הקשר בין מיצבי הזהות המקצועית ומיצבי הזהות הדתית לבין טראומטיזציה משנית בקרב צוותים במחלקה לרפואה דחופה

צוותים במחלקה לרפואה דחופה (ER) נחשפים באופן תכוף וחוזר לאירועי טראומה במסגרת עבודתם, מה שמעמיד אותם בסיכון גבוה לפתח טראומטיזציה משנית (secondary traumatic stress - STS) המוכרת כתופעה פסיכולוגית המתפתחת אצל אנשי מקצוע המטפלים או נחשפים לקורבנות טראומה וכוללת תסמינים הדומים להפרעת דחק פוסט-טראומטית. למרות החשיבות של מחויבויות זהות לרווחה פסיכולוגית ולתפקוד נפשי בריא, הקשר בין מיצבי זהות שונים לטראומטיזציה משנית בכלל ובקרב עובדי מחלקה לרפואה דחופה בפרט, טרם נחקר. מחקר זה נועד לבחון את הקשרים בין מיצבי הזהות המקצועית ומיצבי הזהות הדתית לבין טראומטיזציה משנית בקרב צוותים במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד).

המחקר מבוסס על המסגרת התיאורטית של אריק אריקסון לפיתוח הזהות באמצעות מודל מיצבי הזהות של ג'יימס מרשיה (Marcia, 1966), שמהווה את התרגום האופרציונלי המוכר ביותר לתיאוריה של אריקסון. מודל זה בנוי משני ממדים מרכזיים: חקירה ומחויבות. מרשיה (Marcia, 1993) הגדיר חקירה (exploration) כמידה שבה אנשים עוסקים בחיפוש אחר ערכים, אמונות ומטרות שונות, בוחנים אפשרויות שונות ושוקלים חלופות לפני קבלת החלטות. מחויבות (commitment) הוגדרה כהיצמדות למערכת ספציפית של אמונות, מטרות וערכים והשקעה אישית בבחירות אלו. על ידי שילוב שני הממדים הללו, מרשיה זיהה ארבעה מיצבי זהות: השגת זהות (achievement) - מחויבות שהושגה בעקבות תהליך חקירה מעמיק, מורטוריום (moratorium) - מצב של חקירה פעילה ללא מחויבות ברורה, סגירות מוקדמת (foreclosure) - מחויבות ללא תהליך חקירה קודם וזהות דיפוזית (diffusion) - היעדר חקירה והיעדר מחויבות.

בהתבסס על מודל מיצבי הזהות של מרשיה, גובשו מספר השערות מחקר. ראשית, שיערנו שלהשגת זהות מקצועית יהיה קשר שלילי עם טראומטיזציה משנית מכיוון שאנשים שבחרו את מקצועם לאחר תהליך חקירה מעמיק יהיו בסיכון נמוך יותר לפתח טראומטיזציה משנית ולזהות דיפוזית מקצועית יהיה קשר חיובי עם טראומטיזציה משנית שכן היעדר חקירה ומחויבות מקצועית עלולה להגדיל את הסיכון לפתח טראומטיזציה משנית על בסיס אותו היגיון. שנית, שיערנו שמיצבי השגת זהות וסגירות מוקדמת בזהות בדתית יהיו בקשר שלילי עם טראומטיזציה משנית מכיוון שאנשים שחקרו והתחייבו לאמונותיהם הדתיות או שקיבלו מחויבויות דתיות ללא חקירה אך עם אמונה חזקה ושלמה יהיו בעלי יסודות זהות יציבים ומגובשים יותר ומשאבי התמודדות שיפחיתו את הסיכון לפתח טראומטיזציה משנית. בנוסף, עקב היעדר מידע מספק בספרות המחקרית, הצבנו שאלות מחקר לבחינת קשרים פוטנציאליים בין מיצבי סגירות מוקדמת ומורטוריום בזהות המקצועית, כמו גם קשרים אפשריים בין מיצבי מורטוריום וזהות דיפוזית בזהות הדתית, לטראומטיזציה משנית.

