Attitudes toward seeking professional psychological help in the transition to fatherhood: A comparative analysis between heterosexual and homosexual fathers

Student
Gur Apter Yair
Year
2018
Degree
PhD
Summary

בשנים האחרונות גובר העניין המחקרי בפנייה לעזרה נפשית מקצועית של גברים, בעיקר כיוון שבהשוואה לנשים, גברים נוטים להימנע מפנייה לשירותים פסיכולוגיים ואף תומכים פחות בפנייה לעזרה נפשית מקצועית. תופעה זו מהווה בעיה עבור גברים הזקוקים לעזרה נפשית, ויש לכך השלכות על בריאותם הנפשית ועל מעגלים נוספים הכוללים בני משפחה, אחרים משמעותיים והחברה. עם זאת, עד כה טרם נבדקו עמדותיהם של אבות במעבר לאבהות כלפי פנייה זו. לפיכך, במחקר הנוכחי נבדקו עמדותיהם של  אבות במעבר לאבהות בראיה המשווה בין אבות הטרוסקסואלים לאבות הומוסקסואלים כלפי פניה לעזרה נפשית מקצועית.

הבחירה באוכלוסיית המחקר נובעת ממספר גורמים: גוף הידע המתרחב באשר לעלייה ברמת הסיכון לתחושת מצוקה נפשית בקרב אבות במעבר לאבהות; הצורך לבדוק שונוּת בין קבוצות גברים בעמדותיהם כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית; הגידול במספר האבות ההומוסקסואליים והצורך לבחון האם קיימים היבטים ייחודיים המאפיינים קבוצת אבות זו; וממצאי מחקרים אשר הראו כי עמדותיהם של גברים הומוסקסואלים כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית חיוביות יותר בהשוואה לאלו של גברים הטרוסקסואליים, והצורך לבדוק האם ניתן להכליל ממצאים אלו על אבות הומוסקסואליים במעבר לאבהות. 

לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה להרחיב את ההבנה בסוגיית הפנייה לעזרה נפשית מקצועית בקרב אבות, תוך השוואה בין אבות הטרוסקסואליים לאבות הומוסקסואליים הנמצאים בשלב המעבר לאבהות, ולבחון את עמדותיהם כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית באמצעות קשת של משתנים המסבירים עמדות אלו.

לשם כך, על בסיס תיאוריית קונפליקט תפקידי המגדר (O'Neil, 1981), נבדקה תרומתם של הגורמים במשתנה קונפליקט תפקידי המגדר לבין עמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית, ונבדקה תרומתם של משתנים אישיים וחברתיים הכוללים סטיגמה עצמית כלפי פנייה לעזרה נפשית, תפיסת מסוגלות הורית, מצוקה נפשית, פנייה בעבר לעזרה נפשית ותמיכה חברתית נתפסת, לעמדות אלו. בנוסף, בדקנו האם סטיגמה עצמית כלפי עזרה נפשית מתווכת בין הגורמים בקונפליקט תפקידי המגדר לבין העמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית.

מדגם המחקר כלל 143 אבות הטרוסקסואליים ו-143 אבות הומוסקסואליים אשר גילם המרבי של ילדיהם הוא שלוש. משתתפי המחקר נדגמו באמצעות מדגם נוחות ולאחר שבוצע תהליך התאמה (Matching) בין שתי קבוצות המחקר. הבחירה באבות לילדים עד גיל שלוש מבוססת על התפיסה העולה מחלק מספרות המחקר אשר על פיה תקופת המעבר לאבהות מתמשכת מעבר לשנה הראשונה (Palkovich, 2007), ובשל מיעוט האבות ההומוסקסואליים בישראל הנמצאים בשנה הראשונה של האבהות והצורך להגיע למספר משתתפים ראוי על מנת שניתן יהיה לבצע את המחקר.

