מסוגלות הורית, הערכה קוגניטיבית של המצב כאיום או אתגר, תקווה ובמאפיינים סביבתיים, בהם תמיכה משפחתית ותמיכה חברתית. בנוסף, המחקר הנוכחי התבסס על המודל שפר ומוס (Schaefer & Moos, 1992), ובחן אילו גורמים אישיים וסביבתיים תורמים לצמיחה אישית ובריאותם הנפשית של אחאים לאנשים אוטיסטים בעת מעברי חיים. המחקר הנוכחי הרחיב את המודל של שפר ומוס, ובחן את תרומת משתנה התקווה לצמיחה אישית בשלב המעבר להורות. 

המחקר נערך בשיטת חתך כמותני. המשתתפים גויסו באמצעות הפצת השאלון המקוון ברשתות חברתיות, מרכזים המעניקים שירותים לבני משפחה ודרך אנשים מהמגוון האוטיסטי באמצעות מדגם "כדור שלג" באופן מקוון. 

במחקר לקחו חלק 104 משתתפים אשר הינם הורים לילדים בגילאי ארבעה חודשים עד שלוש שנים. 52 מהמשתתפים הינם אחאים לאנשים אוטיסטים, ו-52 אחאים לאנשים בהתפתחות אופיינית. הקבוצות זווגו במגדר ההורה, ובמדדי גיל המשתתפ/ת וגיל התינוק/פעוט. המשתתפים ענו על השאלונים הבאים: שאלון מסוגלות הורית, שאלון תמיכה משפחתית וחברתית נתפסת, שאלון תקווה, שאלון הערכה קוגניטיבית, שאלון בריאות נפשית מקוצר, שאלון צמיחה אישית אשר הותאם להורים בשלב המעבר להורות ושאלון דמוגרפי. 

ממצאי המחקר מצביעים על הבדלים מובהקים בין הקבוצות בתחושת המסוגלות ההורית, בתמיכה משפחתית-חברתית נתפסת, בהערכה קוגניטיבית של המצב ובמידת הבריאות הנפשית. כך, אחאים לאוטיסטים דיווחו על רמות נמוכות של מסוגלות הורית, תמיכה משפחתית-חברתית ובריאות נפשית בהשוואה לקבוצת הביקורת. בפרט, בשאלון תמיכה משפחתית-חברתית נתפסת נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתת-סולמות תמיכה משפחתית ותמיכה אחר משמעותי בלבד, כאשר אחאים לאוטיסטים דיווחו על רמות תמיכה נמוכות בתתי-סולמות אלה בהשוואה לקבוצת הביקורת. בנוסף, אחאים לאוטיסטים העריכו את שלב המעבר להורות כִּמְאַיֵּם יותר, ופחות כאתגר, בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמות התקווה והצמיחה האישית. 

בבחינת הקשרים בין המשתנים, המחקר מצא כי קיים קשר חיובי ומובהק, בשתי קבוצות המחקר, בין תחושת מסוגלות הורית לבריאות נפשית. כך, ככל שרמת המסוגלות ההורית גבוהה יותר, הבריאות הנפשית גבוהה יותר. מנגד, לא נמצא קשר בין תחושת המסוגלות ההורית לצמיחה אישית. כמו כן, נמצא קשר בין תמיכה משפחתית-חברתית לסוגיה השונים לבריאות נפשית. אך בבחינת הקשר בין תמיכה משפחתית-חברתית לצמיחה אישית נמצא כי קיים קשר חיובי מובהק בין תמיכה חברתית בלבד לצמיחה אישית בקרב קבוצת האחאים לאוטיסטים. מאידך, בקרב אחאים לאנשים בהתפתחות אופיינית נמצא קשר חיובי מובהק בין תמיכה משפחתית בלבד לצמיחה אישית. בנוסף, המחקר מצא כי בקרב אחאים לאוטיסטים תפיסת המצב כאתגר מנבאת צמיחה אישית גבוהה יותר. במחקר הנוכחי נבחנו מודל לניבוי צמיחה אישית ולבריאות נפשית בקרב אחים לאוטיסטים. במודל צמיחה אישית נמצא כי מסוגלות הורית, תמיכה משפחתית-חברתית, תפיסת המצב כאתגר, תפיסת המצב כאיום ותקווה הסבירו 39.5% משונות הצמיחה האישית. במודל לבריאות נפשית, נמצא כי מסוגלות הורית, תמיכה משפחתית-חברתית, תפיסת המצב כאתגר תפיסת המצב כאיום ותקווה הסבירו 54.3% משונות הבריאות הנפשית. בבחינת הגורמים המנבאים בריאות נפשית בקרב אחאים לאוטיסטים נמצא כי תמיכה משפחתית-חברתית, תפיסת המצב כאתגר ורמה נמוכה של תפיסת המצב כאיום מנבאים בריאות נפשית. בניגוד להשערות, תפיסת המצב כאיום או תקווה לא מיתנו את הקשר בין תמיכה משפחתית-חברתית לצמיחה אישית או בריאות נפשית. ממצאי המחקר מדגישים כי צמיחה אישית ובריאות נפשית הן חוויות שונות, וכי אירועי חיים מתמשכים משלבים מוקדמים בחיים משליכים על בריאות נפשית, אך לא בהכרח על צמיחה אישית. 

מבחינה תאורטית, מחקר זה בחן לראשונה את הקשר בין משאבים אישיים וסביבתיים לצמיחה אישית ובריאות נפשית בקרב אחאים לאוטיסטים בשלב המעבר להורות. ממצאי המחקר מרחיבים את מודל המחקר (Schaefer & Moos, 1992), להיבטים בין דוריים, ומצביעים על תרומתם הייחודית (דיפרנציאלית) של סוגי התמיכה עבור הורים צעירים ממשפחות מוצא מגוונות. מבחינה יישומית, ממצאי המחקר מלמדים על צורך רגשי מוגבר בתמיכה וסיוע בקרב אחאים לאוטיסטים בשלב המעבר להורות הן בשל היעדר תמיכה משפחתית מספקת והן בשל תחושת מסוגלות הורית נמוכה, לפיכך מומלץ לייחד התערבויות טיפוליות מותאמות לאחאים לאוטיסטים ולהוריהם, הן בילדותם והן בשלב המעבר להורות.