צמיחה אישית ורווחה נפשית במעבר לאימהות: תפקידם של גורמי דחק, דחק נתפס וגורמי מגן

רקע: המעבר לאימהות הוא אירוע משמעותי ולרוב חיובי בחייהן של נשים. במהלך תקופה זו נשים עשויות לחוות דחק ממקורות שונים, אשר עשוי להשפיע באופן שלילי על רווחתן הנפשית, אך בד בבד לאפשר הזדמנות לצמיחה אישית.

מטרות המחקר: המחקר מבוסס על מודל הצמיחה האישית של שפר ומוס (1992Schaefer & Moos,) ומורכב מסדרה של חמישה מחקרים: מחקרי חתך, מחקר פרוספקטיבי ומחקרי אורך, אשר נערכו בשלוש נקודות זמן: במהלך ההיריון, שלושה חודשים לאחר הלידה ושישה חודשים לאחר הלידה. למחקר שלוש מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא להרחיב את הידע הקיים לגבי הקשר בין גורמי דחק הקשורים להיריון (טיפולי פוריות, הפלות קודמות והיריון בסיכון) ודחק נתפס ממקורות שונים במהלך ההיריון (דחק הקשור בהיריון עצמו, דחק הקשור באירועי חיים במהלך ההיריון, חרדה הקשורה לנגיף הקורונה בהיריון) לבין רווחה נפשית וצמיחה אישית לאורך המעבר לאימהות (מחקרים 1,2,4,5). המטרה השנייה היא להבין את הקשר בין גורמי מגן שנמדדו במהלך ההיריון (הכרת תודה, יכולות וויסות רגשי, איכות הקשר הזוגי והחיבור הרגשי של האם לעובר) לבין רווחה נפשית וצמיחה אישית לאורך המעבר לאימהות. המטרה השלישית היא להרחיב את הידע לגבי השינוי שחל בצמיחה אישית לאורך זמן וקיומם של נתיבי צמיחה שונים עבור נשים בעלות מאפיינים שונים (מחקרים 4,5).

שיטה: סדרת המחקרים התבססה על פרויקט מחקר רחב היקף אשר עקב אחרי נשים במעבר להורות לאורך זמן וממנו נגזרו נתוני המחקר. איסוף הנתונים נערך באמצעות מדגם נוחות על ידי הפצת שאלונים מקוונים לדיווח עצמי ברשתות החברתיות. במחקרים 1 ו-2 (מחקרי חתך), המדגם כלל 1378 נשים בהיריון בגילאי 18-45 (M=28.68 years, SD=4.56) בשבוע 4-41 להיריון (M=25.57 weeks, SD=9.00). במחקר 1 המשתתפות השיבו על שאלונים להערכת גורמי הדחק הקשורים להיריון (טיפולי פוריות, הפלות קודמות והיריון בסיכון), ודחק נתפס ממקורות שונים במהלך ההיריון (דחק הקשור בהיריון, דחק הקשור באירועי חיים במהלך ההיריון, חרדות הקשורות בנזק הכלכלי ובבריאות העובר הקשורות לנגיף הקורונה בהיריון), הכרת תודה וצמיחה אישית. במחקר 2 המשתתפות השיבו על שאלונים להערכת דחק הקשור בהיריון, חרדות הקשורות בנגיף הקורונה בהיריון, רווחה נפשית והחיבור הרגשי של האם לעובר. במחקר 3 (מחקר פרוספקטיבי) המדגם כלל 515 נשים בגילאי 18-45 (M=28.96 years, SD=4.08) אשר השלימו שאלונים בשני מועדים: במהלך המחצית השנייה להיריון (M=29.89 weeks, SD=5.62) ושוב כשלושה חודשים לאחר הלידה ( M=11.69 weeks, SD=1.86). המשתתפות השיבו על שאלונים שבחנו הכרת תודה, חיבור רגשי של האם לעובר, איכות הקשר הזוגי, צמיחה אישית ורווחה נפשית. במחקרים 4 ו-5 (מחקרי אורך) המדגם כלל 403 נשים בגילאי 18-45 (M=29.40 years, SD=4.22), אשר השיבו על שאלונים בשלושה מועדים: במחצית השנייה של ההיריון (M=29.85 weeks, SD=5.52), כשלושה חודשים אחרי הלידה (M=11.67 weeks, SD=1.77) וכשישה חודשים אחרי הלידה (M=24.42 weeks, SD=2.32). במחקר 4 המשתתפות השיבו על שאלונים להערכת החיבור הרגשי של האם לעובר, חרדות הקשורות לנגיף הקורונה בהיריון, הכרת תודה, איכות הקשר הזוגי וצמיחה אישית. במחקר 5 המשתתפות השיבו על שאלונים להערכת יכולות וויסות רגשי, טיפולי פוריות וצמיחה אישית. משתני רקע נמדדו בכל המחקרים.