המחקר נערך בקרב 111 אנשי צוות במלר"ד, אשר מילאו שאלונים המעריכים את המשתנים שונים. מיצבי הזהות הדתית נמדדו באמצעות סולם מיצבי הזהות הדתית של בל (Bell, 2009) ומיצבי הזהות המקצועית נמדדו באמצעות סולם מיצבי הזהות המקצועית (Adams, 1999) שעשינו לו הרחבה דומה לזו שעשה בל לסולם הזהות הדתית. טראומטיזציה משנית נמדדה באמצעות סולם הטראומטיזציה המשנית של ברייד ועמיתיו (Bride et al., 2004) המעריך שלושה ממדים של תסמיני טראומטיזציה משנית: תסמיני חדירה (intrusion), תסמיני הימנעות (avoidance) ותסמיני עוררות יתר (arousal). הנתונים נותחו באמצעות מתאמי פירסון לבחינת הקשרים הדו-משתניים בין מיצבי הזהות לטראומטיזציה משנית וכן באמצעות ניתוחי רגרסיה היררכיים לבחינת התרומה הייחודית של מיצבי הזהות להסבר השונות בטראומטיזציה המשנית מעבר למשתנים דמוגרפיים ומקצועיים.

הממצאים סיפקו תמיכה חלקית להשערות המחקר. בתחום הזהות המקצועית, נמצאו קשרים מובהקים ובולטים: זהות דיפוזית נמצאה במתאם חיובי מובהק בעוצמה בינונית עם טראומטיזציה משנית (r = .40, p < .001) ומורטוריום נמצא במתאם חיובי מובהק בעוצמה מעט חלשה יותר עם טראומטיזציה משנית  (r=.33, p < .001). בניגוד להשערת המחקר, לא נמצאו קשרים מובהקים בין מיצבי השגת הזהות והסגירות המוקדמת לבין רמות טראומטיזציה משנית.

בתחום הזהות הדתית, הממצאים היו מוגבלים יותר. נמצא קשר חיובי חלש ומובהק בין מורטוריום לבין טראומטיזציה משנית (r = .25, p < .05) אולם השערות המחקר בנוגע למיצבי השגת הזהות והסגירות המוקדמת לא אוששו ולא נמצאו קשרים מובהקים בין מיצבים אלו לבין טראומטיזציה משנית.

ניתוח הרגרסיה ההיררכית העמיק את הבנת התרומה הייחודית של מיצבי הזהות המקצועית. הממצאים העלו שמיצבי הזהות המקצועית הדיפוזית והמורטוריום הסבירו 16.2% מהשונות ברמות הטראומטיזציה המשנית, מעבר לתרומה של ותק בעבודה במלר"ד שהסביר 4.1%. מיצבי הזהות הדתית הדיפוזית והמורטוריום הסבירו רק 2.4% מהשונות ברמות הטראומטיזציה המשנית מעבר למיצבי הזהות ומעבר לותק. גם בהיפוך סדר הכנסת המשתנים למודל הרגרסיה, מיצבי הזהות הדתית תרמו 6.9%, מיצבי הזהות המקצועית תרמו 13.1% ומשתנה ותק בעבודה במלר"ד תרם 2.7%. ממצאים אלו מצביעים על כך שהיעדר מחויבות מקצועית משמש כגורם סיכון לפיתוח טראומטיזציה משנית בקרב עובדי מלר"ד ועל כן הערכה של מיצבי הזהות המקצועית עשויה לספק מידע חשוב ורלוונטי לפיתוח אסטרטגיות התערבות ותוכניות תמיכה מותאמות עבור עובדי רפואה דחופה.

לאור העובדה שמדובר במחקר רוחב מתאמי לא ניתן להסיק מסקנות סיבתיות מהממצאים ויש צורך במחקרי אורך עתידיים כדי לבסס קשרי סיבתיות ברורים יותר בין מיצבי הזהות להתפתחות טראומטיזציה משנית ולאשש את האפקטיביות של התערבויות מבוססות מחויבות לזהות במניעת טראומטיזציה משנית בקרב עובדי מלר"ד ואנשי מקצוע אחרים הנחשפים לטראומה משנית.

מילות מפתח: טראומטיזציה משנית, מיצבי זהות, זהות מקצועית, זהות דתית, עובדי מחלקה לרפואה דחופה.