תרומתם של הרמה הסוציואקונומית והמשאבים האישיים והמצביים לתסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב אנשי רפואת חירום

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הינה אבחנה של הפרעה נפשית העשויה להופיע לאחר אירוע בו האדם חווה או היה עד לאיום ממשי של מוות או סכנת חבלה משמעותית לו או לאחרים. ההפרעה כוללת תסמיני מצוקה שונים כמו זיכרונות חוזרים ונשנים, הימנעות ועוררות. אחת האוכלוסיות המאופיינת בשכיחות גבוהה יחסית של תסמיני הפרעה זו היא אוכלוסיית אנשי רפואת החירום, כתוצאה מהמפגש עם המקרים הקשים בהם הם מטפלים. אוכלוסייה זו מורכבת מגברים ונשים בעלי הכשרה לטיפול רפואי דחוף בתנאי שדה המטפלים במגוון רחב של אירועים רפואיים. 

הספרות המחקרית מראה כי על אף החשיפה לאירועים טראומטיים, מרבית האנשים אינם מפתחים תסמינים של PTSD. תיאוריית שימור המשאבים מסבירה, כי אנשים שחווים אירוע טראומטי ייבדלו זה מזה, ביכולתם להתמודד עימו בהתאם לכמות המשאבים העומדים לרשותם בזמן האירוע. תיאוריית שימור המשאבים מתארת ארבע קבוצות משאבים שונות הכוללות מאפיינים אישיים, נתונים דמוגרפיים וכלכליים. מסקירת הספרות עולה כי בעבר נחקרו קשרים בין מאפיינים אישיותיים, כמו תחושת מסוגלות אישית, לתסמיני PTSD. עם זאת, הקשר בין מאפיינים כלכליים לתסמיני ההפרעה נחקר באופן מצומצם בלבד, והידע על קשר זה מועט. 

בשל כך, מחקר זה בחן את הקשר בין משאבים שונים לבין תסמינים פוסט טראומטיים אצל אנשי רפואת חירום, תוך מתן דגש למאפיינים הכלכליים; נבחרו משתנים בלתי תלויים מארבעת קבוצות המשאבים לפי החלוקה של תיאוריית המשאבים: קבוצת האנרגיות (רמת הכנסה ורמת השכלה), קבוצת משאבי האובייקטים (בעלות על דירה); משאבים אישיים (מסוגלות אישית וויסות רגשי); ומצביים (תמיכת עמיתים, יחד עם נתונים דמוגרפיים כמשתנים מקבוצת המצבים). השערות המחקר היו כי יימצא קשר שלילי בין רמת המסוגלות האישית לתסמיני PTSD בקרב צוותי רפואת חירום; יימצא קשר שלילי בין רמת הוויסות הרגשי לתסמיני PTSD בקרב צוותי רפואת חירום; יימצא קשר שלילי בין רמת תמיכת העמיתים לתסמיני PTSD בקרב צוותי רפואת חירום; בנוסף נבדקה השאלה האם ישנו קשר בין מאפיינים סוציואקונומיים לתסמיני PTSD בקרב צוותי רפואת חירום; ונבדקה השאלה האם מאפיינים סוציואקונומיים ממתנים את הקשר בין המאפיינים המשתנים האחרים במחקר זה לתסמיני PTSD.

המחקר הנוכחי נערך כמחקר חתך כמותי. השתתפו בו 207 אנשי רפואת חירום מארגון ״איחוד הצלה״, ארגון רפואת חירום מוביל בישראל. בחודשים פברואר-מרץ 2024 המשתתפים ענו על שאלונים שנשלחו אליהם באמצעים מקוונים על ידי הנהלת הארגון. השאלונים בחנו קשרים בין משאבים אישיים, חברתיים וסוציואקונומיים לבין תסמיני PTSD. 

ממצאי המחקר הראו קשרים שליליים מובהקים בין תמיכת עמיתים, מסוגלות אישית, והערכה מחדש (אחת מאסטרטגיות ויסות רגשי) לתסמיני PTSD. בנוסף נמצא קשר חיובי מובהק בין דיכוי הבעה (אסטרטגיה נוספת של ויסות עצמי) לתסמיני PTSD. כמו כן נמצאו הבדלים מובהקים ברמת התסמינים בין אזורים גיאוגרפיים שונים, כאשר משתתפים מאזור הדרום דיווחו על רמות גבוהות יותר של תסמינים בהשוואה לאזור הצפון. בהקשר למאפיינים הכלכליים, במחקר נמצאו אפקטים של מיתון כאשר בעלות על דירה ורמת שכר מיתנו את הקשר בין משאבים אישיים (מסוגלות אישית) וחברתיים (תמיכת עמיתים) לתסמיני PTSD.ֿ

המחקר הנוכחי מאשש את חשיבותם המכרעת של המשאבים העומדים לרשותו של אדם בכלל ואיש רפואת חירום בפרט כאשר הוא נחשף לאירוע טראומטי. הוא מראה כי אסטרטגיות ויסות רגשי אדפטיביות ותמיכת עמיתים מאפשרים צמצום תסמיני PTSD. בנוסף, במענה לפער בשדה המחקרי, המחקר מראה כי על מנת לבחון קשר בין רמה סוציו-אקונומית לתסמיני PTSD יש להפריד בין המאפיינים הכלכליים השונים. התרומה העיקרית של המחקר היא בהבנה כי מאפיינים כלכליים (בעלות על דירה ושכר שאינו נמוך) מהווים גורם ממתן לקשרים מוכרים ממחקרי עבר בין משאבים אחרים לתסמיני PTSD. יתרה מכך, מצאנו כי הקשר בין המשאבים האישיים (מסוגלות עצמית וויסות רגשי) לתסמיני PTSD הוא תלוי הקשר כלכלי. כלומר נמצאו קשרים מובהקים רק בקרב המשתתפים שהכנסתם נמוכה והם אינם בעלי דירות. באופן זה, המחקר הנוכחי מהווה הרחבה והעמקה של תיאוריית שימור המשאבים. הוא מראה כי ישנה דינמיקה של מיתון ופיצוי בין המשאבים השונים. המחקר מדגיש, אפוא, את הצורך בראייה הוליסטית של אנשים הנחשפים לטראומה בכלל ואנשי רפואת חירום בפרט, והבנה כי למאפיינים סוציו-אקונומיים ישנה חשיבות מכרעת בהתפתחות תסמיני PTSD.