ממצאים: ממצאי מחקר 1 מגלים כי הכרת תודה תרמה באופן מובהק לצמיחה אישית ושכל גורמי הדחק, למעט דחק הקשור בהיריון תרמו באופן מובהק לצמיחה אישית. ממצאי מחקר 2 מראים כי חרדות גבוהות יותר מנגיף הקורונה היו קשורות לדחק גבוהה יותר הקשור בהיריון, אשר בתורו היה קשור לרווחה נפשית נמוכה יותר. יחד עם זאת, אפקט זה היה נמוך יותר כאשר נשים דיווחו על חיבור רגשי גבוה יותר אל העובר. ממצאי מחקר 3 מראים שהכרת תודה קשורה באופן חיובי לאיכות הקשר הזוגי בהיריון, אשר בתורו קשור לחיבור רגשי גבוה יותר של האם לעובר, אשר בתורו קשור לצמיחה ורווחה נפשית גבוהים יותר לאחר הלידה. האפקט העקיף נמצא מובהק. ממצאי מחקר 4 מצביעים על גידול חיובי ולינארי בצמיחה מההיריון עד חצי שנה אחרי לידה. חרדות גבוהות יותר הקשורות לנגיף הקורונה, וחיבור רגשי גדול יותר של האם לעובר ניבאו צמיחה גדולה יותר בנקודת ההתחלה, אך שינוי קטן יותר בצמיחה לאורך זמן. הכרת תודה גבוהה יותר ניבאה צמיחה גבוהה יותר בנקודת ההתחלה, אבל לא את השינוי בצמיחה לאורך זמן. איכות הקשר הזוגי ניבאה צמיחה שלושה ושישה חודשים אחרי הלידה, אבל לא במהלך ההיריון. ממצאי מחקר 5 זיהו שלושה דפוסים של שינוי בצמיחה לאורך זמן אשר כולם משקפים עליה בצמיחה, אך עם נקודות התחלה ושיפוע שונים. אחד הדפוסים נמצא בעל שיפוע עם אפקט קורוולינארי. המשתנים גיל, סטטוס כלכלי, בריאות פיסית, טיפולי פוריות, שליטה בדחפים ואסטרטגיות לוויסות רגשי ניבאו את ההשתייכות לדפוסי הצמיחה השונים.

מסקנות והשלכות: המחקר תורם באופן משמעותי לספרות התיאורטית בנושא המעבר לאימהות ומציג מידע חדש בנושאים שטרם נבחנו בעבר. ראשית, הוא מתייחס לגורמי דחק ממקורות שונים ומשמר את ההבחנה התיאורטית בין דחק למצוקה, ובשל כך מרחיב את הידע התיאורטי בנושא דחק בתקופה הסב-לידתית והקשר שלו לצמיחה אישית ורווחה נפשית לאורך המעבר לאימהות. שנית, המחקר שופך אור על תפקידם של גורמי מגן במהלך ההיריון והקשר שלהם לצמיחה ורווחה נפשית לאורך המעבר להורות, וכן על שרשרת הקשרים ביניהם, ובשל כך משקף תובנות חשובות על השלכות חיוביות במעבר לאימהות. שלישית, מערך האורך במחקר חושף תובנות תיאורטיות ואמפיריות לגבי הבדלים בין צמיחה הנמדדת בנקודת זמן אחת לבין השינוי בצמיחה לאורך זמן. בנוסף, המחקר מציע תובנות חדשות ביחס לנתיבי צמיחה שונים במעבר לאימהות ומזהה מאפיינים אשר מנבאים את הסיכוי להתפתח בנתיבי צמיחה מסוימים ולא באחרים. ברמה הפרקטית המחקר מציע תובנות ביחס לדחק וגורמי מגן במהלך ההיריון המנבאים צמיחה ורווחה נפשית לאחר הלידה, דבר אשר יכול לאפשר לאנשי מקצוע לפתח תוכניות התערבות כבר בשלבים הראשונים של המעבר לאימהות. התערבויות מסוג זה, עשויות לכלול הגברה של רגשות חיוביים כמו הכרת תודה, עבודה על יכולות וויסות רגשי או על החיבור של האם לעובר שלה, כאמצעים להפחתת ההשלכות השליליות של דחק והגברת תוצאות חיוביות כמו צמיחה אישית. כמו כן, אנשי מקצוע צריכים להיות מודעים לכך שלגורמי דחק שונים בהיריון יכולים להיות השלכות שונות על הרווחה הנפשית והצמיחה של נשים לאורך המעבר לאימהות.