חווית האימהות בקרב נשים בזנות עם התמכרות לסמים

האימהות היא חוויה אישית ואוניברסלית כאחד (Rich, 1976), קרובה לכל אדם באשר הוא, היות וכולנו, נשים וגברים, הורים ושאינם, יצאנו מרחם אישה. קיימת הסכמה רחבה בספרות המקצועית כי יחס אימהי מטיב העונה בעקביות על צורכי הילד, הנו בעל חשיבות מכרעת להתפתחותו התקינה, וכן היא מקשרת הפרעות נפשיות רבות להיעדרה. את המונח "אם טובה דיה" טבע הפסיכואנליטיקאי ויניקוט (Winnicott, 1964)  לתיאור הפער בין פנטזיית האימהות האידיאלית, נטולת הפגמים, לבין מגבלות המציאות. אולם, לא זו בלבד שפנטזיה זו טרם נגוזה, אלא שהיא מבטאת משאלת לב ומיתוס בר־ קיימא. השתמרותה גובה מחיר כבד במיוחד מנשים הרחוקות מפנטזיית האימהות האידיאלית הבלתי מושגת ממילא. תפישות חברתיות הרואות בזנות, התמכרות ואימהות מציאויות נפרדות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, כאילו קיומה של אחת מאיינת את האחרת, מעצימות את מנגנוני הדיכוי המופעלים על אימהות בזנות עם התמכרות לסמים. התעלמות זו אינה נחלת החברה בלבד, אלא היא זולגת גם למרחבי הטיפול והמחקר. סקירות שיטתיות לאורך תקופה נרחבת איתרו מחקרים מועטים בלבד בתחום, ומקצתם בגישה האיכותנית.

גור (2008ב) מתארת את יחסי הגומלין שבין התעללות מינית, התמכרות לסמים וזנות כקשר מעגלי, אותו היא מכנה "מלכודת מוות". ראשיתו בהתעללות מינית בילדות, המהווה מתווך ישיר להימצאות בזנות, נוכח הנזקים הפסיכולוגיים המיידיים אשר מובילים לניתוק רגשי שהנו הכרחי לשם הזנות. כאשר הסמים מהווים אמצעי לאלחוש הכאב הנגרם בגין הזנות. ואילו הזנות, מהווה אמצעי להשגת הסמים. 

לצורך הבנת עומק הדיכוי לו חשופות נשים בזנות עם התמכרות, מציעה קרנשאו (1989), ובהמשך לה קרומר־נבו וקומם (2012), לבחון את יחסי הגומלין בין מיקומי השוליים השונים בחייהן, כמגדר, עוני, טראומות ילדות וטראומות מתמשכות, אימהות עצמאית, ואת האופן שבו אלו מצטלבים ויוצרים מצבי שוליות ייחודיים שהשפעתם עולה על סך חלקיהם (קרומר־נבו, 2006).

מחקר זה מבקש לשפוך אור על חוויית האימהות בקרב נשים המתמודדות עם זנות והתמכרות לסמים. המחקר נשען על גישה פמיניסטית-איכותנית ביקורתית, המקיימת שיח מעמיק עם נשים במצבי חיים כאובים, המתמודדות עם שוליות חברתית והדרה, הנתונות למידה רבה של התעלמות מחקרית ותיוג חברתי ואף מקצועי. לשם כך נערכו 13 ראיונות עומק חצי־ מובנים, העוסקים בחוויית האימהות, ביטוייה והאופן בו היא מתקיימת בחייהן.

ממצאי המחקר מצביעים על ארבע תמות מרכזיות. הראשונה עוסקת בהשפעת טראומות ילדות על חיי המשתתפות בהווה, ובהן ההמשגה של הזנות והשימוש בסמים כהמשכיות של פגיעות מוקדמות, באופן העולה בקנה אחד עם הספרות הקיימת בתחום, הקושרת בין פגיעות מיניות, במשפחת המוצא ובילדות המוקדמת לרב, לבין זנות ושימוש בסמים. 

התמות השנייה, השלישית והרביעית מתארות את רבדי החוויה האימהית- הרגשיים, הטיפוליים והתפיסתיים. ברובד הרגשי, עולה חוויה עזה של אהבת האימהות לילדיהן. אהבתן, גם נשזרת בדאגה עמוקה לגורלם, המהווה עבור רבות את הטעם לחייהן. עוד עלתה, חווית גועל עצמית, הנקשרת להימצאות בזנות. וכן, שכיחות גבוהה של הרגשת אשמה בקרב האימהות שהשתמשו בסמים גם לאחר לידת ילדיהן. ואולם, באופן שמאתגר את הספרות הקיימת, רוב המשתתפות הפסיקו את השימוש בסמים עוד בשלב ההיריון, ממצא המנתק, במידה רבה, את קשר התלות המסורתי בין זנות להתמכרות.

בחוויית הטיפול בילדים עלתה הזנות כאמצעי הישרדות כלכלי פונקציונלי למימון צורכי הילדים, תוך בחירה מודעת בצורות זנות המאפשרות נוכחות הורית גבוהה יותר. המשתתפות תיארו גם דפוסים מגוננים שנועדו למנוע מילדיהן את הפגיעות שהן עצמן חוו. וכן, תוארה מערכת יחסים חברית וקרובה עמם. בצד כך, עולים ממצאים נפרדים באשר למשתתפות שהשתמשו בסמים לאחר לידת ילדיהן, של חווית ניתוק, קושי לראות את צורכי ילדיהן, הרגשיים והפיזיים כאחד, ולהיענות להם.

ברובד התפישתי, האם הטובה מציירת כמי שרואה את צורכי ילדיה ונענית להם ומרבית ממשתתפות המחקר תופשות עצמן ככאלו. בה בעת, המשתתפות ערות לאופן השלילי בו החברה תופשת אותן וליחס השיפוטי כלפיהן מצד הממסד, המהווים חסם לקבלת סיוע מהגופים האמונים על כך. 

פרק הדיון דן בהרחבה בהבנת הזנות בקרב אימהות כתופעה ייחודית ומובחנת, השונה מתופעת הזנות כפי שמוכרת בספרות. בה, האימהות מהווה גורם מוטיבציוני להפסקת השימוש בסמים, ואילו הזנות, הופכת פונקציונאלית לשם מימון צורכי הילד והגנה עליו, כחלק ממימוש האחריות האימהית לו. זאת, במציאות של הזדמנויות מצומצמות, בהן הברירה היא בין רע לרע אחר. האימהות, למעשה מנתקת את הקשר התלותי המוכר בספרות המקצועית שבין זנות להתמכרות. כמו כן, הוא מחדד את ההשפעה הקשה של מבני כוח מדכאים בחברה, בממסד, הרווחה והמשפט, על הבניית אימהותן כאימהות 'לא ראויות', למול חשיפת ביטויי סוכנות שקטה והתנגדות מוסרית המתפתחים בתוך מציאות זו. 

חשיבות המחקר ותרומתו מתבטאת בראש ובראשונה בהשמעת קולן של הנשים עצמן, משתתפות המחקר, שמסכת חייהן רצופה פגיעות, הדרה והשתקה. המחקר תורם להעמקת ההבנה של אימהות בזנות עם התמכרות לסמים כתופעה מובחנת, ומדגיש את חשיבות הידע "מן החיים" (קרומר־נבו, 2000) לשם הבנתה ולפיתוח מענים מותאמים.