ממצאי המחקר מראים כי ההשערות אוששו בחלקן. כך נמצא כי עמדותיהם של אבות הומוסקסואליים במעבר לאבהות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית חיוביות יותר בהשוואה לאלו של אבות הטרוסקסואליים. נוסף על כך, בניתוח שנערך באמצעות מודל משוואות מבניות בניתוח רב קבוצות, נמצא כי בקרב האבות ההטרוסקסואליים סטיגמה עצמית כלפי עזרה נפשית ותמיכה חברתית נתפסת תורמים לחיזוק עמדות שליליות כלפי פנייה זו, ואילו פנייה בעבר לעזרה נפשית מקצועית והגורם קונפליקט כוח, הצלחה ותחרותיות בקונפליקט תפקידי המגדר תורמים באופן חיובי לעמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית. באשר לאבות ההומוסקסואליים, נמצא כי סטיגמה עצמית כלפי עזרה נפשית תורמת לחיזוק עמדות שליליות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית, אולם תמיכה חברתית נתפסת, פנייה בעבר לעזרה נפשית מקצועית והגורם קונפליקט כוח, הצלחה ותחרותיות בקונפליקט תפקידי המגדר תורמים באופן חיובי לעמדות אלו.

בהמשך לכך, מהממצאים עולה כי תמיכה חברתית נתפסת מהווה משתנה מפתח להסבר ההבדלים בעמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית בין שתי הקבוצות, וכך נמצא קשר חיובי בין משתנה זה לבין העמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית בקרב האבות ההומוסקסואליים, אולם בקרב האבות ההטרוסקסואליים נמצא קשר שלילי בין המשתנים. באשר לקשר שבין קונפליקט תפקידי המגדר לעמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית, למרות מורכבות הממצאים, בקרב אבות הטרוסקסואליים במעבר לאבהות ניתן להצביע על קשר בין קונפליקט תפקידי המגדר לבין עמדות שליליות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית בתיווך של סטיגמה עצמית כלפי עזרה נפשית ותמיכה חברתית נתפסת. עם זאת, לא ניתן להצביע על קשר דומה בקרב האבות ההומוסקסואליים

בנוסף, בקרב שתי קבוצות המחקר לא נמצא קשר בין משתנים "מכווני לחץ ומצוקה": מצוקה נפשית, תפיסת מסוגלות הורית והגורם קונפליקט עבודה-משפחה בקונפליקט תפקידי המגדר לבין עמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית. באשר להבדלים בין שתי קבוצות המחקר במודל המשוואות המבניות נמצא הבדל משמעותי, ונמצא כי הפערים בין שתי הקבוצות במקדמים במודל המשוואות המבניות רחבים דיים ומצביעים על העדר שוויון בין המודלים של שתי קבוצות המחקר. ולבסוף, במחקר הנוכחי נמצא כי רוב הגברים (כ-60% מהאבות ההטרוסקסואליים וכ-80% מהאבות ההומוסקסואליים) פנו לעזרה נפשית מקצועית לכל הפחות פעם אחת במהלך חייהם. ממצא זה מערער על התפיסה הרווחת כי גברים נוטים שלא לפנות לעזרה נפשית מקצועית, ומדגיש את הצורך בגישה מחקרית רב-תרבותית בחקר גברים.

תרומתו של המחקר הנוכחי מתבטאת בכך שלראשונה נבדקו עמדותיהם של אבות במעבר לאבהות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית באמצעות מודל אינטגרטיבי ורב משתנים להסבר העמדות באופן משווה, והממצאים מצביעים על תרומה ייחודית של מערך המשתנים שנבחנו לעמדות אלו בקרב האבות בשתי קבוצות המחקר. בנוסף, מתוך הממצאים עולות השלכות יישומיות באשר לתרומתם של היבטים חברתיים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים לעיצוב עמדותיהם של אבות במעבר לאבהות בכל הקשור לעמדות כלפי פנייה לעזרה נפשית מקצועית. לפיכך, המחקר הנוכחי מרחיב את הידע בסוגיה זו ומהווה נדבך נוסף במחקר המתפתח בתחום הפסיכולוגיה של גברים.

Last Updated Date : 25/01/2018