הבניית משמעות אידאולוגית בעקבות אובדן של הורה ממחלת הקורונה

נגיף הקורונה התפשט במהירות ברחבי העולם והפך בתוך זמן קצר למגפה בקנה מידה חסר תקדים, שגבתה את חייהם של מיליונים בעולם, ובהם עשרות אלפי בני אדם בישראל. בני המשפחות נאלצו לעתים לצפות בהידרדרות המהירה של יקיריהם מבעד למחסומי בידוד פיזיים, תוך מגבלות נוקשות שנועדו לצמצם את התחלואה, אך גם יצרו ריחוק כואב. במחקר זה אטען כי מגפת הקורונה בישראל הייתה מעבר למשבר בריאותי וגם כללה היבטים חברתיים ופוליטיים, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, במדיניות הממשלה והתנהגותה של החברה הישראלית. כאמור, עשרות אלפי משפחות בישראל התמודדו עם אובדן אדם קרוב בעקבות מחלת הקורונה. תיאוריות הבנייתיות דנות, בין היתר, בקריסה של הנרטיב המוכר ושל תפיסות ואמונות בסיסיות לגבי העולם לאחר אובדן. בפני האדם האבל, ניצבת המשימה למציאת משמעויות חדשות ומחודשות לחיים ללא הנפטר. מדובר בתהליך עמוק ואינטנסיבי, אשר מהווה חלק משמעותי מתהליך האבל (2010 .,al et Neimeyer). מחקר זה מתמקד בממד האידאולוגי של הבניית משמעות. אידאולוגיה מוגדרת לרוב ככלל מערכות האמונה הפוליטיות, המוסריות והדתיות המשותפות לאנשים הדוגלים בה (Jost, 2006; Oren & Possick, 2010; Rokeach, 1968).
מטרתו המרכזית של המחקר היא להבין כיצד מתרחש תהליך הבניית משמעות אידאולוגית בקרב אנשים שאיבדו הורה בעקבות מחלת הקורונה. הנחת היסוד הייתה כי אוכלוסייה זו חווה תהליכי הבניית משמעות ייחודיים, בשל נסיבות המוות החריגות, ה נרטיבים שאפיינו את תקופת המגפה ו התגובות של הגופים החברתיים והממסדיים לאובדן. בהלימה לתפיסה כי הבניית משמעות אידאולוגית נוצרת באמצעות דיאלוג עם הסביבה וההקשר החברתי-פוליטי הרחב (2015 ,Leichtentritt & Barak), משתתפי המחקר תיארו גם הם דיאלוגים עם הזירה הציבורית כחלק מהתהליך. בשל היעדר התייחסות מספקת 
לתחום זה בספרות המחקרית, נבחרה מתודולוגיה איכותנית, אשר התבצעה לאורה של הגישה הפנומנולוגית-תיאורית. זאת, מתוך כוונה להעמיק בחווייתם של משתתפי המחקר ולהבין כיצד הם מנסחים את משמעות האובדן במונחים אידאולוגיים וביחס להקשר הרחב יותר שבו התרחש (2005 ,Holloway).
הבסיס התאורטי למחקר מובא בפרק סקירת הספרות. החלק הראשון עוסק בתהליכי הבניית משמעות ובהבנת האופן שבו אובדן מערער מערכות משמעות קיימות ומניע חיפוש אחר משמעויות חדשות. החלק השני מתמקד בהבניית משמעות אידאולוגית, ובוחן כיצד אידאולוגיה משתלבת בעיבוד האבל ובהענקת מסגרת רחבה לפרשנות האובדן. החלק השלישי מציג את מגפת הקורונה כמשבר אידאולוגי בחברה הישראלית, ומדגיש את ההקשר החברתי-פוליטי של תקופת הקורונה. החלק הרביעי עוסק באובדן הורה בתקופת הקורונה, ובמאפייני ההתמודדות שנוצרו על רקע נסיבות האובדן הייחודיות. המחקר 
התמקד בשתי שאלות: (1) מהו תהליך הבניית המשמעות האידאולוגית שעוברים אנשים שאיבדו הורה בעקבות מחלת הקורונה, לאור האקלים החברתי- פוליטי בו התרחש האובדן? (2) כיצד הוא משתלב בתפיסות והעמדות הגלובליות בהן הם מחזיקים? 
איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים עם 15 משתתפים בגילאי 26-54 בין השנים 2023-2024 הממצאים נותחו על פי השיטה התמטית, כאשר החומר נקרא מספר פעמים במלואו, תוך השהיית האמונות אודות העולם והתופעה, זיהוי שינויים של משמעויות אשר מהווים חלק מהתופעה הנחקרת וקטלוג שלהם לתמות שעלו באופן קבוע בראיונות השונים. בניתוח הנתונים נמצאו ארבע תמות. התמה הראשונה התמקדה בחוויית האובדן עצמה, על היבטיה החריגים והטראומתיים, ובתהליך האבל שעברו המשתתפים בניסיון להסתגל למציאות החדשה ולשוב לאיזון. התמה עסקה במנגנונים שסייעו למשתתפים להתמודד עם האבל, בהם קשר פנימי מתמשך עם ההורה שנפטר, עיסוק בהיבטים רוחניים 
ודתיים, וכן מאפיינים של צמיחה ותפקוד בחיי היומיום שנים לאחר האובדן. שלוש תמות נוספות עסקו בגופים מוסדיים וחברתיים שהיו מרכזיים בחוויית האובדן של המשתתפים: מערכת הבריאות, החברה הישראלית והמדינה. ביחס להתנהלותם של שלושת הגופים הללו התגלו פערים משמעותיים בין הציפיות לבין המציאות. פערים אלה הניעו תהליך של הבניית משמעות, במסגרתו ביקשו המשתתפים למצוא פשר לחוויית האובדן. 
מן הממצאים עלה כי אמצעי עיקרי להבניית משמעות אידאולוגית היה דיאלוג עם הסביבה וגם עם המת עצמו, כאשר הקשר עמו נשא לעיתים אופי אידאולוגי. מכלול ההתנסויות והדיאלוגים עיצבו מחדש את התפיסות הגלובליות של המשתתפים ביחס לחברה, למערכת הבריאות ולמדינה. אלה הובילו בכל המקרים להתגבשותן של תפיסות ביקורתיות ואף פסימיות, אשר שיקפו את הפער בין הציפיות לבין המציאות ותחושת האכזבה והניכור. יחד עם זאת, הדיאלוגים היו בעלי ערך רב בתהליך האבל, שכן הם סייעו בארגון של מערכת המשמעויות הגלובליות, כאשר חוויית האובדן עצמה המשיכה לשמש כנקודת 
התבוננות פרשנית על המציאות החברתית-פוליטית. עוד נמצא כי המעבר לעיסוק ב ממדי משמעות אחרים, כגון דתיים ורוחניים, היה למעשה מנגנון מאזן ומפצה במצבים שבהם הממד האידאולוגי העלה קושי או נזנח. כך התאפשר למשתתפים להמשיך בתהליך הבניית המשמעות, להתמודד עם החיים ללא ההורה ובסופו של דבר, גם לחוות צמיחה. 
ביכולתו של מחקר זה לשפוך אור על האופן בו מתרחשים תהליכי הבניית משמעות, ובפרט הבניית משמעות אידאולוגית. תרומתו התיאורטית טמונה בהרחבת הידע המצומצם בתחום. מבחינה יישומית, ממצאי המחקר עשויים לתרום להגברת המודעות לכוחה של הבניית משמעות אידאולוגית ככלי להתמודדות עם תהליך האבל, בייחוד כאשר הוא נושא הקשר חברתי- פוליטי, ולשמש בסיס לפיתוח מודלים של התערבות קהילתית וקלינית שיתמכו באבלים.