השלכות אובדן הורה על צמיחה אישית ותפיסת הילד בקרב הורים טריים במעבר להורות

רקע: החיים הם מסע רווי בשינויים ומעברים מגוונים במחזור החיים, כגון הגירה, שינויי קריירה, הורות ואובדן היקירים לנו. אירועים משמעותיים אלו יכולים להשפיע באופן ניכר על הרווחה הנפשית והפיזית של אנשים, תחושת המשמעות בחיים והיכולת להתחבר וליצור קשר עם אחרים. השפעות אלו עשויות לבוא לידי ביטוי גם בצמיחה אישית ובסגנון הקשרים הנוצרים בין הורים לילדיהם.

מטרות: סדרת המחקרים נועדה לחקור באופן מקיף את הדינמיקה של צמיחה אישית בהקשר של המעבר להורות, תוך התמקדות ספציפית בתרומתו של אירוע דחק קודם. בעוד שמחקרים קודמים השיגו התקדמות משמעותית בהבנת הגורמים הקשורים לצמיחה אישית במהלך המעבר להורות, טרם נחקרה ההשפעה של אירועים מלחיצים קודמים, במיוחד אירוע של אובדן ההורה. בהתבסס על כך, שלושת המחקרים הנוכחיים נועדו לשפוך אור על הקשר בין חוויה של אובדן של הורה בשנים שקדמו להולדת הילד הראשון לבין צמיחה אישית. כדי להשיג מטרות אלו, נחקרו התרומות הייחודיות והמשותפות של מספר משתנים מרכזיים, כגון: תפיסת איכות הקשר של ההורה עם הוריו במהלך שנות ילדותו והתבגרותו, מצוקה הורית, תפיסת משמעות בחיים ומשתנים דמוגרפיים. יתר על כן, המחקרים הרחיבו את הידע בדבר האופן שבו גורמים אלה השתלבו בעיצוב צמיחה אישית במהלך המעבר להורות. בנוסף, בהתאם למחקר השלישי, נבחנה התרומה של תפיסת הקשר של ההורה עם הוריו וחוויות אובדן הורים לתפיסת ההורים את ילדיהם, במיוחד במונחים של חום ופולשנות. ברשת הסבוכה של מערכות יחסים, המחקרים בחנו גם את התפקיד המתווך של מצוקת ההורה, במטרה לחשוף את המנגנונים המורכבים שדרכם עשויה הצמיחה האישית לתווך את הקשר שבין תפיסת הקשר של ההורה עם הוריו, חוויות אובדן ותפיסות ההורים לגבי ילדיהם. על ידי חתירה למטרות אלו, מחקרים אלה סיפקו הבנה הוליסטית יותר יחידים לאחר המעבר להורות, והציעו בסופו של דבר תובנות חשובות הן לידע האקדמי והן ליישומים מעשיים בתחום הפסיכולוגיה והרווחה של המשפחה.

שיטה: המשתתפים בסדרת המחקרים גוייסו בדגימות נוחות באמצעות רשתות חברתיות, שקיבלו גרסה אלקטרונית של שאלוני דיווח עצמי (באמצעות תוכנת Qualtrix). המשתתפים במחקר 1 (מאמר 1) כללו 224 הורים ישראלים עד שנה לאחר לידת ילדם הראשון. ההורים, בגילאי 50-21 (M=29, SD=4.68),  מילאו שאלונים המעריכים צמיחה אישית, תפיסת הקשר עם ההורים, תפיסת משמעות בחיים, דחק הורי, שאלון אירועי חיים ושאלון משתנים דמוגרפיים. מחקר 2 (מאמר 2) כלל 811 הורים ישראלים טריים אשר מילאו שאלוני דיווח עצמי בשלושה שלבים: שלב 1, עד שנה לאחר לידת ילדם הראשון, ולאחר מכן מילאו אותו שוב פעמיים, לאחר שישה חודשים כל אחד ממועד השאלון הקודם. טווח הגילאים של ההורים היה 50-19 (M=29.50, SD=4.35). המשתתפים מילאו שאלונים המעריכים צמיחה פוסט טראומטית (שלב 1, 2 ו-3), דחק הורי (שלב 1, 2 ו-3), תפיסת הקשר עם ההורים (שלב 1), שאלון אירועי חיים (שלב 1) ושאלון משתנים דמוגרפיים (שלב 1). במחקר 3 (מאמר 3), 811 הורים ישראלים חדשים, בגילאי 50-19 (M=29.50, SD=4.35), מילאו שאלוני דיווח עצמי בשלושה שלבים: שלב ראשון עד שנה לאחר לידת ילדם הראשון ולאחר מכן מילאו אותו שוב פעמיים, לאחר שישה חודשים כל אחד ממועד השאלון הקודם. המשתתפים מילאו שאלונים המעריכים צמיחה פוסט טראומטית (שלב 1, 2 ו-3), שאלון יחסי אובייקט אימהיים (שלב 1, 2 ו-3), תפיסת הקשר עם ההורים (שלב 1), שאלון אירועי חיים (שלב 1) ושאלון משתנים דמוגרפיים (שלב 1).

