הקשר שבין קבלה/דחיה הורית וויסות רגשי ותמיכה חברתית לבין רגישות לדחייה ושביעות רצון מהחיים בקרב בוגרים צעירים בשלב הבגרות המתהווה - השוואה בין צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות לבין צעירים שגדלו במשפחות ביולוגיות

הבגרות המתהווה (Emerging adulthood) נחשבת שלב התפתחותי מובחן המתרחש בגילאים 18-29 ומאופיין בחקירה לקראת גיבוש זהות אישית וקבלת מחויבות (Arnett, 2000). תקופה זו מאתגרת במיוחד עבור צעירים בוגרי מסגרות חוץ ביתיות  אשר בשל היעדר עורף משפחתי, נאלצים לקבל אחריות בתחומים שונים בפרק זמן מואץ (סולימני-אעידן, 2012; Sulimani-Aidan, 2019; Stein, 2006). צעירים אלו עומדים במרכז המחקר הנוכחי. המסגרת התיאורטית של המחקר מבוססת על תאוריית קבלה/דחיה הורית Khaleque & Rohner, 2002;IPARTheory)) שבבסיסה ההנחה כי חוויות של קבלה ו/או דחייה הורית בילדות קשורות להתפתחות האדם בבגרות ולתחושת הרווחה או המצוקה שלו.

המחקר הנוכחי בחן כיצד חוויות הוריות בילדות (קבלה/דחייה הורית) של צעירים בשלב הבגרות המתהווה, קשורות לרמת הרגישות לדחייה ושביעות הרצון מהחיים. בנוסף בחן המחקר את  תרומתם של תמיכה חברתית נתפסת ואסטרטגיות וויסות רגשי כמשתנים ממתנים, תוך עריכת השוואה בין צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות, מסוג פנימיות, לבין צעירים שגדלו במשפחות ביולוגיות.

במחקר השתתפו 209 בוגרים צעירים בגילאי 18-29, מתוכם 124 שגדלו במשפחות ביולוגיות ו-85 בוגרי מסגרות חוץ ביתיות (69% מתוכם גדלו בפנימיות חינוכיות, 20% בפנימיות טיפוליות ו-11% במסגרות אחרות). כלי המחקר כללו: שאלון דמוגרפי, שאלון קבלה/דחייה הורית, שאלון תמיכה חברתית נתפסת, שאלון לאסטרטגיות וויסות רגשי שנמדד באמצעות שתי אסטרטגיות 'הערכה מחדש' ו'דיכוי רגשי', שאלון רגישות לדחייה שנמדדה על פי שני מדדים ציפייה לדחייה וחרדה מדחייה, ושאלון לבחינת שביעות רצון מהחיים - כולם בעלי תוקף ומהימנות ממחקרים קודמים. איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלונים לדיווח עצמי, לאחר קבלת אישור וועדת האתיקה של ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. ההשתתפות במחקר הייתה על בסיס התנדבותי ובכפוף להסכמה מודעת, תוך שמירת חיסיון פרטי המשתתפים. הנתונים נותחו בתוכנת SPSS.

ממצאי המחקר מצביעים על  הבדלים מובהקים בין הקבוצות; צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות דיווחו על רמות גבוהות יותר של דחייה הורית בילדות ושל רגישות לדחייה, לצד רמות נמוכות יותר של שביעות רצון מהחיים ותמיכה חברתית נתפסת בהשוואה לבני גילם שגדלו במשפחות ביולוגיות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות באסטרטגיות הוויסות הרגשי.

בקרב שתי הקבוצות, דחייה הורית בילדות מצד האב נמצאה קשורה ליותר רגישות לדחייה בשני הממדים. דחייה הורית בילדות מצד האם נמצאה קשורה לרגישות גבוהה לדחייה בשני הממדים רק בקרב צעירים שגדלו במשפחות ביולוגיות, בעוד שבקרב צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות היא נקשרה רק לממד הציפייה לדחייה. דחייה הורית בילדות מצד האב נמצאה קשורה לשביעות רצון נמוכה מהחיים בקרב צעירים שגדלו במשפחות ביולוגיות, בעוד שדחייה הורית בילדות מצד האם נמצאה קשורה לשביעות רצון נמוכה מהחיים בקרב צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות. עם זאת, לא נמצא הבדל מובהק בהשוואה בין הקבוצות בהקשרים אלו.

ניתוח הרגרסיה העלה כי גדילה במסגרת חוץ ביתית תורמת לפחות שביעות מהחיים ויותר ציפייה לדחייה. בנוסף, דחייה אבהית בילדות קשורה לפחות שביעות רצון מהחיים ויותר רגישות לדחייה, בעוד שלדחייה אימהית בילדות לא נמצאה תרומה ישירה לניבוי המשתנים התלויים. בחינת הקשרים האינטראקציוניים בין המשתנים העלו כי תמיכה חברתית ודיכוי רגשי ממתנים את הקשר בין דחיה הורית בעבר לבין ציפייה לדחייה בהווה; בהינתן תמיכה חברתית נתפסת נמוכה, קיים קשר חזק בין דחייה הורית מצד האב בילדות לבין ציפייה לדחייה בבגרות. קשר זה מתבטל כאשר התמיכה החברתית הנתפסת גבוהה. בנוסף מצאנו שכאשר ויסות רגשי מסוג דיכוי רגשי מופעל ברמה נמוכה, קיים קשר חיובי חזק בין דחייה אימהית בילדות לבין ציפייה לדחייה בבגרות, אך כאשר הדיכוי הרגשי ברמה גבוהה, הקשר מתהפך, כך שבהינתן רמות גבוהות של דיכוי רגשי, דחייה אימהית בילדות קשורה לפחות ציפייה לדחייה.

תרומת המחקר: על רקע ייחודיות תקופת הבגרות המתהווה, מחקרים רבים בחנו את הקשר בין חוויות ילדות לרווחה הפסיכולוגית בבגרות בקרב בוגרים צעירים. קשרים אלו טרם נבדקו, למיטב ידיעתנו, בקרב צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות בישראל. המחקר הנוכחי מרחיב את ההבנה התיאורטית לאוכלוסייה זו, תוך השוואה בין צעירים שגדלו במסגרות חוץ ביתיות לבין אלו שגדלו במשפחות ביולוגיות. השוואה זו מאפשרת זיהוי והבנת האתגרים הייחודיים של בוגרי המסגרות החוץ ביתיות ומדגישה את הפערים הקיימים בינם לבין אלו שגדלו במשפחות הביולוגיות. ממצאים אלו עשויים לתרום לפיתוח מענים מותאמים ורגישים לצרכיהם הייחודיים של צעירים בוגרי מסגרות חוץ ביתיות, הן ברמת הפרט והן ברמת המערכת המכוונים לשיפור רווחתם בתקופת היציאה לחיים עצמאיים.