תפקיד קהילות צעירים בקידום תהליכי נפרדות וגיבוש זהות בקרב רווקים ורווקות דתיים לאומיים בשלב הבגרות המתהווה

המחקר בחן את חוויית המעבר מבית ההורים לקהילת הצעירים בקרב רווקים ורווקות דתיים לאומיים בגילאי הבגרות המתהווה (30-23), ואת תפקידן של קהילות הצעירים בתהליכי נפרדות, גיבוש זהות ושייכות. מתוך התבוננות באוכלוסייה ייחודית זו, המחקר ביקש להבין כיצד צעירים דתיים מתמודדים עם תהליכי נפרדות ממשפחת המוצא, עם חיפוש אחר עצמאות ועם הרצון לשמור על זיקה לערכים דתיים וקהילתיים. שאלות המחקר התמקדו במשמעות שמייחסים הצעירים לתהליך המעבר מבית ההורים לקהילת הצעירים ולנפרדות מהמשפחה, האופנים שבהם משמשות קהילות הצעירים מרחב לעיבוד זהות ושייכות, והמתחים הרגשיים והחברתיים הנובעים מתוך חיי הקהילה. למרות ההתרחבות המחקרית בנושא  צעירים דתיים לאומיים, טרם נבחנה בספרות משמעותן של קהילות הצעירים בתהליכי ההיפרדות והבגרות המתהווה- חסר שמחקר זה מבקש למלא.

המחקר נערך בגישה איכותנית פנומנולוגית, במטרה לחשוף את חווייתם הסובייקטיבית של המרואיינים בקשר לתופעה שנחקרה. רואיינו שישה עשר צעירים (שמונה נשים ושמונה גברים), בראיונות עומק חצי מובנים. המרואיינים היו רווקים ורווקות דתיים לאומיים החיים בקהילות צעירים מגוונות בישראל. הראיונות נותחו בשיטת ניתוח תמטי, במטרה לזהות תמות מרכזיות החוזרות בחוויות הסובייקטיביות של המרואיינים בקשר לקהילה בה הם חיים. 

הממצאים העלו כי עזיבת הבית בקרב צעירים דתיים לאומיים היא תהליך רגשי, הדרגתי ולעיתים אמביוולנטי, שבו מתקיימת תנועה מתמדת בין תלות לעצמאות ובין שייכות לנפרדות. עזיבת הבית לוותה לעיתים בתחושות אשמה, נאמנות לציפיות הוריות וקהילתיות מול מאבק פנימי, וביטאה לא רק נפרדות פיזית ורגשית אלא גם נפרדות דתית- תהליך של בירור ערכים אישיים מול ערכי המשפחה והחברה. לצד זאת, קהילות הצעירים התגלו כ"מרחב מעבר לימינלי", המאפשר לצעירים לחקור, לשחק ולבנות זהות עצמאית תוך שמירה על תחושת שייכות למשפחתם. הקהילה שימשה מקור לתמיכה, אינטימיות וביטחון, אך לעיתים גם יצרה תחושת תקיעות או פחד מתלות חדשה, ואף עוררה חשש מפני עיכוב במעבר לחיי זוגיות ומשפחה. מן הממצאים עלתה תמונה של הבגרות המתהווה של צעירים דתיים המתגוררים בקהילות, כתהליך של דיאלוג מתמשך בין קול אישי לקול חברתי דתי ובין עבר לעתיד. הבית ההורי נותר ייצוג נפשי טעון והקהילה שמשה מרחב ביניים שבו נכתבו פרקים חדשים של בגרות וזהות.

למחקר תרומה תאורטית בהעמקת ההבנה של תהליכי נפרדות ושל מושג הלימינליות, בהקשר הדתי-ישראלי. למחקר גם תרומה יישומית וחברתית בהגדלת הידע על אוכלוסיית הצעירים הדתיים הלאומיים. הבנת המורכבות של שלב הבגרות המתהווה בקרב רווקים ורווקות דתיים, עשויה לסייע לעובדים סוציאליים, לאנשי חינוך ולקובעי מדיניות לראות את תקופת הרווקות בחברה הדתית כשלב התפתחותי משמעותי ולא כסטייה מהנורמה. הכרה זו עשויה לקדם שיח פתוח ומכבד על שילוב בין זהות דתית לעצמאות אישית ולעודד פיתוח מסגרות קהילתיות מותאמות התורמות לצמיחה ולבגרות רגשית.