תוצאות: בבחינת הגורמים התורמים לצמיחה אישית, שלושת המחקרים שנערכו שופכים אור על היבטים שונים של תופעה זו. במחקר 1 ערך באמצעות ניתוח מודל רגרסיה היררכית נמצא כי חווית אובדן הורה אשר התרחשה בסמוך ובטרם המעבר להורות היה תרם משמעותית לעלייה בצמיחה אישית של ההורים. בנוסף, רמות גבוהות יותר של צמיחה אישית נמצאו קשורות לגיל צעיר יותר של ההורה, נוכחות גבוהה יותר של משמעות בחיים, חיפוש גבוה יותר אחר משמעות בחיים, דאגה אימהית גבוהה יותר, בעוד שרמות נמוכות יותר של צמיחה אישית נמצאו קשורות להגנת יתר אבהית גבוהה יותר. במחקר 2, לעומת זאת, לא נמצא קשר ישיר בין חווית אובדן הורה לשינויים ברמות הצמיחה האישית לאורך זמן. עם זאת, נמצא כי שינויים ברמות מצוקת ההורה מילאו תפקיד מתווך בקשר בין אובדן הורה לתפיסת הקש ההורי מחד ושינויים בצמיחה האישית מאידך. עוד נמצא כי עלייה ברמות הצמיחה האישית לאורך זמן נמצאה קשורה יותר לאימהות, הורים המאופיינים ברמת השכלה ומעמד כלכלי נמוך יותר, דאגה אבהית גבוהה יותר והגנת יתר של האם גבוהה יותר. לבסוף, מחקר 3 בחן את התרומה של תפיסת הקשר ההורי וחווית אובדן הורה לתפיסת ההורים את ילדיהם (חום, פולשניות), ואת תפקידה של צמיחה אישית כמשתנה מתווך בקשרים אלו. נמצא כי דאגה הורית גבוהה בעברו של ההורה, קשורה לתפיסת הילד כמביע יותר חום כלפי ההורה, בעוד שהגנת יתר של ההורים בעברו של ההורה וחוויה של אובדן הורים נמצאו קשורים לתפיסת הילד כמביע יותר פולשנות כלפי ההורה. יתר על כן, המחקר גילה כי צמיחה אישית תיווכה את הקשר בין תפיסת הקשר ההורי לתפיסת הילד כמביע חום כלפי ההורה. שלושת מחקרים אלה מציירים תמונה רב-גונית של צמיחה אישית, המדגישים את המשמעות של חווית אובדן הורה, מצוקה הורית ותפיסת הקשרים ההוריים בעיצוב המסע של הפרט לעבר צמיחה אישית לאחר המעבר להורות.

מסקנות והשלכות: ביחד, שלושת המחקרים תורמים תובנות חשובות לגבי הדינמיקה של צמיחה אישית במהלך המעבר להורות, וחושפים כי היא עשויה להיות מושפעת מגורמים שונים הקשורים לנסיבות אישיות וחוויות חיים מוקדמות. מחקר 1 מדגיש את התפקיד של אובדן הורים אשר התרחש בסמוך ובטרם המעבר להורות על הצמיחה האישית. תובנה זו מדגישה את הצורך בהתערבויות ובתוכניות תמיכה מותאמות עבור אנשים שחוו לאחרונה אובדן הורה טרם לידת ילדם הראשון. באופן דומה, מחקר 2 מדגיש את ההשפעה של שינויים במצוקת ההורה ותפיסת הקשר ההורי צמיחה אישית, ומדגיש עוד יותר את חשיבות הרווחה של הפרט לאחר המעבר להורות. ממצאים אלה מרמזים שהתערבויות להורים טריים צריכות לכלול אסטרטגיות לטיפול במצוקה הורית ובכך לשפר את הקשר שבין ההורה לילדו. מחקר 3 מתעמק במשמעות של תפיסת הקשר הם ההורים, חוויה של אובדן הורה ויחסי הגומלין שלהם עם צמיחה אישית בעיצוב יחסי הורה-תינוק, ובאופן ספציפי, באופן תפיסתו של ההורה את ילדו. ההשלכות מחקר זה מעודדות פיתוח תוכניות תמיכה ממוקדות עבור יצירת דינמיקה חיובית יותר של ההורה עם ילדו. יתרה מכך, הקריאה למחקר אורך מדגישה את הצורך בהבנה מעמיקה יותר של האופן שבו מערכות יחסים אלו מתפתחות לאורך זמן, ומספקת תובנות חשובות עבור חוקרים העוסקים בפסיכולוגיה משפחתית והתפתחות הילד. לסיכום, מחקרים אלה מדגישים יחד את האופי הרב-גוני צמיחה אישית במהלך המעבר להורות ברקע חוויה של אובדן הורה, ומדגישים את החשיבות של התערבויות מותאמות ומחקר מתמשך לתמיכה בהורים טריים ולקידום דינמיקה משפחתית בריאה.